מירוץ הדקאר הפך כבר לחלק בלתי נפרד מאירועי השנה האזרחית החדשה. פעם במתכונתו המקורית ותחת השם פריז-דקאר שמסמל את נקודת הזינוק והסיום, כיום ובדומה לעשור האחרון, ללא קשר לאפריקה ותחת המותג "דקאר" בלבד. היום (שבת, ה-2.1) זינקו המתחרים לפרולוג, קטע דירוג באורך 11 ק"מ בלבד במסגרתו נקבע סדר ההזנקה, מחר יוזנק המירוץ בפעם ה-42 לדרכו הארוכה.
הדרך, השינויים והחידושים
במשך כשבועיים יתמודדו המתחרים לאורך כמעט 8,000 ק"מ בתנאי שטח מדבריים של הממלכה הסעודית, יותר ממחצית מהם קטעי דירוג מדודים בזמן. המסלול השנה שונה לחלוטין מאשתקד, עם קו זינוק בג'דה שלחופי הים האדום משם יזנקו מזרחה לוואדי אל-דוואסיר ולעיר הבירה ריאד, ממנה יפנו צפונה לכיוון העיר האלי ליום המנוחה (9.1) הקבוע במחצית המירוץ.
משם ימשיכו מערבה לכיוון עיר העתיד המפורסמת ניאום הממוקמת בצפון מערב המדינה עליה הכריז יורש העצר הסעודי בספטמבר 2017 ובה הוא נפגש לפני כחודש עם ראש המשלה נתניהו. משם יצאו המתחרים דרומה לחופי הים האדום עד לקו הסיום (15.1) בחזרה בעיר ריאד.
קצת יותר מ-300 מתחרים יתייצבו השנה לקו הזינוק מכ-50 מדינות שונות. עוד באגף הטריוויה נציין שכ-80 מהמתחרים נחשבים לאגדת דקאר, כלומר השתתפו ביותר מעשרה מרוצים בעוד שלכ-140 מתוכם תהיה זו טבילת אש במירוץ. הנציגות הנשית מונה 16 מתחרות, רק מתחרה אחת פחות משיא הייצוג הנשי במירוץ הקשוח (2019).
המסלול החדש כולל תוואי טכני יותר, שאמור להפחית את המהירות הממוצעת ובהתאם להקטין את הסיכוי לתאונות קשות מבן ידע הדקאר לאורך שנותיו לא מעט. תהיה גם הגבלת מהירות באזורים מסוכנים ולא יאמן, אך גם התרעה קולית בקרבת מכשול המסכן את הרכב, כמו בור או חריץ עמוק למשל. עבור רוכבי אופנועים וטרקטורונים יתווסף גם ווסט הגנה מתנפח במקרה של תאונה, האמור להפחית את עוצמת הפגיעה.
יש גם כמה שינויים בתקנות, המשמעותי ביותר הוא שאת ספר הדרך המשמש לניווט יקבלו המתחרים רק 15 דקות לפני הזינוק, בשונה מערב הזינוק בשנים קודמות. שינוי זה אמור לאפשר תחרות הוגנת יותר בין צוותים גדולים ומבוססים היטב שבעבר נעזרו בצוותי תכנון המנתחים את התוואי באמצעות מפות ותצלומי אוויר, ומעבירים הערות בבוקר שלאחר מכן לנווטים.
בנוסף נפתחה השנה גם קטגוריה של רכבים ומשאיות קלאסיים שהשתתפו בדקאר במאה הקודמת. הם לא יקבעו שיאי זמן אבל עשויים בהחלט לגנוב את ההצגה. למשל פולקסווגן אילטיס שניצח את המירוץ ב-1980 או פורשה 911 שניצחה ב-1984, וגם פיז'ו 504 דנג'ל, מיצובישי פאג'רו משנות ה-80, ריינג' רובר קלאסיק, טויוטה לנד קרוזר 80, ניסאן פטרול, מרצדס יונימוג ועוד.
הפייבוריטים
בקטגוריית האופנועים הקרב המרכזי צפוי להיות בין נבחרת החלומות של KTM, עם שלושת הרוכבים הוותיקים שלכל אחד יש כבר בארון ניצחון מהמירוץ: טובי פרייס (2016 ו-2019), סם סנדרלנד (2017) ומטיאס ווקר (2018).
מי שללא ספק יהיה במרכז הכוונת של השלושה הוא ריקי בראביק מקבוצת הונדה, מי שגדע רצף של 18 ניצחונות לקבוצת הכתומים של יצרנית האוסטרית והביא לאדומים מיפן ניצחון ראשון לאחר שבע שנים מאכזבות. עוד שמות ששווה לשים אליהם לב בקבוצת הונדה הם חואן ברדה וקווין בנווידס. פייבוריט נוסף לניצחון הוא פאבלו קווינטנילה מקבוצת הסקוורנה הצנועה יחסית, שסיים שני במירוץ אשתקד.
בקטגוריית המכוניות הקרב השנה יהיה - כמו בשנתיים הקודמות - בין קבוצת מיני X-רייד לקבוצת טויוטה, מאבק מסקרן המביא גם שתי תפיסות שונות, הנעה אחורית עם מיתלים ארוכי מהלך וגלגלים גדולים, מול הנעה כפולה. במיני יהיו צמד הנהגים סטפן פטרהנסל – "מר דקאר" שמחזיק ב-13 ניצחונות מאפריקה ומדרום אמריקה – ואלוף העולם בראלי לשעבר, קרלוס סיינז, שניצח אשתקד בפעם השלישית.
הארמדה שתציב טויוטה כוללת את הנהגים נאסר אל-עטייה הקטארי (מנצח 2011, 2015 ו-2019) שקבע את הזמן המהיר ביותר בפרולוג וג'ינל דה-וילייה הדרום אפריקאי, מהנהגים הבודדים שהגיע לקו הסיום בכל המרוצים בהם השתתף בשני העשורים האחרונים, שבע פעמים מתוכם על הפודיום ופעם אחת כמנצח (2009).
שחקני החיזוק של הקבוצה יהיו ברנרד טן-ברינק ההולנדי ויזיד אל-ראג'י הסעודי שהפגין בשנים האחרונות ביצועים מרשימים עם ניצחונות בקטעי דירוג, אבל עד כה הוא לא התברג לפודיום בגלל טעויות נהיגה או בעיות טכניות.
עוד שווה לשים לב לשתי קבוצת הממומנות על ידי נסיכויות המפרץ. באחריין-רייד, עם הנהגים נאני רומה (מנצח 2004 על אופנוע, ב-2014 ברכב) וסבסטיאן לואב (תשע פעמים אלוף העולם ב-WRC) שינהגו ברכב מירוץ כפול הנעה חדש שנבנה על ידי סדנת פרודרייב הבריטית.
אבו-דאבי רייסינג מהמפרץ כוללת את הנהגים חאלד אל קאסימי (אלוף המזרח התיכון במרוצי ראלי) וסיריל דפרה (עם חמש ניצחונות מהדקאר באופנועים) שישבו מאחורי ההגה של פיז'ו 3008DKR.
בקטגוריית המשאיות תהיה (שוב) קבוצת קמאז הרוסית פייבוריטית גדולה לניצחון, וזה יהיה מאוד מפתיע אם אנדרי קרגינוב (מנצח 2014 ואשתקד), אייראט מרדיאב (מנצח 2015), אנטון שיבלוב (מקום שני אשתקד) ודמטרי סטובינקוב, לא יצרפו גביע 18 לארון המעוטר של הקבוצה.
מי בכל זאת עשוי לאיים על הארמדה הכחולה? שווה לעקוב אחרי אלס לופרייס (Praga), טרוהיטו סוגווארה (הינו), מרטין ואן דן ברינק (רנו) ובעיקר מרטין מקיק (איווקו) ושרהי ויאזוביץ' (מאז), שהפגינו אשתקד ביצועים מרשימים וסיימו במקום החמישי והשלישי בהתאמה.
הערה: הכתבה נערכה שוב לאחר הפרסום
