אחד האזורים היפים בארץ, בטח מאלו שיחסית קרובים לגוש דן ולחיפה, הוא רמות מנשה: פנינת חמד שעדיין לה הפכה מתויירת מדי. הרמות משתרעות בין ואדי ערה (כביש 65) בדרום לרכס הכרמל ו־ואדי מילק בצפון (כביש 70). ממערב האזור נמשך בערך עד לכביש 4 וממזרח הוא גובל בעמק יזרעאל. החורף יהפוך את הרמות השלוות לאיזור מהמם ביופיו, אך הוא מתאים לטיול בכל השנה.
אורכו של הטיול המוצע הוא כשלוש שעות, בנסיעה רגועה וללא עצירות. הטיול מתאים, ברוב חלקיו, לרכב פנאי רך, כשאפילו אין צורך בהנעה כפולה. בחלק האחרון של המסלול נציע חלופות למטיילים עם רכב שטח קשוח – לנדרובר דיסקברי, טויוטה לנדקרוזר, סוזקי ג'ימני ודומיהם.
השותף שלנו למסלול היום הוא לנדרובר דיסקברי ספורט, שיתאים בקלות לתוואי ויספק גם נוחות לא רעה בשבילים. זהו כביש־שטח קלאסי לטיולים משפחתיים כאלה ואף מאתגרים יותר, מהבודדים בקטגוריה שלו עם שבעה מקומות ישיבה ויכולת ראויה כשהאספלט נגמר, עם זוויות גישה ונטישה טובות ומערכת הנעה כפולה מוצלחת.
התנועה הקיבוצית
המסלול מתחיל מעט מערבית לקיבוץ משמר העמק. ההגעה לנקודת ההתחלה היא דרך כביש 66 אליו ניתן להגיע מיקנעם או מצומת מגידו. כ־200 מ' מהכניסה לקיבוץ נפנה לכביש 6953. הפניה לתחילת המסלול לא אפשרית מהצד הזה של הכביש, ולכן נמשיך לג'וערה ומשם נשוב בנתיב היורד מזרחה עד לנקודת הכניסה המסומנת בשלט כחול ובשלט של קק"ל: "יער משמר העמק". כאן נעלה על המסלול המסומן באדום ונאפס את מד המרחק.
כ־200 מ' לתוך שביל העפר תראו נקודה בה השביל יתחיל להקשות על רכב נטול הנעה כפולה. בחרו במעקף מימין והמשיכו עם השביל כ־500 מ' עד לחיבור עם השביל האדום. 1.2 ק"מ מנקודת ההתחלה, בפיצול נמשיך ימינה.
שני קילומטרים עברו וחזרנו לכביש סלול. הכביש יורד מג'וערה, הנקודה הראשונה בה התיישבו מקימי קיבוץ עין השופט. לאחר שהם עברו למקומם החדש המקום הפך לבסיס אימונים של ההגנה, שבו הוכשרו ארבעה רמטכ"לים לעתיד.
הדרך מיוערת והיא גם נוחה מאוד, אך יש להקפיד שהנסיעה לכיוון דרום תהיה במקביל לערוץ הנחל. בשלב מסוים הסימון מתחלף לסימון ירוק (במפות הוא מופיע באדום). אל תתרגשו והמשיכו דרומה.
לאחר כ־3.1 ק"מ הכביש מתפצל, ואם באתם מצפון תפנו עכשיו ימינה. כאן נצא מהיער ונתחיל לטפס על הגבעות היפות של רמות מנשה. מכאן אנחנו נכנסים לפארק גלעד, שנקרא כך בשל קרבתו לקיבוץ גַּלְעֵד. הגרעין המייסד של הקיבוץ הוקם בגרמניה עוד ב־1938 אך הקיבוץ הוקם בישראל רק ב־1945, ושמו נבחר לזכר חברי הגרעין שנספו בשואה.
נמשיך עם הסימון הכחול ששובר דרומה אחרי כ־4 ק"מ ושב וממשיך מערבה כ־200 מטר אחרי. אחרי כ־5 ק"מ נעבור מעל מעבר בקר ונמשיך במעלה הגבעה.
אחרי 6.1 ק"מ נגיע למצבת אבן ולפיצול שבילים, ונמשיך ימינה (צפונה) לשביל המסומן בירוק. השביל הכחול יוביל אתכם פחות או יותר באותו כיוון אך הנוף מרשים יותר במסלול הירוק והגבוה יותר, שממנו רואים את רכס הכרמל. נמשיך עוד קילומטר, נעבור שער בקר ונמשיך עם השביל הירוק. במעברי הבקר כדאי להאט מאוד. פה ושם נפגוש בשביל בור קטן או אבן זדונית שעלולים לפגוע במי שיסעו מהר. שימו לב גם לטרקטורונים שטסים פה, ותוודאו שילדים רחוקים מציר התנועה.
אחרי 9 ק"מ תגיעו לכביש הגישה לקיבוץ גלעד (672). פניה שמאלה היתה מביאה אותנו בתוך כ־400 מ' להמשך המסלול, אך יש לפנינו קו הפרדה רצוף ולכן נמשיך לכיוון קיבוץ דליה ורק כשמתאפשר - נבצע פרסה ונחזור. מכאן יוצא כביש לשטחי האימונים של בא"ח גולני, ואילו בצומת יש אזור חניה, צל רב ושולחנות קק"ל. מושלם לעצירה.
אין תנינים, יש בוץ
יוצאים מערבה על הכביש ומאפסים שוב את מד המרחק. אחרי 1.3 ק"מ הכביש מתפתל דרומה. נרד מהכביש לשביל עפר שממשיך מערבה, ונע בין מטעים ובין נחל תנינים.
לאחר 2.3 ק"מ מנקודת האיפוס נגיע לפיצול, שבו נמשיך ימינה (לכיוון צפון־מערב) ומיד אחר כך נעבור לצד השני של הנחל. במידה ויש זרימה חזקה – המשיכו מערבה בלי לחצות את הנחל. לא רוצים להתלכלך? יש כביש עוד יותר טוב דרומה משם.
סעו עם השביל עד לכביש 6, לנקודה בה תוכלו לעבור מתחת לאחד מהגשרים שעליהם הוא עובר. כאן, ממזרח לכביש 6, יש גשרון שמאפשר מעבר קל מבלי להכניס את הרכב לנחל.
מי שהטיול הספיק לו ימצא פה נקודת יציאה נוחה. אפשר גם להמשיך עם השביל המסומן בירוק לאורך נחל תנינים עד למושב עמיקם. מהמושב תוכלו לחזור לפרדס חנה או לבנימינה על כבישים סלולים. בחורף המקטע הזה עשוי להיות בוצי.
לממשיכים במסלול, עברו מתחת לגשר (בשביל הצפוני) והמשיכו צפונה בשביל המסומן בשחור. השביל מקביל לכביש 6, הוא מעט משובש אך כל רכב פנאי רך יעבור בו ללא קושי. אחרי 5.2 ק"מ השביל השחור מתחלף כחול. אפשר להמשיך איתו ישר או לפנות מערבה לשביל שעולה לגבעה 187. העליה לא נראית רצינית בהתחלה, וכוללת כמה מדרגות נמוכות שרוב רכבי ההנעה הכפולה יתמודדו איתן ללא קושי. ההמשך קצת יותר מורכב.
אם אין לכם רכב 4X4 קשוח, עם הילוך כוח ונעילות דיפרנציאל, המשיכו בשביל הכחול צפונה. אחרי כ־250 מ' פנו שמאלה והקיפו את הגבעה מצפון. השביל נוח לנסיעה ועובר מדרום לנחל דליה. בהמשך, אחרי מעט יותר מקילומטר, תחזרו לשביל הכחול. בנקודת המפגש עם השביל הכחול תבחרו האם להמשיך בשביל לא מסומן אך נוח למדי שנע מצפון לנחל דליה או להישאר על השביל הכחול, שמעט פחות נוח לרכבי שטח רכים.
המשיכו בכיוון כללי צפון־צפון־מערב עד למחלף בת שלמה. אלו שבילי נסיעה נוחים ויפים שעוברים בין גדות נחל דליה לשטחים חקלאיים. כדי לעלות על המחלף בחרו בשביל הגישה ממזרח לו.
קשה בעליה, ובירידה
אם בחרתם לעלות לגבעה 187 אתם חייבים להצטייד בשני דברים. הראשון, ברכב שטח בעל הנעה כפולה ויכולת לנסיעה בשטח יחסית מאתגר. אנחנו הגענו עם לנדרובר דיסקברי ספורט שלמרות המראה היוקרתי־עירוני, מערכת ה־Terrain Response ושלל עזרי האלקטרוניקה מסייעים לו להתמודד גם עם שטחים מהסוג הזה.
אבל רכב שטח טוב לא יספיק כאן. צריך שישב בו גם נהג מנוסה שיעזר במכוון קרקעי. תחילת העליה לא נראית רצינית - אלו מדרגות קטנות שכל רכב פנאי יעלה, אבל בהמשך המדרגות הופכות גבוהות יותר, ופה ושם תצטרכו להוסיף אבן בנקודה קריטית כדי שהפגוש הקדמי לא יתחכך בסלעים. על שיא הגובה הנסיעה קלה יחסית ותוכלו להתקדם עוד כקילומטר אחרי הגבעה ללא קושי מיוחד, אם כי השביל לא סלול בצורה טובה והנסיעה איטית.
הירידה בשביל הכחול היא החלק המאתגר. רכבי שטח רבים, אזרחיים וצבאיים, עברו פה במהלך השנים והפכו את העליה לכזאת שמציעה שלל מדרגות ושיפועים. הירידה איטית מאוד כשלא פעם נדרשנו לבניה באמצעות סלעים כדי לאפשר לרכב לרדת במדרגות. דיפנדר או לנדקרוזר עם נהג מנוסה יעברו בקלות, אך לכל רכב רך יותר נדרשת סבלנות, נסיעה איטית ומכוון קרקעי.
החורף המתקרב יהפוך את רמות מנשה לאחד המקומות היפים בישראל, עם מרבדים ירוקים ופריחה רבה. כמו שכבר כתבנו, רוב המסלול מתאים לרכב רך, אך שימו לב שבאיזורים רבים, בעיקר מערבית לכביש 6, עשוי להיות בוץ שיחייב הגעה עם הנעה כפולה.
