בשנת 2010, 55 שנים לאחר שהחלה לייצר בהודו העתקים של אופנועי 'רויאל אנפילד', החלה 'רויאל אנפילד הודו', תחת בעלות חברת Eicher Motors, לפתח דור חדש של מנועים ואופנועים. אז מצד אחד, באמת הגיע הזמן. מצד שני, כבוד על שהצליחו במהלך יותר מחצי מאה לשמר את שם המותג המאוד ותיק, ושאפו על שהצליחו לייצר ואף למכור טכנולוגיה בת יותר מ-70 שנים.
חמש שנים לאחר מכן נרכשה חברה בריטית שעימה פותח מנוע חדש ולאחר שנה נוספת, הושק דגם ראשון בדור החדש תחת השם 'הימאליאן'. ואיך לומר בעדינות, לא מדובר היה בפאר היצירה. הדגם הזה האכיל את החברה מרורים בגלל מחלות ילדות כרוניות שנגררו גם לבתי המשפט. לזכות ההודים יש לומר שהליקויים תוקנו ובשנים האחרונות ניתן לרכוש אלטרנטיבה הודית זולה, אמינה ולא מתוחכמת לאופנועי הרפתקה.
אבל לא כל העולם עוסק באדוונצ'רים. יש עדיין שתיים שלוש קטגוריות נוספות. וכך בא לעולם 'סקראם 411', על בסיס זהה להימלאיין אבל מעוצב בסגנון סקרמבלר. עם מנוע חד-צילינדרי זהה בנפח 411 סמ"ק, אותה שלדה, חישוק "19 קדמי קטן יותר, מהלך מתלים קצר יותר, פחות מיגון וללא משקף קדמי.
והוא נראה לטעמנו נהדר, בכל אחת מאפשרויות הצביעה. ועם תג-מחיר של 30 אלף שקל, הוא נאמן להבטחה העממית-דמוקרטית של המותג ההודי וזול ב-10,000 שקלים אפילו מקטנוע יפני בנפח 350 סמ"ק. קחו רק בחשבון שמרווח הטיפולים שלו עומד על 5,000 ק"מ. מבזבז זמן, עולה כסף.
אפרופו כסף, מתחרים ישירים אין הרבה. זאת אומרת, יש סקרמבלרים, אבל הם עולים לפחות כפליים. פאנטיק קאבלרו הציע אלטרנטיבה דומה גם במחיר, אך נעלם מהסוכנויות, אולי הוסקוורנה סווארטפילן 401 היקר רק ב-5,000 שקל, אולי אופנועים דו שימושיים דוגמת סוזוקי DR400 ו-DR650 למי שרוצה יותר יכולת שטח ופחות סטייל ופוזה.
שורה תחתונה: סקראם 411 מוכר עיצוב מושך עין, מסתייע בתג מחיר מושך ומציג יחס עלות-תועלת יוצא דופן. נכון, המכלולים והביצועים בסיסיים בלבד, אבל הוא אינו מביך מבחינה זו. הוא כן יביא אתכם לכל יעד עירוני - בעיקר עירוני - כמו כל אופנוע אחר, הוא פחות יפתה אתכם ללחוץ ולמהר. הוא כלי רגוע לאנשים רגועים, וכאלה שרוצים לחסוך. וזה חיובי כמו שזה נשמע.
מנוע וביצועים: למילה 'ביצועים' צריך להתייחס כאן בזהירות. זהו אופנוע בסיסי מאוד שלא רק מעוצב בסגנון רטרו, אלא משדר מכל מכלול אווירה 'של פעם'. מנוע הסינגל מקורר אוויר, מפיק כ-24 כ"ס ו-3.2 קג"מ מאוד צנועים, אבל עם גל זיזים עליון במקום מוטות הדחף העתיקים של המנוע ברויאל אנפילד.
פעולת המנוע חרישית אבל מיד ניכר שהוא אינו חובב סל"ד גבוה. למרות הזרקת הדלק שנועדה לעמוד בתקינת זיהום אוויר, הוא מאוד רגוע ומחובר לתיבת הילוכים איטית עם יחסי העברה שמחולקים בהתאם. בהתאמה, קצב צבירת המהירות לא נועד לממהרים ומהירות שיוט של 130 קמ"ש אינה עניין של מה בכך. חבל רק שתיבת ההילוכים אינה מדויקת, בעיקר תחת עומס.
התנהגות: סקראם הוא אופנוע רך. החל בשלדה, דרך המתלים ועד חישוקי השפיצים. אז נכון, גמישות היא לא בהכרח תקלה אלא אופי (כפי שמוכיח כמעט כל פוליטיקאי ישראלי), ובעזרתה הוא מתגבר היטב על דרכים לא סלולות, אלה שבהודו מולדתו נחשבות למהירות.
למען האמת, הוא מתפקד טוב יותר על דרכים משובשות ופחות על כביש סלול, שם מתגלים בולמי זעזועים רכים מדי שלא מצליחים להתמודד עם הטיות לתוך פניות ורכיבה בקצב מהיר. תחת כוחות בלימה חזקים, והבלמים יודעים לספק אותם, עם ABS איכותית, הוא משדר מסר פחות יציב - שוב, עניין של מתלים רכים.
נוחות ושימושיות: המושב נוח, תנוחת הרכיבה הזקופה טובה שכן הכידון ממוקם היטב ואין שום בעיה להניח רגליים על הקרקע. לוח המחוונים ברור וקריא ואפשר אפילו לממשק אותו למפות גוגל, שניתן להציג על מסך קטן וייעודי. איכות ההרכבה מרשימה, הגימור משובח.
לעוד כתבות דו גלגלי: TheDoo
