יצרניות הרכב מסביב לעולם מכירות בכך היטב, למרות שהן עדיין מעמידות פני מתעלמות: לא רק שבסין מצוי שוק הרכב הגדול בעולם כבר למעלה מעשור, והתעשייה בו מייצרת יותר מכוניות מהקלאסיות המערביות, הזינוק הטכנולוגי שבוצע שם בשני העשורים האחרונים כמעט שאינו נתפס. בוודאי לא במונחים "של פעם", ולראיה עשרות השנים שנדרשו ליפנים ולקוריאנים לסגור פערים על פני האירופאים. ולמרות כל זאת, מספר המכוניות הסיניות שנמכרות במערב בכלל ובישראל בפרט, זניח.
על שניים, מסין
המצב בשוק האופנועים הפוך לגמרי. ראשית, זו סביבה שנשלטת - כמותית לפחות - במשך יותר משני עשורים על-ידי סאניאנג וקימקו, יצרניות קטנועים טאיוואניות. ולפחות מבחינה היסטורית, גם אם כי לא בראייה פוליטית-מדינית נוכחית, טאיוואן יכולה להיחשב כחלק מסין. שכן אם מתמקדים באופנועים וקטנועים שמיוצרים כיום בגבולות הרפובליקה העממית של סין בדו"ח סיכום המכירות של איגוד יבואני הרכב הדו-גלגלי, הסינים כבר לגמרי כאן.
כך למשל, דו"ח התוצרים המעודכן שפורסם בתחילת השבוע מגלה שכ-13% מסך הכלים הדו-גלגליים שעלו על כבישי הארץ יוצרו בסין. במספרים מדובר ב-2,050 כלים מתוך 15,586 דו-גלגליים שעלו על כבישי ישראל בשמונת החודשים הראשונים של השנה. נתון שמציג עלייה מאוד נאה השנה, אבל על כך בהזדמנות אחרת.
שכן נתון מרשים לא פחות מלמד כי בישראל של שלהי 2021 משווקים קרוב ל-20 (עשרים!) יצרני דו-גלגלי מסין. וכל זאת מבלי להוסיף כלים שמיוצרים בסין ומשווקים במערב (ואצלנו), של מותגים מערבים מוכרים ומובילים. למשל סוזוקי, ב.מ.וו, ופיז'ו, ולצידם מותגים טאיוואניים שונים.
איך זה קרה? ראשית כדאי לקחת בחשבון כי בסין פועם השוק הדו-גלגלי הגדול בעולם ובשטחה יש מאות יצרניות של רכב דו-גלגלי שמספקות את הביקוש המקומי. מרבית הדרישה מתמקדת בכלים קטני נפח ובהתאמה, מרבית היצרניות ממוקדות בכלים פשוטים וזולים, עם מנועים בנפח צנוע.
אבל בשנים האחרונות, לא מעט בהכוונה ממשלתית, משנות יצרניות האופנועים הסיניות הגדולות את המיקוד ומכוונות גם לייצוא - נכון, כמו יצרניות הרכב. קחו את CF מוטו למשל המשקיעה הון במטרה לייצא לשווקים מערביים תוך רכישת טכנולוגיה מערבית ושיוף העיצוב כך שיתאים לאופנה מערבית עדכנית.
שלא במפתיע ושוב, כמו במקרה של המכוניות, הזרז לתהליך הוא מעבר כלל עולמי להנעה חשמלית, וכניסתן של סטארטאפים דוגמת ניאו (או בליץ, הישראלית למחצה) שמנסים לבסס עצמם תוך שימוש בהון רב המגויס ממשקיעים בבורסות, ובעזרתו נרכשות טכנולוגיות. כל זאת לצד עלויות ייצור נמוכות.
סין, כבסיס ייצור שנהנה מתמיכה ממשלתית ברמה הפדרלית והמחוזית, משכה בשנים האחרונות גם את יצרניות האופנועים המבוססות. כל היפניות, מרבית האירופיות ואפילו הארלי דייוידסון האמריקנית. וזה אומר שלישראל מגיעים אופנועים תוצרת בנלי או FB מונדיאל אשר קמו לתחייה ומתהדרים בעיצוב איטלקי, טכנולוגיה מערבית, הרכבה סינית.
דו"ח המסירות מאשר
בחינת דו"ח המסירות מעלה שסאניאנג וקימקו עדיין אחראיות לכמעט מחצית מסך מסירות כלים דו-גלגליים שמגיעים לכאן מסין: 856 מסאניאנג (כמעט רבע מ-3,531 שמסרה מתחילת השנה) ו-289 מקימקו, שאחראית ל-2,276 כלים מתחילת השנה בשוק המקומי.
בין המותגים המערביים שמייצרים גם בסין אפשר למנות 39 כלים של ב.מ.וו (קטנוע C400) מתוך 329 בסך הכול, 107 מתוך 118 הקטנועים של פיז'ו הצרפתית לכאורה (כיום בבעלות הודית). יפנים? סוזוקי עם 66 כלים סיניים (ויסטרום ו-GSXR- בנפח 250 סמ"ק) מ-345 כלים בסך הכול, כמעט 20%.
ומה לגבי מותגים סיניים "אמיתיים"? רובם מוכרים עדיין במספרים קטנים אבל יש בהם בולטים עם פוטנציאל לנגוס נתח משמעותי מהשוק. המותג הבולט הוא בנלי האיטלקי לשעבר, אשר שייך כיום לחברת קיאנג-ג'יאנג מבית אימפריית הרכב הסינית ג'ילי (וולוו, לוטוס, 10% ממרצדס). מתחילת השנה נמסרו 153 כלים והיא מקדימה מספר מותגים ידועים ומבוססים ממנה. בליץ, מיזם ישראלי לכאורה, מייצר את הקטנועים שלו בסין והעלה 121 כלים חשמליים על הכביש, בזמן שניאו הצעירה מסרה עד עתה 79 כלים.
CF מוטו, המוכרת בעיקר מתחום הטרקטורונים, העלתה בשנים האחרונות הילוך בתחום הדו-גלגלי ומסרה מתחילת השנה 75 כלים. FB מונדיאל, שמייצרת אופנועים בעיצוב איטלקי-קלאסי במפעל של פיאג'ו בסין, מסרה בינתיים 31 כלים. לצידה אפשר למצוא מותגים פחות מוכרים כמו Voge שמסר 31 כלים, סאניה עם 41 יחידות, לונג'יה (12 כלים) או טארו וקיוואי עם 11 כל אחד.
בסך הכול כמות משמעותית מאוד ואם נדמה לכם שמדובר רק בתחילתה של המסיבה, אתם לא לבד. למותגים סיניים, כעת עם דחיפה ממשלתית לייצוא, יש פוטנציאל עצום לפרוץ קדימה. ויהיה בטוח למדי לנבא כי בעתיד צפוי חלקם של מותגים סיניים וכלים מערביים שיוצרו שם, רק לגדול.
ולסיום, זכרו את הודו, מדינה שבתוך שנים אחדות תעבור את סין מבחינת היקף האוכלוסייה ובה מוקמת כעת תעשיית דו-גלגלי אדירה. אז נכון, בסיכום שמונת החודשים הראשונים של השנה יובאו מהודו רק כ-300 כלים (רובם אופנועי ב.מ.וו, הוסקוורנה ורויאל אנפילד), אבל גם משם צפויים המספרים לגדול בהתמדה.
