שעת בוקר מוקדמת, עדי אופק מקבלת אותי לריאיון במשרדי מרצדס בתל־אביב כשהיא כבר על 200 קמ"ש. המשרדים עדיין ריקים מאדם, אבל היא פה, בשמלה אדומה, שפתיים משוחות בליפסטיק וברקע מוזיקה רועשת של הדורבנים.
ככה זה כל בוקר, המוזיקה?
"כשיש מוזיקה ברקע, העובדים שלי יודעים שאני כאן. אני לא חיה בלי מוזיקה. גם כשאני נוהגת, אני שמה מוזיקה פול ווליום ושוכחת מהעולם בחוץ. אנשים מנסים לדבר איתי אבל זה אני, האוטו והמוזיקה. בואי, בואי תראי איפה אני יושבת" - היא מכוונת אותי לעבר האופן ספייס, כאשר בפינה, לצד החלון הצופה אל המולת רחוב יגאל אלון והאופק של העיר הגדולה, ניצב שולחן העבודה הקטן שלה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המנכ"לית של מרכז המחקר והפיתוח של יצרנית רכבי היוקרה הגדולה בעולם, האישה הכי בכירה במרצדס אסיה והישראלית הכי בכירה בענקית הרכב הגרמנית, לא רוצה חדר משלה ומעדיפה למקם את העמדה שלה בצמוד לעובדים, שהם מבחינתה הכביש המהיר שלה להצלחה.
ועוד איזו הצלחה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
היא בת 51, מרמת־השרון, גרושה, אמא לשני ילדים בוגרים ובעלת תארים במנהל עסקים והתמחות במימון וחשבונאות. בשנת 2000 החלה את דרכה כמנהלת מחלקת האשראי של חברת הליסינג של מרצדס בישראל, בסוף 2007 התמנתה להיות מנהלת מחלקת האשראי של כל אפריקה ואסיה פסיפיק בהנהלה האזורית הגלובלית של מרצדס בסינגפור, וכעבור שש שנים נתנה גז לתפקיד מנכ"לית חברת המימון של מרצדס בקוריאה, משרה שאותה מילאה כשחזרה לישראל בסוף 2016 להקמת המו"פ. ב-2019, כשכבר התרגלה למושב המאתגר כמנכ"לית במרכז למחקר ופיתוח, הודיעה למנהליה שהיא מבקשת להעלות הילוך וקיבלה גם את ניהול כל תחום הסייבר של רכבי מרצדס בעולם, שתיכף נבין מה זה אומר. האישה הזו חיה על הטורים הכי גבוהים, ועד שאני מחברת את המחשב ומפעילה את ההקלטה בטלפון היא כבר מספיקה לספר על הבן הסטודנט שמתלבט האם לעזוב את הבית למעונות של הטכניון, על הבת רקדנית הבלט שיש לה הופעה בשבוע הבא בסוזאן דלאל ועל האקס, גאי אופק, שמגיע לארץ מסינגפור, שם הוא חי עם בת הזוג שלו, כדי לצפות בהופעה. וכשאנחנו כבר מתיישבות לריאיון היא פתאום מודיעה שיש לה גל חום, וחוזרת לשולחן עם מניפת פלמנקו אדומה כמו השמלה.
גאי, האקס שלך, היה בעצם המנוע שדחף אותך להגיש מועמדות לניהול חטיבת הכספים של מרצדס בסינגפור.
"נכון, וזה כשהיינו הורים לתינוק שרק נולד, ואני אומרת לו, 'השתגעת? איך אני יכולה לעשות את זה', אבל עשיתי. אם הוא לא היה דוחף אותי, לא הייתי מעיזה".
למה?
"כי אני ילדה מרוקאית של בית, לא זזה מההורים, מאוד קשורה אליהם. אמא שלי, שהייתה כל השנים אחראית על מחלקת החינוך בגבעתיים, היא ההשראה שלי ועמוד התווך של הבית, האחיות שלי הן החברות הכי טובות שלי וכולנו מעריצות את אבא שלי, שאין אנשים כמוהו. בכל פעם שגאי מגיע לארץ הוא אוכל אצל ההורים שלי, גם אם אני לא נמצאת. ההורים שלי זה העוגן, ככה זה כשמגיעים מבית שמאמין בך ונותן לך גב".
עד כדי כך גב, שכאשר בני הזוג נפרדו, היא אמרה לאמא שלה שאין סיכוי שהיא משאירה לבד את הילדים ונוסעת לישיבת הנהלה של מרצדס בגרמניה. אז אמא שלה ארזה מזוודה ובאה לשמור על הנכדים, העיקר שהקריירה של הבת שלה לא תיתקע על המסלול המהיר להצלחה.
"וזה היה משמיים. כי אם אמא שלי לא הייתה באה עד קוריאה לשמור על הילדים אני לא הייתי נוסעת לגרמניה לישיבה, לא הייתי מגלה שמתכננים להקים בישראל מרכז פיתוח ולא הייתי חוזרת לארץ".
אבל אמהות לרוב יודעות מה טוב עבור הילדות שלהן, ולכן כמה חודשים מאוחר יותר, כאשר אופק כבר נפגשה עם אולה קלניוס, נשיא מרצדס, הוא אמר לה: "נפלת עלינו מהשמיים. אנחנו מחפשים ישראלי בחברה כבר כמה חודשים ובכלל לא ידעתי שאת ישראלית".
ומה ענית לו?
אופק מחייכת. כי היא ענתה לו כמו שאישה הייתה עונה, ולא כמו שגבר היה עונה. "אמרתי לו, 'תשמע, אני מתחילה איתך מהסוף, אין לי שום רקע טכנולוגי, אני באה בכלל מהעולם הפיננסי, ולכן אני ממש לא יודעת אם זה מתאים שאחזור לישראל ואקים את מרכז הפיתוח. אבל אם בכל זאת תיקח אותי, אתן לך את הכי טוב שאני יודעת'".
לקח. זו חברה עם ראש פתוח? כי הדימוי שלה הוא די שמרני.
"וואו. הכי. אבל היא חברה מהממת. אנשים עם הרבה צניעות, מצוינות, אנשים מדהימים".
ולמה החליטו להקים מרכז פיתוח דווקא בישראל?
"כי ישראל היא מוקד טכנולוגי מהמובילים בעולם והטכנולוגיה והסייבר חשובים מאוד לתעשיית הרכב המתקדמת. אחרי ההתפוצצות של מובילאיי בשנת 2016 כל ההייטק הישראלי פרץ, במרצדס התקבלה באותה שנה ההחלטה על הקמת מרכז הפיתוח ובסוף 2016 חזרתי לארץ. יש שלוש סיבות לזה שאנחנו כאן: הטכנולוגיה, 'הראש היהודי', התרבות".
התרבות? הכי הפוכה מהגרמנים. הגישה המאורגנת והמתוכננת מול גישת "יהיה בסדר".
"אבל זה בדיוק מה שעובד, וזה מה שהם צריכים, את השילוב בין התכנון הקפדני לבין ה'יהיה בסדר'. זה היתרון, בטח כשעולם הרכב עובר מהפכות כאלה גדולות עם כל הרכבים האוטונומיים וזקוק לחשיבה חדשנית. בישראל יש המון ניסיון, גם בגלל הפיתוח של המטוסים, של הטילים, כל נושא הסייבר סקיוריטי במדינה שלנו הוא לא תיאורטי, הוא הכי מעשי וכל החבר'ה שעובדים פה מטמיעים במרצדס יכולות שהם צברו במהלך השירות הצבאי שלהם".
אופק לא מתחמקת ממענה לשאלה האם סבא וסבתא יודעים שהנכדים מטמיעים את הידע הצה"לי שלהם, שנועד להגן על המולדת, במפעל הכי גרמני שיש, שהרי רבים זוכרים את תמונתו של היטלר נוסע במרצדס. זיכרון לא קל עבור יהודים וישראלים.
"נכון, זה חלק מההיסטוריה וזה שם, וזו חברה שפתוחה לתיקון טעויות. במוזיאון שלנו בשטוטגרט מתעדים את זכר השואה, ותראי איך הם מחבקים היום את ישראל".
אז מה עושים כאן, במו"פ אצלך, ומה זה אומר להוביל את כל תחום הסייבר במרצדס.
"צוות המוכשרים שלי מוביל, מבחינת סייבר, את הניהול של כל מיליוני הרכבים האוטונומיים שמתקשרים, ועוד יתקשרו ביניהם על הכביש", היא אומרת ומתגאה בכך שמרצדס הייתה חברת הרכב הראשונה בעולם שהשיגה בשנת 2021 אישור לעמידה בתקנים של חוק UNR-155, שקובע סטנדרטים של ניהול מערך סייבר וסטנדרטים טכנולוגיים.
לאן שועטת תעשיית הרכבים האוטונומיים?
"לכיוון של חוויה רחבה, נוחה ודיגיטלית למשתמש. כלומר, שהרכב - כמובן חשמלי, כמובן אוטונומי, כמובן מקושר - זה לא רק חומרה, אלא זה גם המון שירותים, ובעיקר חוויית נהיגה אינטואיטיבית. אם בכך שהוא יידע לבד לאן אני רוצה לנסוע וינווט אותי לשם כי הוא לומד את כל ההרגלים וההעדפות שלי; אם זה שירותי וידאו, שיש לנו כבר ברכבים; או שנגיד התחלת משהו בטלפון שלך, את נכנסת לאוטו והוא ממשיך את הפעולה, את מדברת אליו והוא יודע לאן את צריכה לנסוע. מבחינתנו, הרכב הוא לא עוד כלי תחבורה שלוקח אותנו ממקום למקום, הוא לא רק פונקציונאלי, אלא מעניק לנו מרחב חיים וחוויית מוביליטי חדשנית ואינטואיטיבית, שכוללת בתוכה דרגה גבוהה של אוטונומיה וזיהוי של העדפות המשתמש".
אנחנו בדרך לזה שמושב הנהג יהיה כמו תא טייס, מבחינת האוטונומיה?
"לנו יש כבר אישור למה שנקרא דרגה 3, כלומר שבתנאים מסוימים ועד 60 קמ"ש אפשר להוריד ידיים מההגה, ויש לנו אישור גם לדרגה 4, שבה בחניון בלבד אפשר לצאת מהאוטו ושהוא ינהג את עצמו לחפש חניה ולהחנות את עצמו. זה כבר נעשה במקומות מסוימים בשטוטגרט ומרצדס היא חברת הרכב הראשונה בעולם שקיבלה דרגה 4 מהרשויות בגרמניה", אומרת אופק.
מה איום הסייבר הכי מפחיד שאתם מנסים לבלום?
"התקפה מרחוק ובבת־אחת על מספר רב של כלי רכב אוטונומיים".
בהחלט מפחיד.
"ואין פתרון אחד שיכול להגן על ההגה. יש הרבה פתרונות שבנויים האחד על השני, וזה לא חס וחלילה שאפשר לפרוץ את הרכב בקלות, כי שכבות ההגנה יושבות על הטכנולוגיות הכי טובות שיש, ויש לנו כמובן תפיסת סייבר מערכתית, החל מעיצוב הארכיטקטורה הטכנולוגית ועד שהרכב על הכביש - אבל תקיפה מרחוק זו תקיפה שחס וחלילה, אם היא פורצת את שכבות ההגנה האלה - זה התסריט הכי מפחיד בכל תעשיית המכוניות האוטומטיות".
המתחרות משתפות פעולה בתחום הזה?
"איפה שאפשר בהחלט משתפים פעולה מול הסכנה הזו".
ספרי על הפיתוחים הכי מדהימים שעוברים לך תחת הידיים.
"אנחנו בתחום הסייבר ולכן אני לא יכולה להיות ספציפית, אבל אנחנו מאוד גאים בכך שאנחנו כבר מפתחים את ארכיטקטורת הסייבר של כל הרכבים שיצאו מפה ב-2024, כולל כל מה שקשור בהגנת הרכבים על הכביש, איתור חולשות, לדאוג לתיקון שלהם, והכול נעשה כאן", היא מצביעה על המרחב מולה, "בתוך צוות שהוא קודם כל משפחה".
משפחה עם רוב גברי, אני מניחה.
"יש לנו סדר גודל של 30 אחוז נשים, וכל אישה כאן היא תותחית, אבל לצערי הרוב הוא עדיין גברי. אבל כולם ביחד קמים בבוקר עם תשוקה לעשות את הכי טוב למען מרצדס, מה שגורם למו"פ שלנו להיות מאוד מוערך בכל העולם ולי להיות מנהלת גאה. זה משהו שהם הביאו איתם בהחלט מהשירות הצבאי. כולם מגיעים מהיחידות הכי מובחרות בצה"ל, יחידות הסייבר הטובות ביותר. ילדי פלא מהממים".
שגם שם אנחנו רואים מיעוט נשי, וגם מיעוט של צעירים מהפריפריה.
"נכון, יום האישה 2023 וכמדינה יש לנו עוד עבודה לעשות על העניין הנשי. אבל במה שקשור במגוון, אנחנו בסדר, יש לנו כאן חרדים ודתיים וחילוניים וצעירים מהצפון ומהדרום ומירושלים, אבל כן, ברור שהרוב מהמרכז".
"כישלון זה לא אופציה. תזרקי אותי באמצע האוקיינוס, אני מהשוחות שלא טובעת. מהבית קיבלתי תחושה שלא משנה איזה אתגר ישימו לי - אסתדר"
והאנשים הללו הם מבחינתה המשאב הכי יקר שלה. לכן החליטה לקחת על עצמה משימה נוספת לצד ניהול מערך הסייבר, והיום היא גם אחת משלושת הבכירים בחברה שעושים מנטורינג למנהלים בכל העולם.
"לפני שנה ומשהו אמרתי לעצמי: 'בסוף, לפני שאמות, במה אהיה גאה? בכך שניהלתי את הסייבר? אני אהיה גאה באנשים שעזרתי להם בדרך, בטוב שעשיתי. אז לפני שנה התחלנו תוכנית הכשרה למנהלים, אחרי הסשן הראשון ביקשתי להצטרף כמאמנת והנה המנכ"ל של מרצדס הודו כבר הזמין אותי להדריך מנהלים באפריל".
מה סוד ניהול הזמן שלך? את לא עוצרת.
אני מעולה בניהול זמן ואני מהירה. מנהלת צריכה ללמוד לא לעשות הכול מושלם, אלא לבחור מה לעשות מושלם ומה פחות. וזה קשה לי, כי אני אוהבת שהכול מושלם. לפעמים אנשים אומרים, 'רגע, אני אצליח?' לי אין את השאלה הזו. ברור לי שמה שייתנו לי - אני אתמודד. גם עם החזרה לארץ. גם עם זה שממש מפחיד להקים מרכז פיתוח".
איך ידעת שתצליחי?
"אני אגיד את זה אחרת. כישלון זה לא אופציה. תזרקי אותי באמצע האוקיינוס, אני מהשוחות שלא טובעת. מהבית קיבלתי תחושה שלא משנה איזה אתגר ישימו לי - אסתדר. הגעתי לסינגפור עם ילדה בת שנה וילד בן שש ועם המטפלת שלהם מישראל, בידיעה שתוך חמישה ימים אני צריכה להתחיל לעבוד בהנהלה האזורית של מרצדס באסיה. זו קפיצה אדירה, ואני אומרת לך את זה למרות שאני משתדלת להישאר צנועה, אבל לכולנו יש אגו וכשהוא יוצא אני משתדלת להוריד אותו".
כשאת האישה היחידה בחדר, זו ממש לא בעיה "להוריד את האגו".
"אני חייבת להגיד שאף אחד לא התייחס אליי בחוסר כבוד ושמעולם לא הפלו אותי. לא על רקע היותי אישה ולא על רקע היותי מזרחית. אני באה לעבוד ולעשות את הדברים הכי טוב שאני יכולה ויש לי פאשן שהכול יצא טוב ושנצליח", היא אומרת.
אבל כשאני שואלת אותה מה דעתה על המצב המטלטל שישראל הידרדרה אליו מבחינה חברתית, משפטית ופוליטית, הקצב שלה הוא כבר לא של נהגת שודים והיא שוקלת מילים כמו מי שמזדחל בכביש תלול במיוחד, בעיקר כשאני מציינת את בריחת המשקיעים.
"הקרע העמוק בעם מאוד כואב לי, אבל אני אופטימית שבסוף נמצא את הדרך לפשרה. המדינה צריכה למצוא את שביל הזהב כדי לייצג את כל העם. חשוב לזכור שבסוף חברות בינלאומיות שמושקעות במדינה מסוימת, צריכות סביבה יציבה כלכלית ומשפטית וזה תנאי הכרחי לקיום של כל חברה בינלאומית בישראל".
החשש הגדול הוא שחברות בינלאומיות שפועלות כאן לא ירחיבו את הפעילות שלהן אצלנו ואחרות לא יגיעו בכלל. זה לא מפחיד אותך, כנציגה של חברה בינלאומית גדולה?
"הכול כבר נאמר בעיתונים. אני לא יודעת מה האחרים יעשו, אבל כמו שאמרתי אני מאמינה שצריך סביבה יציבה כדי שחברות בינלאומיות יתקיימו פה".
ואם כל הפסגות הללו לא הספיקו, אז אופק גם מככבת עכשיו, לצד בכירות נוספות, בקמפיין בינלאומי של מרצדס ליום האישה, שמצטלם מדי שנה בפורמט אחר. סיסמת הקמפיין השנה: "I don't want to be the only woman. I want to be one of many". בשנה שעברה, אגב, הובילה אותו אלישייה קיז.
"בסוף חייבים להגיע למצב נורמטיבי של שוויון בין גברים ונשים, אבל עד שזה יקרה אנחנו עדיין צריכים את יום האישה. יחד עם זאת, העולם דינמי וזז מהר ודורש פרספקטיבות מרובות, בטח של נשים וגם של חילונים לצד חרדים ומבוגרים לצד צעירים, בסוף המגוון הוא שמייצר את השלם".
עד כמה את מתרשמת שנשים מתעניינות בחוויית נהיגה לעומת גברים?
"אני רק יכולה להגיד שעדיף בלי סטיגמות. זה כמו שתגידי שנשים צריכות את הווטסאפ רק כדי להיות בקבוצות הוועד של הכיתה", היא נוזפת בי.
בעיניי מרצדס נתפס כמותג הרבה יותר גברי מאשר נשי.
"קודם כל, נשים הן אלה שמחליטות לגבי רכישת הרכב המשפחתי. ולגבי השאלה האם יותר גברים נוהגים בו, אני לא יודעת. אבל זה הכי יפה בעולם לראות אישה נכנסת לסוכנות מרצדס".
ובוודאות זה מותג של מבוגרים ופחות של צעירים.
"הייתי בסין בתקופה שסין התחילה את הפריחה שלה בשוק הרכב העולמי, ופגשתי צעיר סיני בן 30 שאמר לי, 'כבר כמה שנים יש לי כסף לקנות מרצדס, אבל רק עכשיו קניתי, כי זה רכב שצריך לבסס את ההצלחה לפני שנוהגים בו'. וזה נכון, מרצדס הוא סמל להצלחה, אבל עשינו עבודה משמעותית בכיוון הצעירים, המגוון של הדגמים מאוד רחב. תסתכלי על הרכבים. הם לא נראים מבוגרים יותר".
מה למדת מהתרבות המקומית כשעבדת בסינגפור ובקוריאה?
"להיות מאוד מבוססת עובדות כשאני מדברת. לא לחרטט".
הכי לא ישראלי.
אופק לא עונה לשאלה וממשיכה לחשוב. בכלל, היא לגמרי פוליטיקלי קורקט. "אני מאמינה שאנחנו כבני אדם נפרח מלהיות הגרסה הכי טובה של עצמנו. וזה עוד דבר שלמדתי בעבודה שלי שם, שלכל בן אדם יש גם את הדברים שהוא טוב בהם וגם את הדברים שהוא יפה בהם, ואני מתחברת לאנשים דרך נקודות האור שלהם ומאמינה שגם אם לא אגיד כלום, אלא רק אסתכל עליך ואחשוב עליך מחשבות טובות, אצליח בדינמיקה שלנו להוציא את המיטב. גם כשאני כועסת אני שואלת את עצמי מה טוב בבן אדם הזה, כי בסוף אני מאמינה שאנרגיה טובה זה מה שעובד. כשהגעתי לארץ אחרי השנים בקוריאה ובסינגפור, החבר'ה פה בילבלו את הנחמדות שלי עם להיות פראיירית. לקח להם זמן להבין שאני לא".
במקום אחד היא לא מצליחה לשמור פאסון, וקולה נשבר כשאני שואלת על המחירים האישיים ששילמה לאורך הקריירה ובעיקר בשנים שבהן עבדה הרבה ורחוק. "מסתכלים עליי מבחוץ ואומרים, 'יש לה הכול, היא גם אמא מהממת והיא גם מצליחה בקריירה'", אומרת אופק וקולה רך כמו אספלט שעוד לא יבש. "אז זה הדימוי שלי מבחוץ. אני זוכרת שהייתה לי שכנה בקוריאה שבאה אליי ואמרה, 'את ממש מעורבת בחיים של הילדים שלך'. זה הפתיע אותה. אבל לי זה היה ברור, ואמרתי גם לגאי כמה פעמים שמבחינתי המשפחה קודמת לקריירה ושאם אי פעם אצטרך לבחור - אני בוחרת משפחה", היא עוצרת, לוקחת נשימה ושולפת סרטון של מיה במופע בלט. "לשמחתי אף פעם לא נאלצתי לבחור, אבל בטח שיש מחירים בחיים".
ששילמת אותם בגלל הקריירה התובענית שלך?
"ברור. זה שלא הייתי שם כדי לקבל את הילדים שלי חוזרים מהגן או מבית הספר, ובערב, כשהגעתי מאוחר, כל מה שהיה להם לענות כששאלתי איך היה היום זה 'כיף', או 'בסדר'", היא נזכרת במבט נוגה. "מיה ורועי העבירו את הילדות שלהם במדינות שבהן רוב האמהות נמצאות עם הילדים בבית, ואני תוהה אם נתתי להם מספיק כלים לחיים, כי באסיה התרבות היא שעובדים עד שעות מאוחרות. בסינגפור הצוות היה כל יום במשרד עד עשר בלילה. אבל אני שיניתי את זה. אמרתי לבוס שלי שם שאני נשארת לתוך הלילה רק אם יש אורחים עסקיים, או אם אני טסה. ושחוץ משני המקרים האלה אני יוצאת בכל יום לאכול ארוחת ערב עם הילדים שלי".
והוא הסכים?
"הצעתי לו למדוד אותי לפי התוצאות, וזה הצליח. בסוף כל הצוות שלי הלך בשש בערב, והעבודה נעשתה מצוין. גם בקוריאה, שם כבר הייתי מנכ"לית של חברת שירותי המימון של מרצדס, שהיא אחת מהגדולות שלנו בעולם, עובדים בשעות מאוחרות, למשל, יוצאים מהמשרד לארוחת ערב, וחוזרים למשרד. הם לא רואים את הילדים".
"בסינגפור הצוות היה כל יום במשרד עד עשר בלילה. אבל אני שיניתי את זה. אמרתי לבוס שאני נשארת לתוך הלילה רק אם יש אורחים עסקיים, או אם אני טסה. ושחוץ משני המקרים האלה אני יוצאת בכל יום לאכול ארוחת ערב עם הילדים שלי"
אז איך חיית עם זה?
"גם שם אמרתי, 'איזה אופק אני נותנת לנשים אם אני אישאר פה עד עשר בלילה ולא אלך לילדים שלי?', אז המשכתי את הקו של לבוא הביתה כשאפשר, והייתה לי עזרה בבית כדי שאוכל להיות איתם, אבל אני בטוחה שאם הייתי מקבלת אותם מבית הספר כל יום הייתי יכולה לתת להם יותר. אין מה לעשות. זה המחיר", היא אומרת בקול נמוך ורואים שקשה לה. "אני תמיד אומרת שום דבר בחיים לא בא בחינם - לא מערכות יחסים ולא עבודה. כמה שתשקיעו ככה תקבלו בחזרה".
את היום בזוגיות חדשה?
"לא".
ומה החלום הבא שלך?
"קיבלתי הצעות מדהימות גם בתוך מרצדס, אבל מאוד קשה לי לצאת מפה. לא מסוגלת לדמיין אותי שוב מחוץ לישראל".
