נראה כאילו סאניאנג הטייוואנית שולטת בשוק הקטנועים הישראלי מאז ומעולם. ונראה גם כי דגם הג'וימקס שלה על נפחיו השונים, הוא הכלי הנפוץ בסביבה. על כבישי הארץ הוא מתגלגל כבר משנת 2005 במספרים מרשימים. עד כדי כך שהיצרנית שוכנעה להשיק לעולם דווקא בישראל את הדור השני שלו, אי שם ב-2012. מאז עבר הג'וימקס שתי מתיחות פנים, האחרונה שבהן ב-2020.
למבחן הנוכחי מתייצב ג'וימקס Z פלוס בגרסת 250 סמ"ק הפופולרית, החשובה לנוכח מדרגת התמחור הארכאית של פרמיית ביטוח החובה. שכן ברגע שחוצים את קו ה-250 סמ"ק מתייקרת הפרמיה בישראל, תוך התעלמות מוחלטת מהרף העולמי הנוכחי שממוקם בנפח 300 סמ"ק.
שורה תחתונה: סאניאנג ג'וימקס הוא קטנוע ותיק שלא לומר מיושן, וזה ניכר במספר תחומים חשובים. סביבת הרוכב למשל, מערך המתלים וביצועי המנוע הצנועים יחסית. יחד עם זאת, הוא ממשיך להציע חבילה אטרקטיבית לרוכב המקומי: כלי מרווח בעיצוב קטנוע מנהלים, נוח לתפעול, וזול יחסית.
אז כן, הוא חוסך 1,000 שקלים בשנה על ביטוח חובה מול קטנועי 300 סמ"ק, אבל המחיר הוא ביכולת מנוע ומתלים שתגביל את השימוש בו, ולכן בדקו עם עצמכם היטב האם תוספת המחיר הזו אינה מוצדקת. היא כנראה כן.
עיצוב ומיצוב: מראה הג'וימקס הוותיק מזכיר קטנועים מודרניים, בעיקר בחזית עם יחידות LED, פלסטיקה חדשה וגימורים דמויי קרבון, כנף קדמית אחרת ומאותתים שמוצבים מתחת לקו יחידות התאורה הקדמיות. חלקו האחורי של המושב עוצב מחדש והוא מציע כעת ידיות אחיזה.
מחירו של הקטנוע הפופולרי קובע במידה רבה את מחירי המתחרים - 27.5 אלף שקלים לעומת 29 אלף לקימקו דאונטאון 250 המעט גדול יותר. גם להונדה יש כלי בקטגוריה זו, הפורזה 250 שמיוצר באיטליה ועולם לא פחות מ35 אלף שקלים.
מנוע וביצועים והתנהגות: המנוע הוותיק שודרג והוא מפיק כעת 21.5 כ"ס ממוצעים למדי. הזינוק מהמקום מאכזב מעט ויש תחושת מחסור בכח עד ל-3,000 סל"ד. מהלך ארוך מדי של המצערת מעצים עוד יותר את התחושה. כאשר מטפסים מעל 3,000 סל"ד מתחזק המנוע, אבל רק במעט. ולמרות שה-Z פלוס נראה ספורטיבי, הוא לא באמת כזה. למנוע ולתמסורת יש אופי פעולה חלק, נעים, אבל לא הרבה מעבר. כן היינומוותרים בשמחה על רעידות נוכחות בעת עמידה עם בלם אחורי לחוץ.
הסאניאנג הזה הוא פרטנר יעיל להשתלבות בתנועה עירונית בזכות זווית צידוד מרשימה והיגוי קליל. אלא שבולמי הזעזועים פשוטים מדי ולא מצליחים לספוג את שיבושי האספלט המקובלים. מחוץ לעיר מרגישים ועל כביש סלול היטב, הוא מרגיש הרבה יותר טוב. יש גם מיגון רוח יעיל (ומתכוון) במיוחד ומערכת הבלימה יעילה וחזקה.
נוחות ושימושיות: מושב הג'וימקס נדיב בממדיו, תומך היטב ומספק מרחב ישיבה ראוי גם עם מורכב(ת) מאחור. מתחת למושב יש תא אחסון נדיב בגודלו ובחזית יש שניים נוספים עם שקע טעינה לטלפון הסלולרי. איכות ההרכבה טובה, אך יש מספר בעיות נקודתיות. למשל פתחי תדלוק ואחסון רופפים, או ציר פתיחת מושב שלא מצליח לתמוך בו בפתיחה מלאה.
בשונה מהמקובל כיום, לוח המחוונים כולל שעונים אנלוגיים עם צג מידע דיגיטלי קטן ופשוט במרכז. הרוכב אמנם מקבל את המידע הנחוץ אבל זה נראה מיושן בעידן הדיגיטלי. תפעול מעט המתגים - הממוקמים היטב - נוח ונעים.
לאתר TheDoo
