לנד רובר דיסקברי ספורט הוא דגם שמייצג את הגישה המפוכחת של לנד רובר בעידן המודרני. מה זה אומר? שגם במותג רכבי השטח המפואר ורב ההילה הבינו שכדי להרוויח כסף צריך לעגל מעט פינות. ובמקרה של המותג הבריטי הוותיק, להבין שמספר רוכשי הרכב שבאמת עומדים לרדת לשטח, יורד בהתמדה. גם בריינג' רובר עשתה כך כמובן, עם רשימה הולכת וגדלה של דגמים שלא יראו לעולם אבק שבילים ואם השמועות נכונות, גם משפחת הדיפנדר תכלול בעתיד הלא רחוק רכב עירוני יותר. במקרה שלפנינו מדובר הלכה למעשה במחליף לפרילנדר הרך, על בסיס פלטפורמה אחודה של פורד, בעלת הבית משכבר הימים. ולכן לא, אל תצפו כאן ליכולת השטח המפורסמת של הדיסקברי האמיתי.
עד כמה זה מצליח ללנד רובר? תלוי היכן. באירופה יותר, בישראל פחות. הבעיה הגדולה ללא ספק הייתה תג-מחיר שמציב אותו מול רכבי פנאי יוקרתיים כמו אודי Q5, ב.מ.וו X3 ומרצדס GLC, כשיתרונו היחיד עליהם מתבטא בצמד מקומות נוספים בהם ישתמשו לעיתים נדירות אם בכלל. אבל מתיחת הפנים שנחתה כאן לאחרונה מבטיחה לשפר חלק מנקודות החולשה היחסיות ולהפוך אותו לטוב מבעבר.
סיכום: נתחיל בחדשות הטובות. לנד רובר דיסקברי ספורט העדכני טוב מקודמו, בעיקר כי סביבת הנהג והנוסעים מכבדים סוף סוף את תג המחיר העסיסי. אם אתם חייבים רכב פנאי יוקרתי עם שבעה מקומות, ואחד שנראה שונה מדגמי היוקרה המקבילים מגרמניה, הגעתם למקום הנכון.
החדשות הפחות טובות הן שהוא עדיין ממש יקר. ואם מתעלמים מהסמל וסביבת הנהג המוכרת מדגמים רבי הילת שטח, הוא יקר מדי. קחו את יונדאי סנטה פה שמציע ביצועים, איכות נסיעה ואבזור דומים עם מרחב מחיה עדיף. נכון, הוא לא מסדר לכם מחזיק מפתחות של לנד רובר ואנחנו לא מתעלמים מעיסוי האגו שמחזיק כזה מייצר בקהל מסוים, אבל האם זה שווה 100 אלף שקל?
חייבים שבעה מקומות ויכולת שטח? לטויוטה לנד קרוזר נימוסי כביש פחות טובים, אבל יכולת שטח גבוהה פי כמה. ואם יכולת שטח או שבעה מקומות לא מעניינים אתכם, במחיר הזה תקבלו רכבי פנאי קומפקטיים יוקרתיים טובים משמעותית בכל תחום. ובמילים אחרות - או שהמחיר ירד, או שהיכולות יטפסו לרמה גבוהה ומשכנעת יותר. אחרת, קשה להבין מדוע אותו ולא אחרים. למעט הסמל, ומחזיק המפתחות כמובן.
מה שונה: המראה החיצוני נותר דומה לדגם היוצא למעט יחידות תאורה עדכניות ופגושים שונים. וכן, אי אפשר שלא להזכר בדיפנדר החדש או בריינג' רובר, ולתהות מדוע לא התבצעה כאן עבודה יותר מושקעת. עיצוב הפנים עבר שדרוג והחומרים איכותיים יותר, עם מסך מגע גדול ("10 לעומת "8) ואיכותי יותר הכולל גם צימוד Apple CarPlay שלא הוצע בעבר. נוספה גם אפשרות (מיותרת לגמרי לטעמנו) להקרנת מצלמת הנסיעה לאחור על-גבי המראה המרכזית.
יש גלגל הגה שונה וצמד חוגות שליטה במערכת המיזוג או במצבי הנהיגה במרכז הקונסולה. השחור המבריק נראה טוב, אך מתלכלך מהר ומציג טביעות אצבע לרוב. לנד רובר זנחה - ותודה על כך - את החוגה המסורבלת להעברת הילוך, והחליפה אותה בבורר רגיל וטוב שכך. במחיר הזה היינו מצפים ללוח מחוונים דיגיטלי ("12), במקום אנלוגי מיושן.
רשימת האבזור טובה מבעבר וראויה כעת - בין היתר עם כיוון חשמלי למושבים הקדמיים, ריפודי עור וחלון שמש, - אבל היא אינה יוצאת דופן בהתחשב בתג המחיר. יש אומנם בלימה אוטונומית ותיקון סטייה מנתיב, אבל באופן תמוה, בקרת שיוט אדפטיבית והתראת שטחים מתים מוצעת רק ברמות אבזור בכירות ויקרות עוד יותר.
הדיסקו ספורט משווק כבעבר עם מנועי ארבעה צילינדרים מוגדשים בנפח 2.0 ליטר ובשתי רמות הספק (200 או 249 כ"ס), לצד טורבו-דיזל כמו ברכב המבחן עם 180 כ"ס. לכולם מערכת היברידית קלה האמורה לשפר את צריכת הדלק אך במבחן הוא גמא 10.6 ק"מ לליטר סולר, וזה סביר בלבד.
מה נשאר: תא הנוסעים שימושי למדי הודות לאפשרות כיוון למרחק של השורה השנייה, המאפשרת מרחב מחיה דומה לרכבי פנאי מקטגוריה גבוהה יותר, או ישיבה נוחה לשני ילדים בשורה השלישית. מערכת המיזוג כוללת פתחים ייעודים לשתי השורות וזו האחרונה גם זוכה לשליטה נפרדת בעוצמת המאוורר. הקיץ יעבור אם כך בקלות. גם נסיעה עם סמארטפון מסודרת, בזכות חמישה שקעי USB לנוסעים שם.
המושבים טובים ונוחים, אבל פחות אהבנו את שדה הראיה המוגבל עקב קורות A עבות. תא המטען מכיל 157 ליטר בלבד בתפוסת נוסעים מלא וזה מעט, כ-50 ליטר פחות מסקודה קודיאק ופיז'ו 5008 למשל. הנפח גדל ל-754 ליטר לאחר קיפול (ידני) של שורת המושבים השלישית.
הביצועים של רכב המבחן סבירים בלבד עם זינוק ל-100 קמ"ש ב-10.1 שניות, בעיקר בגלל משקל עצמי גבוה מ-2 טון. גם תיבת תשעה ההילוכים האוטומטית המוכרת לא משפרת את המצב. היא משתהה בבחירת הילוך נדרש לצורך עקיפה והופכת את הנסיעה לפחות חלקה ומהנה. מנוע הדיזל אינו שקט במיוחד, ולא עומד בסטנדרטים של מנועים מודרניים מסוגו.
כיול מיתלים רך יחסית וצמיגים בשרניים מקנים לדיסקו ספורט נוחות נסיעה טובה מאוד בעיקר על אספלט משובש אך גם על גבי שבילים. אבל יש לכך מחיר והוא מגיע בדמות התנהגות מגושמת יחסית למתחרים גרמניים. במקרה של רכב מסוג זה, תמיד נשמח לתשלום כזה.
יכולת השטח נותרה ללא שינוי והיא טובה במעט מרכבי פנאי רכים כפולי הנעה אך לא הרבה מעבר, ומתאימה בעיקר לטיולי שבילים. ההנעה הכפולה ומערכת טריין-ריספונס המוכרת של לנד רובר - עם שלושה מצבי שטח (שלג, בוץ-חריצים וחול) - מאפשרים הורדה יעילה של הכוח לקרקע, אבל אל תסמכו עליהם יתר על המידה. לא בטוח שנהיה באזור כדי לחלץ אתכם.
- מנוע: 4 צילינדרים, 2.0 ליטר, טורבו-דיזל
- הספק: 180 כ"ס ב-4,000 סל"ד
- מומנט: 43.8 קג"מ ב-1,500 סל"ד
- תמסורת: 9 הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה
- אורך: 459.7 ס"מ
- רוחב: 200 ס"מ
- גובה: 172.7 ס"מ
- בסיס גלגלים: 274.1 ס"מ
- משקל עצמי: 2,028 ק"ג
- נפח תא מטען, שורה 3 מקופלת: 157 ליטר, 754 ליטר
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 10.1 שניות, 201 קמ"ש
- צריכת דלק, פליטת מזהמים: 14 ק"מ לליטר, 187 גרם CO2 לק"מ
- כריות אוויר: 6
- דירוג בטיחות (Euro NCAP): חמישה כוכבים
- מחיר: 409 אלף שקל
