קטגוריית אופנועי ההרפתקה (אדוונצ'ר) הפכה עם השנים - לצד הירידה הבולטת בנחשקות אופנועי ספורט - לבכירה בשוק הדו-גלגלי, באירופה לפחות. ונושאת הדגל היא, איך לא, ב.מ.וו עם משפחת ה-GS המפורסמת שכבשה סופית והחלטית את השוק בתחילת שנות ה-2000. כבשה, והזניקה את האחרות לתהליך ארוך ומפרך של יצירת תחרות הולמת.
כיום משווקת החברה הבווארית את גרסתו האחרונה שעונה לשם R1250GS, פרי אבולוציה של ארבעה עשורים, אופנוע שמוביל בענק את השוק מאז הוצג לראשונה ב-2004. ונדמה שהמתחרה הישיר והרציני ביותר שלו, חייב להיות ק.ט.מ סופר-אדוונצ'ר 1290 המחודש על שתי גרסאותיו (S ו-R). עם רשימת חידושים שכוללת שינויים בשלדה ובגיאומטריה, עיצוב מיכל הדלק, תוספת בקרת שיוט אדפטיבית (ב-S), מתלים חצי-אדפטיביים ומנוע מעודכן.
לקחנו את שניהם למבחן מפרך בכביש ובשטח, תוך ניסיון לגלות מי מהשניים עדיף לרוכב ההרפתקן באמת. לא זה שרק רוכב במתינות על הכביש, אלא זה שדוחף את האופנוע הגדול והגבוה שלו לקצה. גם על האספלט, גם על השביל.
שורה תחתונה: קשה להאמין שחסידי ב.מ.וו ימירו את דתם בעקבות הופעתו של הק.ט.מ, מצוין וזול ככל שיהיה. ואחת הסיבות המרכזיות לכך היא העובדה שמעטים מהם, אם בכלל, יורדים עם אופנוע הכביש המשובח הזה גם לשטח. אלא שעבור מי שעושה זאת לעיתים קרובות, הק.ט.מ. טוב יותר. ככה פשוט.
מנוע, ביצועים: אלה צמד אופנועים בעלי פוטנציאל לרכיבת כביש מהירה. אבל יש ביניהם הבדלים לא קטנים. שניהם מתקרבים לאזור ה-1.3 ליטר של נפח, ושם מסתיים בערך הדימיון עם כיוונים כמעט-מנוגדים, בהתאם להעדפות היצרן.
ה-V של ק.ט.מ. מפיק 160 כ"ס ונאלץ לסחוב 245 ק"ג. תגובותיו מהירות ואפילו אגרסיביות לסחיטת מצערת. הוא לא מנוע בעל פעולה חלקה ומייצר לא מעט רעידות, אבל מפצה על כך בעוצמה מתפרצת. זה אופנוע שיאפשר לכם להרים גלגל בכל מצב ולאתגר את היכולת שלכם לשלוט בגלגל אחורי מחליק תחת כוח. זה אופנוע נוכח, חצוף ושובב.
הבוקסר של ב.מ.וו סוחב רק עוד 15 ק"ג, אבל מלבד היותו חלש משמעותית (136 כ"ס), אופיו שונה בתכלית. הדגש כאן הוא על פעולה עגולה ונינוחה יותר, משיכה קלה מכל סל"ד ונמוך ככל שיהיה. הוא אף פעם לא יפתיע או ישתולל אבל תמיד יציע מספיק כוח. התוצאה היא פעולה בוגרת, מנומסת, שמשרה המון ביטחון בכל מצב.
התנהגות: שני הכלים המודרניים האלה (והיקרים) מציעים כצפוי את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר שניתן בתחום. החל מבולמי זעזועים אקטיביים (למחצה) עם מגוון אפשרויות כיוון מלפנים ומאחור, בקרות ווילי והחלקה, מצבי רכיבה קבועים מראש, ABS בהטיה, קוויק-שיפטרים, וזו רשימה חלקית. אבל ככל שמגוון המערכות דומה, גם כאן יש הבדל גדול באופן הביצוע.
קחו למשל פניה עם הק.ט.מ. בראש אתה יכול לצייר קו רכיבה אופטימלי, בפועל אתה יוצא עם החלקת זנב מבוקרת או עם גלגל קדמי מרחף מעל האספלט. זהו כלי שמשלב היטב בין יכולת ספורטיבית גבוהה להתנהלות חוליגנית שמאפיינת אופנועי סופרמוטו. הוא גבוה, וכבד, עם החלפות הילוכים פחות מהוקצעות, אבל הוא מתנהג כאופנוע ספורט מודרני, עם יכולת דינמית גבוהה ופוטנציאל להשאיר מאחור גם כלים סופר-ספורטיביים חזקים משמעותית.
ועכשיו לב.מ.וו. גם כאן אתה מתכנן קו התקדמות אבל בניגוד למתחרה הכתום, מהקו הזה לא תזוז. ה-GS יציב ונטוע בקרקע ומייצר תחושת ביטחון על שניים חסרת תקדים, כזו שרוכבים פחות מנוסים ומשוחררים (ו-או פחות מוכשרים) יתאהבו בה. הוא אופנוע מאוזן ונעים לרכיבה - ארוכה ככל שתהיה - ויהפוך רוכב בינוני למצוין. עם בלמים ובולמים משובחים שיסייעו לרכיבה נטולת מאמץ ודרמה. לא במקרה הוא נחשב באירופה לבן לוויה אולטימטיבי לכיבוש מרחבים וחציית ארצות.
נוחות ושימושיות: אם בסעיף ההתנהגות והמנוע הק.ט.מ הבריק יותר, כאן היתרון הברור הוא של ב.מ.וו. שניהם אמנם מציעים רמת גימור ואבזור גבוהה ובנויים לתוספת מזוודות טיול ורכיבה ארוכה בשניים. אבל ה-GS הוא בפער גדול הנוח מהשניים. מושב הרוכב (המתכוונן) ותנוחת הרכיבה הם מלאכת מחשבת של שלמות ארגונומית, שמאפשרת לצד שהייה ממושכת על האוכף מבלי להתעייף, תחושת הרפתקה של אדוונצ'ר חזק. איתו אתם לא זקוקים לעצירות התרעננות וגם אם תרכבו בעמידה, תגלו שהכל "נופל" בול למקום. אחיזת רגליים, מיקום ידיים. מושלם.
גם לק.ט.מ תנוחת רכיבה טובה אבל הוא צר יותר, דורש יותר תשומת לב למיקום הירכיים על הפלסטיקה. המושב שטוח ופחות "כורסתי" כדי לאפשר תנועה קלה יותר לפנים ולאחור ברכיבה אגרסיבית-ספורטיבית בשטח. מצד אחד תשכחו מהאגדות אודות פליטת חום מוגזמת לירכי הרוכב, מצד שני לא תקבלו כאן נוחות רכיבה לאורך זמן והעצירות יהיו תכופות יותר.
מיגון רוח? בק.ט.מ המשקף מתכוונן בקלות ידנית ובמצבו הגבוה מסיט את הרוח ביעילות שמאפשרת רכיבה גם במהירות גבוהה עם משקף קסדה פתוח. על הב.מ.וו ששאלנו הותקן מגן רוח חליפי וגדול שעשה עבודה מעולה.
סיכום, אבל מורחב: אל מול האגדה המוטורית ששמה R1250GS מתייצב כאן מתחרה ראוי, משוכלל ומגוון ביכולותיו הדינמיות והטכנולוגיות. אופנוע שגם מרגיש קל וחזק יותר, ספורטיבי באופיו. מצד שני, לקוחות בפלח השוק הזה הם בדרך כלל רוכבים בוגרים יותר, כאלה שהפרוטה מצויה בכיסם וסמל סטטוס ותדמית חשובה להם במיוחד. אז כן, במקרה כזה, לב.מ.וו יש (עדיין) יתרון ברור וחד משמעי.
אבל הוא לא מנצח במבחן הזה, ולא רק מכיוון שהוא הרבה יותר יקר (173 אלף שקלים מול 144.5 אלף). שכן רוכבי שטח כמו כותב שורות אלה מעדיפים חד משמעית את התחושה הספורטיבית שמעניק ה-1290, אופנוע שמרגש יותר בכל מצב. ובכל זאת, גם ישאיר לכם 30 אלף שקל בעו"ש.
