במה נהגנו: פורד מוסטנג GT500
מתחרים: דודג' צ'לנג'ר רדאיי, שברולט קמארו ZL1
מתי אצלנו: לא אצלנו
מחיר משוער: 800 אלף שקל
בעד: מנוע, ביצועים, סאונד, פוזה, וגם נוחות יחסית
נגד: תיבת הילוכים, מקדם דאווין
בגדול: קודם כל, עניין קטן. כל פורד מוסטנג, ולא משנה איזו מוסטנג, לא נושאת את סמל האליפסה הכחולה של המותג. והסיבה לכך פשוטה. המוסטנג מיוצרת אמנם על ידי פורד, אבל בהחלט רשאית לראות עצמה כמותג נפרד, סטטוס שהרוויחה בעמל רב וביושר, מאז הושקה לפני 55 שנים על גג האמפייר סטייט בניו יורק. כיוזמה של לי אקוקה, מגדולי תעשיית הרכב האמריקאית של כל הזמנים, שהחליט לנסות ולהעלים כמה שיותר מהר ואפקטיבי כישלון מהדהד נוסף בהיסטוריה הארוכה של הקוצרן, זה שנקרא אדסל.
המכונית שהגיחה לעולם - בין היתר - כניסיון להסתיר כישלון, הפכה ברבות השנים לסיפור הצלחה מסחרר עם יותר מ-10 מיליון יחידות, מה שהופך אותה בקלות למכונית הספורט הנמכרת ביותר בכל הזמנים. היא גם זכתה לפופולאריות יוצאת דופן על המסך הגדול, בו כיכבה לא פחות מ-300 פעמים, בחלקם אף הייתה כוכבת לא פחות גדולה מהשחקנים הראשיים. וגם המילניאלס אוהבים אותה, שכן זו המכונית שמופיעה באינסטגרם יותר מכל אחת אחרת. ואולי חשוב מכל, היא-היא האחראית לקטגוריית מכוניות הפוני, ששינתה את פני תעשיית הרכב האמריקאית לעד.
לאורך השנים הציגה פורד אין ספור גרסאות למוסטנג. חלקן כישלונות מהדהדים, אחרות הצלחות פנומנליות. והיו גם גרסאות קצה, למשל מאך 1 או בוס. אבל המרשימה מכולן, ללא ספק, הייתה ה-GT500, זו שפותחה על ידי קרול שלבי האגדי. גם היום יש GT500, עדכנית. והיא לא רק המוסטנג החזקה והמהירה ביותר שאי פעם התגלגלה משערי המפעל בפלאט-רוק מישיגן. היא גם הפורד החזקה ביותר שגלשה אל מחוץ לשערי המתכת הגדולים בעיר המכוניות. אכן, אפילו יותר מה-GT האקזוטית. 760 כ"ס. 3.3 שניות ל-100 קמ"ש, 290 קמ"ש. אלה נתונים שמכניסים את המוסטנג כמעט לטריטוריה של מכוניות על וכמו תמיד ביצירות אמריקאיות, עם תג-מחיר צנוע יחסית, כזה שיארגן לכם בצד השני של האוקיינוס ב.מ.וו M4 בסיסית.
אז נכון שביקרנו בפורד לאחרונה במסגרת השקת המכונית הכי לא כוחנית-רועשת-טורפת-בוטה שפורד ייצרה מעולם, מוסטנג מאך-E החשמלית-עתידית. אבל בפורד התעקשו שבכל זאת ניקח GT500 להתרשמות באחד מכבישי הנהיגה הנפלאים של קליפורניה. מעין כדור הרגעה מוטורי לכל מי שחשש שמצא המוסטנג בפרט ופורד בכלל עומדים לשכוח את המקורות בדרך לעולם נקי ושקט וחסכוני. ואיזה כדור זה היה.
עיצוב ותא נוסעים: המוסטנג הנוכחית (כבר דור שישי בשושלת הארוכה) נראית מצוין, למרות שהושקה לפני כשש שנים. וה-GT שהועברה לידי ממש לא משתדלת להסתיר את שאיפותיה ויכולתה. החרטום הוא אחד המאיימים כיום בתעשיית הרכב, עם כונסי אוויר עצומים בפגוש ועל מכסה המנוע, האחראים על צינון הבלוק האדיר. על הדרך הם אמורים גם לתפקד כמפחיתי עילוי מאזור הציר הקדמי במהירויות גבוהות, וכדי לנטרל אפשרות שזרימת האוויר המהירה שם תזיק, יש למכסה מגנון נעילת כפול וייחודי. ואיך אפשר בלי קוברה מתנוססת במרכז?
תא הנוסעים דווקא מאכזב, הן מבינת מראה ומגע, הן מבחינת אווירה כללית. זו מכונית של 760 כ"ס שמסוגלת להשמיד שני צמיגים בדקה, ובכל זאת אינה שונה מספיק מפורד רגילה. או קיי, יש מושבי ספורט מעולים והגה מצופה אלקנטרה עם מנופי שליטה ידנית בתיבת ההילוכים מאחוריו. יש תצוגת נתונים שונה ומשתנה בלוח המחוונים הדיגיטאלי ("12) ויש גם גימורי קרבון. אבל זה לא מפסיק. ואם אפשר פורד, אנא שגרו את החוגה המיותרת למדף האבזור המיותר, החליפו את מסך המגע וחשבו מחדש את נושא מתגי הקונסולה המרכזית. אה, ואנחנו ב-2020 וזו מכונית של 100 אלף דולר. הגיע הזמן לוותר על הפלסטיק השחור, המחוספס והזול מדי למראה.
יחידת הנעה וביצועים: אין ספק שעיקר העניין במוסטנג הזו מתרכז בחרטום. לא רק בגלל המראה, אלא דווקא בגלל מה שלא מזהים מבחוץ. שכן מתחת למכסה האגרסיבי שוכן V8 אמריקאי קלאסי בנפח 5.2 ליטר שהורכב בעבודת יד ושואב המון אוויר באמצעים מקובלים וגם כאלה שקצת פחות - מגדש על בקיבולת 2.65 ליטר של Eaton. כדי לשחרר ממנו את מלוא ההספק המפלצתי, שונו אבריו הפנימיים. גל הארכובה קל יותר כדי לאפשר טיפוס מהיר יותר בסל"ד, יש טלטלים מחוזקים, מעברי שימון וקירור משופרים ועוקת שמן שתמשיך לפעול כנדרש גם תחת כוחות האצה צדית קיצוניים. בדיוק 760 כ"ס משחרת היחידה דרך תיבת שבעה הילוכים כפולת-מצמד לכיוון הגלגלים האחוריים, בעזרת גל הינע מקרבון (קל ב-3.5 ק"ג) ודיפרנציאל טורסן מוגבל החלקה מכאני.
לומר שלא חסר למוסטנג הזו כוח, בשום מצב, הילוך או כביש, יהיה האנדרסטייטמנט של העשור. אני משוכנע שאתם לא זקוקים להבהרה עד כמה חזקה יכולה להיות יחידת 760 כ"ס. אבל מכיוון שמרבית האנושות לא חוותה מכוניות עם אפילו מחצית הכוח הזה, אי אפשר שלא להדגיש - עד שלא תרגישו, לא תבינו. הכוח האדיר שמתלווה לדריכה על הדוושה הימנית נדיר בעיקר בגלל הישירות שלו. הסנסציה כאן היא משהו שאינו דומה למוטוריקה שהכרתם. ברוטאלית, מהירה, ובעיקר מאוד מאוד רועשת.
סעפת הפליטה האקטיבית מאפשרת התנעת בוקר שקטה (יחסית) לטובת יחסי שכנות סבירים. והאמינו לי, שכנים לא יאהבו את זה אחרת. אם לא, ניתן לבחור ב-V8 דיסטורשן, עם קקפוניה משכרת וממכרת של הרמוניה לבוכנה ותא שריפה וצינור פליטה ישיר ואכזר. וזה בסל"ד נמוך. בסל"ד מלא מדובר בהופעה ווקאלית חיה ובועטת, מחרישת אוזניים ומעלת חיוך גדול. קונצרט למנוע בעירה פנימית שלא ברור איך עדיין עובר את תקני הרעש הנוכחיים, אבל כמה טוב שהוא עובר אותם. 3.3 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש בעזרת בקרת שיגור מסחררת גלגלים, 290 קמ"ש מרביים מוגבלים אלקטרונית. אלה אפילו פחות מרשימים מהדרך בה המנוע הזה יורק את עצמו לאוויר. מהפנט.
יש גם בורר מצבי נהיגה, כולל "נורמל" לנהיגת 55 מייל לשעה כי מי יודע איפה מסתתר השוטר על הכביש המהיר, "שלג-גשם" לרוכשי הקוברה במדינות מאותגרות שמש, "ספורט" למי שרוצה קצת להשוויץ, "מסלול" למי שמרגיש אמיץ מספיק ו"דראג" לסתם חולי נפש אהובים. אלה משנים את פעולת המערכות השונות (מנוע, תיבת הילוכים, הגה, בולמי זעזועים אדפטיביים, מידת התערבות בקרת היציבות) בהתאם למצב הנבחר.
בדראג למשל, מצב לספרינטרים בין רמזור לרמזור או מתחרים מיאוצי רבע מייל, מערכת ההנעה נכנסת לסטטוס אגרסיבי ביותר, בקרת השיגור מופעלת, בולמי הזעזועים האחוריים מתרככים על-מנת להיטיב את אחיזת הגלגלים האחוריים בעת זינוק. ויש אפילו פונקציה המופעלת דרך מסך המגע שנועלת בלמים קדמיים ומאפשרת סחרור צמיגים אחוריים לצורך חימום לפני יירוט. או סתם כדי לשרוף צמד חתיכות גומי סופר יקרות ועל הדרך להרשים עוקבים באינסטגרם.
כך או אחרת, בכביש ציבורי קשה לממש את פוטנציאל הכוח והמהירות של המכונית הזו, ודאי לאור מצב רוחם הלא שפיר בדרך כלל של השוטרים המקומיים. צמיגי מישלין פיילוט ספורט 4S על רכב המבחן (295-30 מלפנים, 305-30 מאחור) נכנעים בקלות יתרה לעוצמת המנוע, ולא רק בזינוק מהמקום. פתיחת מצערת פתאומית בכל אחד משלושת ההילוכים הנמוכים תגרום לבקרת היציבות להבהב. על כביש חלקלק יעשה זאת גם ההילוך הרביעי.
אגב, פורד מציעה כאופציה חבילת "מסלול" (תוספת של כ-20% למחיר הרכב) הכוללת ספוילר אחורי עצום עשוי קרבון ומתכוון ידנית, צמיגי מישלין פיילוט ספורט קאפ 2 דביקים ורחבים במעט (305 מ"מ מלפנים, 315 מ"מ מאחור), חישוקי קרבון קלילים ועוד קצת. יתכן שהם יסייעו לאחיזה גבוהה יותר, שכן עם התמהיל במכונית המבחן התקשתה בקרת האחיזה לעשות את עבודתה. ופעם אחר פעם גם הרימה דגל לבן, ונכנעה לכוח. מדהים.
פחות מרשימה היא תיבת ההילוכים (Tremec) שסובלת מאופי מחוספס, אינה חלקה ונעימה בנסיעה מנהלתית-אוטומטית, ולא מספיק מהירה ומדויקת במצב ידני כמו תיבות כפולות-מצמד מעולות אירופאיות. פורשה למשל. בכל מקרה, ולמרות הפיתוי המובן, ספק אם הייתי מעדיף כאן תיבה ידנית (אותה ניתן לרכוש ב-350 החלשה-יותר-אך-חזקה-מספיק). זו מכונית בה אתם צריכים שתי ידיים על ההגה בכל רגע נתון. כן, גם אתה.
נוחות והתנהגות: ניתן היה לצפות שה-GT500 תהיה סוס פרא בועט, אגרסיבי ומעניש ביומיום, אבל האמת זה ממש לא כך. למען האמת, היא מפתיעה ביכולתה לתפקד כמכונית "רגילה". בעיקר תודות למערך מיתלים שמספק נוחות נסיעה טובה יחסית למכונית ספורט עם כאלה ביצועים וכאלה צמיגים.
ועוד יותר מפתיעה היא היכולת של המוסטנג הזו, בשונה מקודמותיה, לשאוב מתחת לגלגליה כבישים מפותלים בקצב מדהים. שכחו מהחושה המגושמת והמסורבלת של מכוניות אמריקאיות חזקות. החרטום מתמסר בצייתנות להיגוי כל עוד שאינו תזזיתי מדי, מהירות הכניסה מרשימה במיוחד, המרכב נותר שטוח והתחושות מחלקו התחתון-אחורי של מושב הנהג מדויקות. אין לטעות. זו כמובן לא לוטוס או מקלארן, ואפילו לא פורשה קאיימן ישנה. אבל ביחס למשקל ולכוח, זו לא פחות מהפתעת השנה.
פורד, בפרץ של אחריות, מפצירה בנהגי ה-GT500 שלא לנטרל את בקרת היציבות. והיא יודעת מדוע. למוסטנג חלק אחורי שהופך עצמאי במהירות הבזק, וקצת פחות מדי רגש ישגר את העכוז הכבש לסבסוב פתאומי. פוטוגני ומתגמל אם אתם במגרש חניה גדול ושומם, מסוכן וכואב אם אתם על כביש ציבורי דו מסלולי עם תהום פעורה מימין וצלע הר מסולעת משמאל. בלמים ברמבו (420 מ"מ וקאליפר שש בוכנות מלפנים, 370 מ"מ וארבע בוכנות מאחור) מציעים אמנם עוצמה מרשימה ועמידות טובה, אבל לא יצילו אתכם במצב כזה. מקסימום ירככו את המכה לכיס.
סיכום: המוסטנג GT500 מציעה חווית נהיגה שונה מכל מכונית בה נהגנו. עם הרבה מאוד טכנולוגיה מודרנית, אבל בעיקר עם ברוטאליות וכוחנות שנדיר למצוא בעידן הנוכחי. כוח אדיר וצליל נפלא שמשולבים בחתיכת מוטוריקה ייחודית ומשכרת. כזו שתעסה את האגו ובאותו זמן תאתגר את היכולת. מכונית שלא תתחנף אליך לעולם. כלי נהיגה שהוא בעצם חבית חומר נפץ שעשויה לשגר אותך לעולם אחר אם לא תיתן לה את הכבוד הראוי ותתחכם איתה שלא לצורך, או ללא כלים מתאימים. כבר כמעט לא עושים אותן כאלה, ונותר רק לקוות שאת המעט שכן, לעולם לא יפסיקו לייצר.
מנוע: 5.2 ליטר, V8 בנזין מגדש על
הספק: 760 כ"ס ב-7,300 סל"ד
מומנט: 86.4 קג"מ ב-5,000 סל"ד
תמסורת: 7 הילוכים כפולת מצמד, הנעה אחורית
אורך: 483.1 ס"מ
רוחב: 194.5 ס"מ
גובה: 137.9 ס"מ
בסיס גלגלים: 271.8 ס"מ
משקל עצמי: 1,916 ק"ג
נפח תא מטען: 382 ליטר
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 3.3 שניות, 290 קמ"ש
צריכת דלק, פליטת מזהמים: אין נתון
כריות אוויר: 7
דירוג בטיחות (Euro NCAP): שלושה כוכבים
מחיר משוער: 800 אלף שקל
הכותב היה אורח חברת פורד
