לפני ימים אחדים, כשנה לאחר שחשפה דגם סדרתי חשמלי ראשון, הכריזה הארלי דייוידסון - יצרנית האופנועים האמריקנית - על כוונתה להפוך את שם הדגם הנקרא LiveWire למותג חשמלי נפרד. על התועלת השיווקית של המהלך אפשר להתווכח ובכל מקרה, רק ימים יגידו. מה שבטוח, גם ביצרנית הוותיקה עם קהל המכורים אולי הגדול בעולם, בדיוק כמו מתחרותיה המזרחיות והאירופאיות, עדיין לא לגמרי מבינים איך לעכל את המהפכה החשמלית המתרגשת על עולם הרכב. לכולם ברור עם זאת כי מי שיתעלם ממנה, לא יזכה לראות את העשור הבא כמותג חי ופועם.
והארלי כמובן לא לבד. לפני שבועות אחדים חשפו שתי ענקיות הדו גלגלי היפניות ימאהה והונדה טפח מתוכניות עתידיות לדגמי אופנועים חשמליים, ומספר שבועות מוקדם יותר החליטו מרבית יצרניות האופנועים החשובות בעולם על סטנדרט אחיד לסוללות חשמליות מתחלפות. ולא צריך לקרוא בין השורות. המהפכה החשמלית בעולם הדו גלגלי הממונע בעיצומה, וקצב השינויים רק יואץ בשנים הקרובות. בדיוק כפי שקרה בעולם המכוניות. ובין שאתם אוהבים את זה או לא, בתוך פחות מעשור נשכח כמעט את כל מה שאנחנו מכירים כרגע, וניאלץ להתרגל לעולם שונה מאד על שני גלגלים.
שנות הדשדוש חלפו, עכשיו זה באמת קורה
בניגוד ליצרניות המכוניות המתנהלות - לפחות בשנתיים האחרונות - כאילו אין דבר חשוב יותר מפיתוח דגמים חשמליים חדשים והשקתם המהירה, יצרניות האופנועים נראו עד עתה כאילו המעבר ממנוע מזהם לנקי מפליטה מסוכנת פחות נוגע להן. וזאת ככל הנראה הוכחה לכך שמהפכת החשמל ששוטפת את עולם הרכב נכפית באמצעות תקנות, ולא נובעת מדרישת הצרכן לרכב נקי.
אחרי הכל, כלים דו-גלגליים צורכים יחסית מעט אנרגיה וטווח הנסיעה המקובל שלהם צנוע יותר, ולכן מספיקים להם מנועים קטנים פיזית וסוללות קטנות ופחות יקרות שאמורים להפוך את המעבר לקל יותר עבור החברות. נכון, אין להתעלם מכך שלאופנועים יש בעיות אובייקטיביות מסוימות כמו משקל סוללות ביחס למשקל של הכלי אבל יש להניח כי אם אופנוענים היו מעדיפים מנועים שקטים ונקיים, דווקא דו-גלגליים היו אלה שמובילים את המהפך.
אגב, זה לא שיצרניות אופנועים חסרות ידע בנושא. KTM דיברו על אופנועים חשמליים כבר לפני עשור, במהלך השנים הציגו דגמי קונספט רבים ואף ייצרו מספר דגמים חשמליים סדרתיים. אלא שבשונה מתחום המכוניות והרכב המסחרי, בתחום האופנועים הלחץ הרגולטורי בנושא איכות סביבה פחות דרמטי, ועד לא מכבר כמעט ולא התבטא בלחץ כלכלי או חברתי.
אבל כל זה היה נכון עד לפני כשנתיים. שורת החלטות של ממשלות סין והודו לצד האיחוד האירופאי מאלצות את כל יצרניות הרכב להפסיק למכור מנועי בעירה בין 2025 לבין 2040, בהתאם למדינה. בכך הוסרה מהשולחן שאלת "האם זה קורה?" לטובת "מתי?".
פורצי דרך מפתיעים: אופניים
אופנועים ראשונים החלו להתגלגל על כדור הארץ בסוף המאה ה-19, לאחר שיצרניות אופניים חיברו להם מנועים. אין פלא לכן שהם נראו כמו "אופניים עם מנוע עזר". הרעיון הזה חזר על עצמו לפני כ-15 שנים כאשר דור חדש של "אופניים עם מנוע עזר חשמלי" החל להתגלגל בעולם, והרוב המוחלט שלהם הורכב - בעיקר בסין - כחיבור בין מנוע חשמלי פשוט, סוללה בסיסית ומערכת חשמל רעועה.
אלא שמהר מאד תפסו מכירות האופניים החשמליים תאוצה, המגוון שלהם גדל בקצב מהיר ובשנים האחרונות צצים דגמים יותר ויותר מתוחכמים אפילו במחירים גבוהים שכן ככל שגברה בעולם הפופולריות של רכיבת אופניים (ובעיקר רכיבת שטח), כך גדל גם מספר האנשים שמוכנים לשלם יותר כסף תמורת מותג מוכר. לא מפתיע לכן שבמקביל נכנסו לתחום זה לא מעט יצרניות אופנועים ואף מכוניות, מימאהה ודוקאטי ועד מרצדס.
ראוי לציין עם זאת כי היצרניות המוזכרות לא באמת טורחות לפתח ולייצר אופניים חשמליים משל עצמן, אלא מתמקדות במיתוג ובשיווקם. במילים פשוטות, הן מדביקות את הלוגו המוכר על אופניים שיוצרו על ידי חברה אחרת, המתמחה בכך, ומוכרות אותם כשלהן.
כיום נמכרים מדי שנה מיליוני אופניים חשמליים, לצד עשרות אלפי קטנועים-אופנועים חשמליים, ובין לבין מתפתחת נישה מאד מעניינת של מיזוגים שונים ומשונים בין אופניים לקטנועים ובין קטנועים לאופנועים. מספרים? ב-2020 נמכרו ברחבי העולם כ-56.5 מיליון קטנועים ואופנועים, לצד כ-1.1 מיליון זוגות אופניים חשמליים (לא כולל בסין, המהווה שוק ענק בפני עצמו).
שלא במפתיע, אופנועים גדולים יהיו האחרונים להצטרף למגמה החשמלית, וכחלק מהתהליך ניכרת כבר מגמה ברורה: יותר ויותר יצרניות אופנועים מפסיקות לייצר דגמי אופנועים גדולים ובינוניים עם מנועי בעירה פנימית, מבלי להחליף אותם בדגם חדש או משפחות דגמים חדשה. לימאהה היה יקר מדי להתאים את FJR 1300 לתקני זיהום מחמירים, גם לקוואסאקי עם ה-Z 1000 ו-ZZR 1400, או להונדה עם ה-VFR. את הריק שייווצר אחרי לכתם ימלאו אופנועים חשמליים.
מתוך כל זאת מזדקקות כעת שלוש נישות ברורות: "אופניים עם מנוע חשמלי" (לכביש לשטח), קטנועים למיקרו-מוביליטי (שכוללים גם קורקינטים, ואפילו כאלה שממותגים עם שמות ידועים), ואופנועים שמשמשים להנאה וספורט, ולתחבורה לטווחים ארוכים.
מותגי אופנועים אחרו את הרכבת?
אחת התופעות המעניינות ביותר בתעשיית המכוניות כיום היא כניסתן של ענקיות אלקטרוניקה וספקיות טכנולוגיה גדולות לתחום. החל מ'וואווי' ו'שיאומי' הסיניות ועד 'גוגל' ו'אפל' האמריקאיות שחודרות אל קודש הקודשים של ייצור רכב, עולם שמרן בעיקרו עד עתה. למה זה קורה? הטכנולוגיה זמינה מבעבר, כלי הרכב הופכים ממוחשבים יותר ויותר, מודלים כלכליים מאפשרים שימוש במכוניות תמורת תשלום במקום בעלות עליהן ועוד.
מה שמאיץ את המגמה הוא הורדת חסם משמעותי: על מנועי בעירה רשומים אלפי פטנטים וזו טכנולוגיה יקרה לפתוח ולייצור. הנעה חשמלית, לעומת זאת, הרבה יותר פשוטה, זמינה ונגישה גם לחברות שאין להן כל זיקה לרכב.
ומכיוון שקל הרבה יותר לייצר אופנוע מאשר מכונית, האיום על יצרניות הדו-גלגלי המסורתיות גדול בהרבה מאשר על יצרניות מכוניות. אלפי חברות מייצרות כיום אופניים, ומתוכן יש לא מעט שנתמכות על-ידי גוף גדול או מהוות חלק מקונצרן בעל משאבים בלתי נדלים. כל יצרנית כזו יכולה לייצר בקנה מידה גדול יותר - ובזול יחסית - מכל יצרנית אופנועים מוכרת.
נכון שיצרניות אופנועים החלו מזמן לרחרח סביב המנוע החשמלי, אבל רובן החלו באמת להתאמץ רק ב-2019. האם הן פספסו משהו? כנראה שכן. בזמן שהן נמנעו מפיתוח מותגים חשמליים נבדלים או ביצעו הסבת ביניים חשמלית לדגמים קיימים בדומה לתעשיית המכוניות, קמו בעולם לא מעט חברות חדשות שפיתחו טכנולוגיות מתקדמות ורלבנטיות.
בין הבולטות שבהן ניתן למנות את זירו, בראמו, זד אלקטריק, רייזור ולייטנינג האמריקניות, לצד אנרג'יקה וטקטיקה האיטלקיות, בולטקו ופאנטיק (המוכרות מהעולם הישן) הספרדיות, ליטו ואסנס הצרפתיות, אדלי' ואיון הטייוואניות, ריוולט ההודית וידאה, זנן, אווק ונינבוט-סאגוואי הסיניות. מנקודת מבטן של יצרניות הרכב, כל אחת מהחברות המוזכרות, או עשרות חברות אחרות, עלולה להאפיל עליהן תוך זמן קצר ולנצל מהפכה שעשויה לשנות את היחס של כולנו לאופנועים, אולי גם לרכיבה.
אם מישהו מקל ראש באפשרות כזאת, וחושב שגם אם יתהפך העולם כולם ימשיכו לקנות הונדה, ימאהה, סוזוקי או ב.מ.וו, כדאי לו להרהר בשם 'טסלה', ולחשוב איך הפכה מי שעד לפני חמש שנים נחשבה ליצרנית רכב אזוטרית לכזאת שמייצרת מיליון מכוניות בשנה. יצרנית אמריקאית קטנה שבפולקסווגן הענקית התייחסו אליה בזלזול מוחלט עד לפני שנים ספורות, וכיום רואה בה מתחרה מאיימת.
מי שהציגה דרך אפקטיבית להתמודדות עם תרחיש כזה היא ימאהה היפנית, אשר מצד אחד משקיעה בפיתוח טכנולוגיה חשמלית מתוך מטרה למכור אותה גם לאחרים, ומצד שני רכשה את חברת 'גוגורו' הטאייוונית, אחת מאותן "חברות חדשות" שפיתחו טכנולוגיה מתקדמת.
סוף למנוע בנזין באופנוע? תתפלאו
שנת 2035 נראית כנראה רחוקה לכמה מאיתנו, אבל החל משנה זו אסור יהיה למכור מנועי בעירה פנימית ביפן. וכבר בעוד ארבע שנים תוגבל מכירת מנועי בנזין ודיזל בבריטניה ובנורבגיה. בין לבין ייכנס איסור כזה גם במדינות שרוב התחבורה העירונית שלהן מבוססת על כלים דו-גלגליים, כמו וייטנאם וטייוואן.
אפשר להניח שהלובי של יצרניות האופנועים יטען - ובצדק כמובן - שכלים דו-גלגליים מסייעים להקל על בעיות תנועה, חוסכים שימוש בכלי רכב גדולים ובזבזני אנרגיה, ושכמות הזיהום שהם מייצרים לקילומטר נסיעה היא בערך 2% ממכוניות. מכונית ממוצעת פולטת למשל 2 טונות גזי חממה בשנה, בזמן שדו-גלגלי ממוצע פולט רק 0.3.
הכל טוב ויפה, אבל כלל לא בטוח שהיצרניות יתווכחו. אחרי הכל, השוק הדו גלגלי האירופאי מהווה 2.5% משוק האופנועים העולמי, ואילו המסה הגדולה ביותר - 83% מכלל מכירות האופנועים בעולם - נמצאת בדרום מזרח אסיה, סין, הודו, וכלל מדינות אסיה-פסיפיק (אינדונזיה, תאילנד, הפיליפינים, וייטנאם, טאיוון, קוריאה.
רוב המדינות האלה סובלות מזיהום אוויר בלתי נסבל במרכזי הערים וכבר הכריזו על איסור מכירה של מנועי בנזין. הממשלה ההודית למשל דורשת שבתוך ארבע שנים מהיום, 90% מהכלים הדו-גלגליים שיימכרו בשטחה יהיו חשמליים. אנחנו מדברים על בערך 20 מיליון יחידות בשנה. אז כן, סופו של מנוע הבנזין בדו גלגלי נראה קרוב.
זהו, נגמר הכיף?
סקרים שנערכו בארצות הברית ובאירופה העלו כי רוכבי אופנועים חוששים שחוויית הרכיבה על אופנועים חשמליים תהיה פחות מהנה. בראש ובראשונה מכיוון שהם חסרים את הצליל והרטט המוכרים. גם החשש מטווח נסיעה קצר מטריד רוכבים וכנגזרת מכך בעיית זמינות וזמן טעינה ביחס לתדלוק. מצד שני, הנעה חשמלית מציעה את אחד הדברים המהנים ביותר באופנוע: תאוצה מהירה ותחושת מומנט אדירה, ועבור מי שחרד לגורל הסביבה יש כמובן גם את הערך של אפס פליטות במפלס הרחוב.
אותם סקרים מגלים שמי שמשתמש באופנוע ככלי רכב לצורך ניידות, להבדיל ממי שמשתמש בו בעיקר למטרות הנאה ופנאי, מקבל באהדה את עלויות השימוש הנמוכות יותר. גם עלויות אנרגיה, בעיקר עלויות של טיפולים ותחזוקה.
אבל בשורה התחתונה העסק די פשוט וצריך להבין שמה שהיה כבר לא יהיה. "מאמצים מוקדמים" יכולים לקנות אופנועים חשמליים כבר כעת, מתנגדים לשינוי יצטיידו מבעוד מועד באופנוע רועש אחרון, מקסימום לפני אחרון. כי שעון החול לא יעצור - המהפכה בעיצומה ותושלם בתוך כעשור.
