תחנת הרכבת באשקלון, ואת הרכבת האחרונה לא הצלחתי לתפוס. אמנם השעה 23:30 אבל אני אדם צעיר, לא אמורה להיות בעיה להגיע הביתה. חוץ מהעובדה שאני מנייד בכיסא גלגלים, והאופציה הזמינה ביותר שעומדת - אוטובוס לתל אביב - לא באמת רלוונטית. שכן הוא אינו נגיש. בחצות וחצי הצלחתי למצוא נהג מונית שלקח אותי, במחיר מופקע. אבל עם כאבי הגוף שחוויתי, לא היה לי אכפת (ובינינו, גם לא הייתה לי ברירה).
לאלו מכם שאינם בקיאים, בישראל יש בדיוק 0 אוטובוסים בינעירוניים נגישים עבור נכים בכיסאות גלגלים. כתוצאה מכך, כאשר פרץ משבר הקורונה והרכבת הושבתה, אנשים עם מוגבלות הוצאו הרבה יותר (40%) לחל"ת משאר האוכלוסייה. נתונים מטרידים לא פחות מתפרסמים בדה מרקר. סקר שנערך בסוף מאי 2020 על-ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים בחן את השלכות הקורונה על תעסוקת עובדים עם מוגבלויות המהווים כ-800 אלף איש בגילאי עבודה, כ-300 אלף מהם עם מוגבלות חמורה. מהסקר עלה כי בתחילת אפריל 2020 הוצאו 65% ממשתתפי הסקר לחופשה, פוטרו או שהופסקה פעילותם העסקית כעצמאיים.
ובהקשר זה כדאי לזכור כי לפי דו"ח מעסיקים, הסיבה המרכזית לאי העסקה של אנשים עם מוגבלות היא התחבורה. ומעל לשנה שאני וחבריי לתנועת "לינק 20" מקיימים מאבק למען הנגשת התחבורה הציבורית. לפני כחודש אף קיימנו - יחד עם ארגונים רבים הפועלים למען מוגבלות ונגישות, וכן ארגוני תחבורה וסביבה - פגישה עם מנכ"ל משרד התחבורה, עופר מלכה, בנושא הנגשת התחבורה הציבורית הבינעירונית.
הצגנו למלכה את כל הנתונים הרלוונטיים ובאותה פגישה היו מי ששיתפו את סיפורם האישי, לעיתים בדמעות ובגרון חנוק. היו גם ששטחו פתרונות יעילים ופשוטים שיכולים לסייע כבר כעת. התכוננו לפגישה חודשים ארוכים, הגענו מוכנים מאוד שכן הנחנו שיש כאן הזדמנות לשינוי, במיוחד בתקופה הרגישה בה אנחנו נמצאים, וכל זאת לאחר מאבק ממושך, מתיש ויקר של שנה, להנגשת התחבורה הציבורית הבינעירונית. איש לא חזר אלינו לאחר הפגישה.
ולמרות שהפצרנו לקבל סיכום כלשהו עם צעדים להמשך, לא קיבלנו. מעל לחודשיים עברו מאז שהוציא משרד התחבורה קול קורא להנגשת אוטובוסים בינעירוניים. גם כאן, הגשנו למשרד הצעה פשוטה וישימה שעליה חתומים כ-14 מארגוני התחבורה והנגישות המרכזיים והגדולים בישראל. הכנו קמפיין לפרסום, דאגנו שישותף ברשתות והוא אכן הגיע ליותר מחצי מיליון איש ואישה. ועדיין, ממשרד התחבורה לא שמענו דבר.
אנשים עם מוגבלות מהווים 20% מהחברה ולצערי, בשנים האחרונות קושרים אותנו בעיקר למחאות הנכים בנושא הגדלת קצבאות. אך מה תועיל לי קצבה מוגדלת אם אין לי יכולת לקיים אורח חיים עצמאי, במסגרתו מקומות העבודה אינם נגישים, התחבורה אינה נגישה והעולם כולו כמו אומר לי - קח כסף, הישאר בבית. אלא שכאשר העוגה תחולק בצורה הגונה באמת, לא יהיה צורך במאבקים עיקשים להגדלת קצבאות. נוכל לצאת, לעבוד ולהתפרנס. ניצור קשרים חברתיים, תהיה יותר נראות של אנשים עם מוגבלות במרחב הציבורי, יהיה שוויון.
אבל כרגע, זה בלתי אפשרי והאחראים לכך במידה רבה הם אנשי משרד התחבורה. נחמד יהיה אם יפסיקו שם עם קולות הקוראים להנגשה, מבלי לעשות דבר. נחמד יהיה לקבל איזו הבטחה קונקרטית. נחמד יהיה להתייחס אלינו לאחר פגישה כה חשובה וטעונה. נחמד יהיה אם מישהו יקשיב, ויעשה את עבודתו במשרד התחבורה.
הכותב הוא פעיל ויזם חברתי, בוגר תנועת לינק 20, הפועלת לקידום זכויות של א.נשים עם מוגבלות, ביוזמת קרן משפחת רודרמן
