לפיאג'ו לא מעט אזכורים בהיסטוריה העשירה של עולם הרכב הדו-גלגלי, כולל המצאת רעיון התלת-גלגל המודרני. כלי עם צמד גלגלים מלפנים ואחד מאחור, הדואגים לשיפור דרמטי לעיתים של האחיזה והיציבות, עם יתרון חד משמעי על כביש דל אחיזה. ו-15 שנים לאחר שהציגו אותו לראשונה לעולם, ושנים אחרי יצרניות נוספות - בהן ימאהה, עם אופנוע גדול - הציגו גרסאות שלהן לאותו רעיון, משחררים האיטלקים שדרוג נוסף לMP3 - מנוע מוגדל ומחוזק וכמובן, שיפורים טכנולוגיים.
עכשיו, לא מעט רוכבים ותיקים רואים בתלת-גלגלים סוג של שיקוץ מוטורי, מתקשים להסתגל ליצור השונה. אבל במרבית המקרים, הוא פשוט לא נועד עבורם. כלים תלת-גלגליים מיועדים בראש ובראשונה לרוכבים שמבקשים להרגיש בטוחים יותר, חלקם כאלה שזו הדרך לשלוף אותם מאותה קופסה בעלת ארבעה גלגלים שעומדת בלי סוף בפקקים.
אפרופו, עידוד נטישת המכונית לטובת כלי פחות מכביד על התנועה ושפולט פחות זיהום, מובנת היטב למחוקק האירופאי שאינו מחייב רישיון מיוחד לאופנוע עבור מי שמבקש לרכוב על תלת-גלגל. רישיון המכונית הרגיל, מספיק. ובכך גדל משמעותית קהל היעד הפוטנציאלי, ובהתאם גם העניין וההשקעה של היצרניות בכלי.
אצלנו עולה MP3 400 החדש כ-50 אלף שקל, ובכך הוא יקר בכ-8,000 שח מימאהה 'טריסיטי' 300, זול בכ-1,000 שקלים מפיז'ו 'מטרופוליס' 400, שניהם מתחרים כמובן באותה קטגוריה. אגב, לא מיותר להזכיר שחטיבת האופנועים של פיז'ו (ששייכת כיום למהינדרה ההודית) הפסידה לפיאג'ו בשני משפטי זכויות יוצרים באיטליה ובצרפת, נקבע בהם שהעתיקה את הקונספט של MP3 ונאסר עליה לשווקם.
שורה תחתונה: פיאג'ו MP3 400 hpe הוא תלת-גלגלי מוצלח, איכותי וחסכוני. אהבתי את העיצוב העדכני ואת הצביעה השחורה, ולמרות חזית בומבסטית מצאתי שנעים להביט בפרופיל שלו. ובכל הקשור ליציבות, אחיזת כביש מעולים וכושר בלימה פנומנלי - ככה זה כשיש לך יותר גומי על האספלט. הוא אמנם מסורבל במקצת בחניה ובמקומות צפופים, אבל עדיין הייתי ממליץ עליו לרוכבים מתחילים.
מנוע, ביצועים: ה-MP3 החדש מונע על יחידה חד-צילינדרית עדכנית בנפח 399 סמ"ק ומשחרר 35 כ"ס מכובדים ב-7,000 סל"ד. שיא המומנט מתקבל כבר ב-5,500 סל"ד, והתוצאה היא שלמרות שמדובר בכלי כבד למדי - משקלו 257 ק"ג - הוא מאיץ יפה מעמידה. עוד יותר מרשימה התאוצה בתחום השימושי שבין 50 ל-120 קמ"ש, וגם במהירות גבוהה יותר הוא אנו מתאמץ. המנוע ותיבת והוואריאטור עובדים היטב, שקט, עגול וחלק, עם תאוצה לינארית אך בלימת מנוע מינימלית. תצרוכת הדלק ברכיבה משולבת עמדה על 31 ק"מ לליטר מרשימים.
התנהגות: הפיאג'ו הזה הוא חיה עירונית משובחת בזכות מתלים קדמיים שעובדים היטב, מה שלא ניתן לומר על החלק האחורי. הבולם שם עובד סביר כל עוד הדרישות ממוצעות, אבל תחת עומס הוא פחות מרשים. ההיגוי מרגיש כבד, ודאי בשלב ההיכרות עם הכלי ותחילת תנועה, אבל לאחר פרק הסתגלות עם התחושות השונות (עבור רוכב דו גלגלי), הוא מתגלה כנפלא ומדויק.
מערכת הבלימה כוללת דיסק אחורי בודד (240 מ"מ) וזוג דיסקים קדמיים (258 מ"מ), עם עוצמת בלימה יוצאת דופן, בוודאי ביחס לקטנועים. אפשר להפעיל את הבלמים כרגיל באמצעות המנוף שעל הכידון, וגם באמצעות רגלית בלם. בבלימה חזקה ממהירות של כ-40 קמ"ש נדרשו לנו פחות משישה מטרים לעצירה מוחלטת. עוד יותר חשוב, במצבי חרום ניתן לדרוך בכל הכוח על הרגלית, לזכות בבלימה מרבית ולסמוך על ה-ABS שיאפשר היגוי התחמקות. מרשים מאוד.
נוחות ושימושיות: ל-MP3 400 רמת גימור מרשימה ורשימת אבזור נאה, עם מיגון רוח מעולה, מעין תא כפפות עם שקע USB, מתלה לתליית שקיות או תיק גב ושפע מקום אחסון מתחת למושב (קסדה מלאה פלוס), בקרת החלקה (ASR) שמדגישה עד כמה חלק סימון הכבישים בישראל ובלם חניה.
גובה המושב 79 ס"מ ועקב המבנה הרחב יחסית, רוכבים נמוכים עלולים להתקשות בתמרון רגלי במקומות צפופים, כשהמשקל העצמי לבטח לא מסייע. גובה המושב מכתיב גם רכיבה "על הכלי", ולא "בתוכו". בתחילה זה מרגיש מוזר אבל לאחר שמתרגלים מתגלה תנוחת רכיבה מצוינת. חבל שלוח המחוונים ממוקם נמוך מדי ודורש הסטת ראש כדי לשאוב מידע.
