תגיד, שאלתי את העורך, ראיתי שבמוסף הייתה פרסומת על פורד פוקוס ST עם 182 כ"ס עם תמונה שבה הצמיגים השאירו "דונאטס" שחורים על מגרש חניה והכיתוב ה"ילד הרע של המשרד" כשהכל במחיר של 130 אלף? זו לא טעות? כמו בסטטוס ההוא שהפך כבר לקלישאה "זה מורכב".
נסביר, לכל מותג רכב כמעט יש היום תת מותג של ביצועים, "AMG" במרצדס, "M" בב־מ־וו ו־"RS" באאודי — וכשחובב נהיגה רואה את האותיות האלו על הזנב (ובעצם בכל מקום אפשרי) הוא יודע שמדובר ברכב קיצוני מהרגיל, שהושקעו בו שיפורים והוכנסו בו תופינים — מההגה והבלמים ועד המתלים והמנוע ובעיקר — העיצוב, כדי שכולם ידעו שהמכונית שלך היא לא עוד סתם אחת.
לפורד יש את ה־ST (Sport Tuned), שהושמו לראשונה כמותג ביצועים על אחורי הפיאסטה הספורטיבית ב־2008 והביאו אותה ל־225 כ"ס שנחשבו אז לכמעט סנציוניים.
דופקים הופעה
מאז הבינו יצרני הרכב שיש קהל שמעדיף הופעה ספורטיבית ואותיות על פני הביצועים. וכשהמראה קובע מדוע להשקיע, למשל, בבולמים אדפטיביים ממוחשבים שלא רואים כשאפשר להוסיף פס אדום וכמה אותיות מרשימות?
וכך נולדה קטגוריית ה"ליין" שבה היצרן לוקח את אותיות הספורט היקרות שלו ומוסיף להן את המילה "סטייל" או "ליין", מין קריצה בינו לקונה שבה שניהם את האמת.
החוק הראשון של הז'אנר הוא שתראה טוב, והיא אכן נראית מעולה - בשחור או בתכלת ה"פורדי": חישורי סגסוגת קלה, מפלט כפול, שבכה קדמית קרבית, שמשות כהות, וכמובן חצאיות בצבע הרכב וספוילר ענוג - השכן כבר מקנא. העניין הוא שהוא לא רואה מה שקורה בפנים ושם אפשר לחסוך - סביבת הנהג קודרת, הכיסאות סטנדרטיים והכל מפגין מין פיצול אישיות מול החוץ. יש צג 8 אינץ', הגה קטום קלות, ו"דוושות ספורטיביות" - ST אמיתית זה לא.
דופקים חיוך
אבל אז אתה יוצא לדרך ומבין שבכל זאת יש בה משהו, כי נפלאות הטכנולוגיה הביאו לכך שמנוע קטן בן שלושה צילינדרים בנפח 1,500 סמ"ק בלבד מספק 182 כ"ס מרשימים מאוד שמורגשים ומרגשים. בעיטה במצערת מביאה לצליל נעים של מנוע ולתאוצה טובה, בורר מצבי הנהיגה מציע "Eco" ו"Normal" אבל הראש רוצה ST ומצב ה"ספורט" לא יזוז לשום מקום — למרות שהוא משפיע בעיקר על תגובת ההגה והמנוע ולא על המתלים — יציאה לכביש מפותל היא הנאה אמיתית כי ההיגוי הטוב, והמתלים הקשוחים יחסית עושים את העבודה, בעיקר משום שמתלה קורת המתח האחורי הוחלף ברב חיבורי יקר במעט, שעושה את ספיגת המהמורות לקצת פחות קשוחה בלי לפגום בכיף, ופתאום הדרך למשרד הופכת לקצת יותר נחמדה.
פורד שהייתה בתחילת העשור הקודם אחד המותגים הנמכרים בארץ מנסה להשתקם אחרי טראומת הגיר הרובוטי בפוקוס הקודמת. כאן היא מופיעה עם מערכת 8 הילוכים אוטומטית קלאסית וטובה, שאפשר לשלוט בהם דרך מתגים בהגה. היא קצת איטית בהעברות ההילוכים, אבל לא תשלח אתכם להחלפות וכוונוני מצמדים רועדים במוסך.
זאת לא ST טהורה אך יש לה את המראה הנכון ובעיקר את האופי הפרוע במידה, ונדמה שכרגע זו יכולה להיחשב לקניה שבה תקבל הכי הרבה כוחות סוס לשקל.
אני מחזיר אותה לסוכן המכירות שאומר לי ש"המחיר שקבעו לה קצת מעליב אותה". אולי הוא הגזים קצת, ואנחנו שמחים בעלבונות שיחסכו לנו כסף על ביצועים והשורה התחתונה למי שבעידן הג'יפונים עדיין שמחפש האצ'בק משמחת, ה־ST (ליין, נו) היא אחת הקניות הטובות בגזרה.
