המשפחתית החשמלית הראשונה הגיעה לישראל לפני עשור, אך דווקא בתחום רכבי הפנאי העממיים, הקטגוריה החשובה ביותר בשוק הרכב הישראלי, ההיצע עדיין דליל, עם שני דגמים חשמליים בלבד, שניהם מסין - GE3 של GAC ו־ZS של MG. השוק חיכה לג'יפון חשמלי ממותג ותיק. עכשיו הגיע הראשון.
לפיג'ו 2008 החשמלי יש סוללת 50 קילוואט שעה, טווח נסיעה מוצהר של 320 ק"מ - הגבוה ביותר בישראל מחוץ לתחום היוקרה. מנגד הוא עולה 165 אלף שקל, 30 אלף שקל יותר מגרסת הבנזין המקבילה.
מראה מושך
כמו כל דגמי פיג'ו, ה־2008 החשמלית נראית מצוין. גם מבפנים היא מרשימה עם דשבורד ש"עוטף" את הנהג, מסך צף, גלגל הגה קטנטן ולוח מחוונים בעיצוב תלת מימדי מרהיב. עיצוב נאה שמחפה על חומרים באיכות בינונית.
למרות שמדובר בג'יפון, הכניסה למושב הנהג דורשת התכופפות מסוימת, והרצפה שהוגבהה בכל דגמי ה-2008 לטובת חלל לאחסון הסוללות של הדגם החשמלי, מותירה את רגלי הנהג "באוויר". גם שדה הראיה של הנהג לא אופטימלי. תאי אחסון ישנם בכמות נדיבה, כולל תא נפתח ובו טעינה אלחוטית לסמארטפון. המושב האחורי מציע מרווח טוב לשני נוסעים בוגרים, אך התקרה הנמוכה ומפתח הדלתות הצר מקשים על חגירת פעוטות במושבי בטיחות. לשלושה יהיה כאן צפוף. מאחור יש שני שקעי USB, אך לא פתחי מיזוג. תא המטען מוצלח יחסית עם נפח של 405 ליטר - זהה לגרסאות הבנזין והסולר.
מפרט האבזור לא רע: מצלמת חנייה עם תצוגת "מבט על", בלם יד חשמלי, כניסה והנעה ללא מפתח, מראה מתכהה ושפע אביזרי בטיחות: 8 כריות אוויר, בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית וזיהוי תמרורים. מה שפחות מרשים הוא הנדסת האנוש. יותר מדי פונקציות מופעלות ממסך המגע ודורשות הסטת מבט מהכביש.
ביצועים מפתיעים לטובה
מניעים. כאמור, הטווח המובטח הוא 320 ק"מ. בעיר התנועה שקטה וחלקה, ורק בהאצות נשמע צליל שריקה חרישי מכיוונו של המנוע. לחיצה חזקה יותר על דוושת התאוצה מורידה לגלגלים הקדמיים את 136 הסוסים המחושמלים באופן משביע רצון. זו לא מכונית שמייצרת דחף בגב כמו ה־GAC GE3, אבל עם תאוצה של 9.8 שניות ל־100 קמ"ש ה־e2008 מרגישה זריזה. גם במהירויות גבוהות נותר שפע כוח זמין לשעת הצורך.
הביצועים מפתיעים לטובה לאור המשקל העצמי של הרכב, שעומד על למעלה מ־1.6 טון. אבל הוא גובה את שלו בסעיף הנוחות. המתלים כאן הוקשחו, ושיכוך השיבושים מעט פחות מוצלח כאן. בנהיגה מהירה יותר הנוחות משתפרת וגם בידוד הרעשים מוצלח.
השלדה המצוינת של פיג'ו מתמודדת לא רע עם תוספת המשקל. המתלים המוקשחים מצמצמים את הרכינה והיכולת הדינמית נותרת טובה הודות לאחיזת כביש גבוהה ולהיגוי מהיר, גם אם חסר משקל. רק תחושה משונה בדוושת הבלם, בשל הבלימה הרגנרטיבית שטוענת את הסוללות, ערערה במשהו את תחושת הבטחון.
אחרי כמה מאות קילומטרים של נהיגה, רובה במצב החסכוני, עמדה צריכת חשמל על 18.8 קילוואט־שעה ל־100 ק"מ. המשמעות: עם סוללת 50 קוט"ש מדובר בטווח של 266 ק"מ, נמוך בהשוואה לנתוני היצרן. קצב נהיגה איטי מהממוצע ישפר את הטווח, אך נציין כי סגנון המבחן היה הפעם סולידי ורגוע.
בניגוד ל־GAC, ה־e2008 יכול להשתמש בעמדות טעינה מהירה (DC), מה שמאפשר טעינה של עד 80% מהסוללה בתוך 30 דקות לפי היצרן (בעמדות בהספק של 100 ק"ו). עמדת טעינה ביתית אמורה למלא את הסוללה כולה בתוך 5 שעות.
השורה התחתונה? רכב חשמלי לא רק טוב יותר לסביבה, אלא גם לכיס. טעינה מלאה של הסוללה עולה כאן 26 שקל, לעומת כ־120 שקל שתשלמו לנסיעה בג'יפון בנזין למרחק דומה. מי שנוהג 20 אלף ק"מ בשנה יחסוך 7,000 בשנה בעלויות האנרגיה, לא כולל חסכון בעלות הטיפולים והאחזקה, בזכות הבלאי המופחת מאוד של רפידות בלם, למשל.
ה־e2008 לא חף מחסרונות. הוא לא הרכב הכי פרקטי, הנדסת האנוש שלו לא מושלמת וגם לדוושת הבלם תידרשו להתרגל. אבל יש לו את מה שצריך כדי לשכנע אותנו לעבור לחשמל: הוא זריז וחסכוני, מאפשר גמישות יחסית הודות לטעינה המהירה, וגם נראה מצוין, בטיחותי ומאובזר. וכשכל זה מגיע מאחד המותגים הוותיקים בישראל, שמחזיר בשנים האחרונות את הפופולריות שאבדה לו, יכול להיות שזו הייתה החתיכה החסרה בפאזל הרכבים החשמליים שמתגבש בארץ.
