ג'יפ מוכרת לרובנו כיצרנית רכב השטח האייקוני ה-CJ, זה שהפך באמצע שנות ה-80 לרנגלר, ועל בסיס ההילה שיצר סביב המותג מאפשר סוללת רכבי כביש-שטח ודגמי פנאי רכים יותר. אבל טנדר לא היה שם, במשך שלושה עשורים כמעט. למרות שבצפון אמריקה - מולדת ג'יפ - זו כנראה הקטגוריה הריווחיות ביותר עבור יצרנית.
וזו לא שלג'יפ אין היסטוריית בעלי ארגז. החל מהוויליס אוברלנד, דרך הגלדיאטור המפורסם על בסיס הוואגוניר משנות ה-60, ה-CJ8 סקרמבלר ועד הקומאנצ'י שהתבסס על הצ'ירוקי הראשון והיה הטנדר האחרון שייצרה.
מעטים זוכרים, אבל אב טיפוס ראשון לטנדר על בסיס רנגלר הוצג לפני לא פחות מ-16 שנים בתערוכת דטרויט, אבל לקח לו זמן להגיע לבשלות כך התברר. שכן הוא הבשיל לייצור רק כעת, עם שם רב משמעות - גלדיאטור. וכעת, לאחר שהגיע ארצה במספרים נאים בערוצי ייבוא מקביל, הוא מצטרף לאולם התצוגה של היבואנית הרשמית.
סיכום: אולי חשוב מכל, לגלדיאטור אין מתחרים ישירים. הוא לא מתמודד מול טנדרים יפנים כמו טויוטה היילקס מהם הוא נחות ביכולת העמסה, בצריכת דלק ואיכות נסיעה על הכביש. הוא גם לא מתמודד מול מפלצות אמריקאיות גדולות דוגמת ראם. אם בכלל, הוא בעיקר מתמודד מול רכבי שטח ייעודיים כמו, ובכן, אחיו רנגלר.
שכן עד שלנד רובר תציג גרסת טנדר לדיפנדר, המתחרה העיקרי של הגלדיאטור הוא אכן רנגלר רוביקון. ואיך הוא מולו? עדיף כמעט מכל בחינה.
הוא נראה טוב יותר, תא הנוסעים שלו מרווח יותר ולא פחות חשוב, נוחות הנסיעה עמו בשטח טובה משמעותית. כל זאת מבלי להתייחס לתוספת היעילות הודות לארגז מאחור. וכדי להפוך זאת לברור עוד יותר, תגי המחיר שלהם דומים.
אם תרצו, הוא הג'יפ המוצלח ביותר כרגע שניתן לרכוש ואילו רק היו לו מערכות בטיחות אקטיביות כציוד תקני, הוא היה (כמעט) מושלם.
עיצוב ותא נוסעים: הביטו על החרטום ותראו רנגלר, אחד לאחד. הצללית לעומת זאת שונה, אבל רק בגלל תוספת הארגז. וזה בדיוק כפי שזה נשמע - רנגלר עם הארכת ארגז מאחור. נשמע פשוט אבל הפרופורציות שונות והצללית מאוד ייחודית ומושכת המון תשומת לב.
סביבת הנהג? שוב, רנגלר, למעט בורר הילוכים עליו מוטבע פרופיל הגלדיאטור במקום הוויליס MB. בדומה לו, המושבים סבירים אך אין מדרס להניח עליו את רגל שמאל ושדה הראיה מוגבל בגלל חלונות קטנים יחסית. כמו ברנגלר, גם כאן ניתן לפרק את הגג, דלתות הצד והשמשה הקדמית, על מנת לקבל ארבעה כיווני אוויר.
אהבנו את מסך המגע הגדול יותר ברכב המבחן ("8.4 לעומת "7 בגרסת הבסיס) שנוח יותר לתפעול וכולל נתוני שטח כמו מד שיפוע (צד ולפנים-אחור) ומצב מערכת הנעה ומיתלים. יש לא פחות משבעה שקעי USB ושקע חשמל 115V.
המידות כמובן גדולות מאלה של הרנגלר חמש דלתות, אבל רק לאורך כמובן - עוד 66 ס"מ בין הפגושים (554 ס"מ) ועוד 48 ס"מ לבסיס הגלגלים (348.5 ס"מ). מאחור נוח יותר לשבת ויש גם ארגז אחסון ציוד מתחת למושב. אורך הארגז דומה לזה בטויוטה היילקס (153 ס"מ), אבל הוא צר ממנו ב-10 ס"מ (144 ס"מ) משמעותיים.
ובכלל, הארגז הזה לא באמת נועד לנשיאת משאות כבדים, שכן כושר ההעמסה שלו עומד על 600 ק"ג בלבד - נמוך משמעותית מטנדרי עבודה. אגב, שווה לציין בהקשר זה את היתרון הבולט על הרנגלר הרגיל, עם אפשרויות שונות להסבת חלקו האחורי כרכב מסעות עם מטבח שטח ייעודי, מקלחת, אוהל גג, צלייה ענקית ועוד.
אבל לא הכל ורוד. היעדרן של מערכות בטיחות מתקדמות כמו בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת מגרסת הבסיס (מוצעות בגרסה הבכירה והיקרה) אינה ראויה. הן בהתחשב בתג המחיר והן ביכולת הדינמית הנמוכה יחסית של רכב שטח מסוגו. הן חייבות להגיע כציוד תקני, ואין לטעמנו שום דרך להצדיק את חסרונן.
איך נוסע: בחרטום הגלדיאטור מוצב מנוע V6 בנזין בנפח 3.6 ליטר עם 285 כ"ס המוכר והוותיק של קרייזלר. והוא הולם הרבה יותר את אופיו של הג'יפ מהארבעה צילינדרים המוגדש ברנגל הרגיל. התאוצה אומנם פחות נמרצת, אבל זה לא שם המשחק כאן. אופי הפעולה שלו לינארי, חלק ונעים משמעותית בעיקר בתנועה איטית יחסית כמו פקקי תנועה או זחילת עבירות טכנית. וגם, הצליל שהוא מפיק ערב יותר לאוזן.
תיבת שמונה ההילוכים זהה לרנגלר אבל תיבת העברה, המתופעלת באמצעות בורר "אולד-פאשן", מוותרת על מצב הנעה-כפולה-אוטומטית (העברת כוח לפנים כשנדרש) שקיימת ברנגלר. על כביש עם אחיזה בעייתית זה חסרון, שכן יכולת הורדת הכוח לאספלט פחות טובה כך. צריכת הדלק? לא מבריקה, בלשון המעטה. 6.6 ק"מ לליטר בממוצע המבחן שכלל לא מעט שטח טכני.
ג'יפ משווקת את הגלדיאטור בישראל רק בגרסת רוביקון ייעודית לשטח, עם מפרט טכני זהה לרנגלר רוביקון. כולל יחסי העברה קצרים יותר (בהילוך כוח וביחס סופי), נעילות דיפרנציאל רוחביות (אחורית וקדמית), ניתוק למוט מייצב קדמי שמאפשר הארכת מהלך מתלה וצמיגי שטח אגרסיביים BFGoodrich MT עם חסכון קל על חשבון הלקוח המקומי - "32 ולא "33, כפי שהוא משווק בצפון אמריקה.
ויכולת העבירות כך גבוהה מאוד, טובה מכל טנדר בייצור סדרתי וממלאת בקלות את מילון הקלישאות של עכבר שטח. נעשה את זה קצר: כמעט כל אתגר עבירות נורמלי - וגם כאלה שלא ממש - יבלעו בקלות יתרה תחת צמיגיו, לרוב אפילו מבלי להידרש לנשק יום הדין בדמות שתי נעילות רוחביות.
אבל יש גם שיפור משמעותי ביחס לרנגלר, עם נוחות נסיעה משופרת מאוד בשטח, הודות לבסיס גלגלים ארוך יותר ובולמי זעזועים ייחודיים של פוקס. לא רק שהשיכוך טוב בהרבה בשביל משובש, הוא מאפשר גם לנהוג מהר יותר מבלי להקלע לצרות הדורשות מיומנות. צמיגי השטח מאפשרים גם הפחתת לחץ האוויר (מ-37 ל-28 PSI) לטובת שיפור הספיגה בשביל משובש, ללא חשש מתקר בדופן. מצב OffRoad+ שנוסף כאן, מאפשר התאמה של בקרת המשיכה והיציבות לנסיעה בתוואי דל באחיזה (חול ובוץ) ובהתאם מאפשר התמודדות טובה-יעילה יותר.
לממדים הגדולים יש גם שני חסרונות שכדאי לתת עליהם את הדעת - יכולת תמרון מוגבלת (13.6 מטר קוטר סיבוב, 1.4 מטר יותר) במגרש החניה ובקטע עבירות טכני, וזווית נטישה צנועה יותר עם גלגל רזרבי שמותקן מתחת לרצפת הארגז (להעביר לארגז בבקשה).
אנחנו ממליצים לוותר על ערכת המיגון המותקנת ברכב המבחן שתורמת בעיקר לפוזה ופחות ליעילות. היא פוגעת בזוויות המרכב ובמקרה של המדרגות החשופות לפגיעה ואוספות כמות בוץ מסחרית, אפילו חסרות תועלת. לא ברור לנו מדוע יבואנית המותג בוחרת להציע ערכה זו במקום את המערכות המשובחות של חטיבת השיפורים הרשמית MOPAR.
- מנוע: V6, בנזין, 3.6 ליטר
- הספק: 285 כ"ס ב-6,400 סל"ד
- מומנט: 35.9 קג"מ ב-4,400 סל"ד
- תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים
- הנעה: אחורית, כפולה, הילוך כוח, נעילת דיפ' רוחביות
- אורך: 553.9 ס"מ
- רוחב: 187.5 ס"מ
- גובה: 188.2 ס"מ
- בסיס גלגלים: 348.7 ס"מ
- ארגז אורך/רוחב: 144.2/153.1 ס"מ
- משקל עצמי/מותר: 607/2,228 ק"ג
- מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 28.3 ס"מ, 26/43.4 מעלות
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: אין נתון
- צריכת דלק, פליטת מזהמים: 8 ק"מ לליטר, 290 גרם CO2 לק"מ
- כריות אוויר: 4
- דירוג בטיחות (Euro NCAP): טרם בוצע
- מחיר רכב מבחן (בסיס): 464 אלף שקל (419 אלף שקל)
