אחת המגמות המעניינות ביותר בשנים האחרונות בשוק הדו־גלגלי הישראלי היא הגידול המסיבי במכירות אופנועי השטח בכלל והאנדורו המקצועי בפרט. מה שבעבר היה נחלתם של משוגעים לדבר, הפך בעשור האחרון לתחביב פנאי נפוץ ולגורם דומיננטי בשוק האופנועים המקומי.
לפני עשור וחצי, היו בישראל רק שתי חברות ששיווקו אופנועי אנדורו מקצועיים — ק.ט.מ וימאהה. המספרים היו זעומים: ק.ט.מ מכרה אז כ־50 אופנועים בשנה, מכל הדגמים יחד, ומימאהה נמכרו כ־30 יחידות של WR בנפחי 250 ו־450 סמ"ק. הרוכשים היו אותם רוכבים שהחליפו אופנוע בכל שנה או שנתיים. רובם גם התחרו במרוצי אליפות ישראל באנדורו באותה התקופה.
שפע חסר תקדים
עשור וחצי לאחר מכן יש בארץ שפע של מותגי אופנועי אנדורו. אל ק.ט.מ וימאהה הצטרפו הוסקוורנה ־ בגלגולה הקודם תחת ב־מ־וו וכעת כמותג נוסף של ק.ט.מ, לצד גאס גאס. הייתה לנו את הוסאברג, יש את בטא האיטלקית, הונדה, שרקו, TM Racing, והיו תקופות עם אופנועי אנדורו מב־מ־וו, אפריליה ו־HM־מוטו. פרט לאלו המקצועיים, נמכרים פה גם אופנועי שטח לייט כמו AJP, לצד דו"שים קטנים כמו הונדה CRF300L. שפע חסר תקדים של אופנועי שטח מקצועיים יותר או פחות, 2 או 4 פעימות ובכל נפח שקיים בשוק.
ואם נחזור למספרים, אז במהלך העשור וחצי הזה שוק אופנועי השטח גדל כמעט פי 20. ב־2020 נמכרו פה כ־1,400 אופנועי אנדורו, לא כולל אופנועי מוטוקרוס ברישוי אפור ואופנועי אנדורו ברישוי אפור מייבוא מקביל. ק.ט.מ לבדה מכרה בשנה זו כ־650 אופנועי אנדורו מקצועיים, והוסקוורנה מכרה כ־315 כלים.
הגידול העצום הזה הוציא את התחום מקומץ מורעלים לכלל הרוכבים, והביא אותו גם לאלו שמחפשים תחביב מוטורי לסופי שבוע עם החברים, והוא חלק מתהליך שעובר על מעמד הביניים הישראלי של פיתוח תרבות פנאי. אפשר לראות זאת גם בגידול העצום שחווה שוק האופניים — שטח וכביש — באותן שנים, וגם בהתפתחות משמעותית של תחום הריצה.
כמו לצאת למילואים
כדי להבין את פריחת האנדורו מספיק להסתכל מה קורה בשטח בכל סוף שבוע. אלפי רוכבים גודשים את מסלולי הרכיבה הנפוצים במרכז, בצפון ובדרום ־ ברכיבת סינגלים או בטיול שבילים. רובם המכריע הם לא רוכבים מקצועיים או פריקים של אנדורו, אלא אנשים שפיתחו להם תחביב הממלא להם כמה שעות של שישי עם החבר'ה. אם תרצו, אנדורו זה המילואים החדש.
יש הרבה חבר'ה בני 50־30 שמוצאים ברכיבות האנדורו לא רק ספורט מהנה ומפתח, אלא גם פלטפורמה למפגש חברתי. אחת לשבוע פוגשים את החבר'ה, רוכבים קצת בסינגלים, מכירים את הארץ דרך השטח, עושים עצירות לקפה ונשנושים ומדברים על כל מה שקשור. יופי של דרך לברוח לכמה שעות מהאישה, הילדים וטרדות היום יום.
יותם כסיף (36) הוא הטיפוס הקלאסי שהגיע לתחום האנדורו. במהלך השבוע הוא עובד קשה בחברת היי־טק, אבל כשמתחיל סוף השבוע, רגע לפני השבת המוקדשת למשפחה, הוא יוצא לכמה שעות של רכיבת אנדורו קשוחה. "לא אכפת לי מה מזג האוויר או מה מצב הקרקע. בשישי בבוקר אני יוצא לרכוב ולהתאמן עם חברים ורצוי שיהיה כמה שיותר אקסטרימי". הם שוטפים את השבילים, מטפסים על סלעים ורוכבים בנחלים, ואחרי זה מקבלים את השבת בנחת. "זה שילוב של ספורט קשוח לגוף עם חמצן לנשמה ועם מפגש חברתי קבוע, וזה ממלא אותי בכל שישי מחדש. אני מחכה לרכיבה הזו כל השבוע", אומר כסיף.
יש לרוכבי הפנאי האלה מועדונים בפייסבוק שבהם הם מדברים, מחליפים חוויות, מתייעצים לגבי אופנועים וציוד, קובעים לצאת לרכיבות משותפות ־ ומזינים תעשייה שלמה. אלו לא רק היבואנים שמוכרים כמויות יפות של אופנועים, אלא גם המוסכים שמטפלים בכלים, חנויות הציוד שמוכרות קסדות, חליפות, מיגונים ואביזרים נוספים. זה שוק של שיפורים, התאמות אישיות ואפטרמרקט. הוא חווה פריחה עצומה, וכולם מרוויחים.
יש הרבה סיבות לגידול המשמעותי בשוק האנדורו. ראשית, כאמור, השכבה הנאה במעמד הביניים בגילאי 50־30, שהתבססו כלכלית ויכולים לאפשר לשד הקטן שישב כל השנים בראש לצאת ולקנות אופנוע, או לחזור לרכיבה אחרי שנים ארוכות בלי. רבים מפלח האוכלוסיה הזה רוכב כעת על אופניים או עושה טריאתלונים, איירונמנים ומרתונים. חלקם הגיעו לאופנועים, ובייחוד לאופנועי שטח. תרבות הפנאי התפתחה מאוד בעשור האחרון, ותחום אופנועי האנדורו קיבל את חלקו היחסי.
פלח נוסף מורכב מרוכבי אופנועי כביש שהבינו בשנים האחרונות שרכיבת כביש חזקה הפכה להימור כבד מדי עבורם, והם חיפשו תחביב דו־גלגלי בטוח יותר. מכיוון שברכיבת אנדורו כמות הפציעות זעומה — בטח בהשוואה לרכיבת כביש — אבל רמת האקסטרים והריגוש נשמרות, כמו גם היכולת הטכנית והכושר הגופני הנדרשים שנותרו ברמות גבוהות.
יותר קל לשדרג
במקביל, חלו תמורות משמעותיות באופן שבו מתייחסים היבואנים למסחר באופנועי שטח וללקוחות. אם לפני 15 שנה מרבית הכלים המשומשים נמכרו בשוק הפרטי, הרי שהיום כל היבואנים מציעים שירותי טרייד־אין המאפשרים לרוכב לתת אופנוע משומש (בכל מצב) ולצאת מהסוכנות עם אחד חדש. גם רכישת אופנוע משומש הפכה לבטוחה יתר, עם כלים שעוברים יישור קו והשבחה במוסכי היבואנים ונמכרים עם אחריות יבואן, ובמסלולי תשלומים נוחים המאפשרים רכישת אופנוע כמעט לכל אחד, משומש או חדש. בנוסף, היבואנים מציעים לרוכבים מגוון של פעילויות רכיבה קבוצתיות ומפגשים, והתחום הוליד קהילה של ממש.
מאיה שלו (45), ללא שום רקע באופנועים, שמעה לראשונה על אופנועי שטח כשהייתה בת 35 ומיד הבינה שזה בשבילה, אבל השגרה והמחשבה (השגויה) שזהו גיל מאוחר מדי להוצאת רישיון לאופנוע ־ ובטח לרכיבת שטח ־ שלחו אותה לעוד כמה שנות המתנה. בגיל 43, בעקבות מפגש מקרי עם רוכב, העקצוץ חזר והיא הוציאה רישיון נהיגה. "הוצאתי רישיון למטרה זו בלבד. עברתי שתי הדרכות היכרות על אופנוע שטח שאחרי כל אחת מהן ספרתי את השניות לבאה, עשיתי מחקר קצר על יצרנים וסוגי אופנועים, ורכשתי הוסקוורנה 250 סמ"ק 4 פעימות משומש.
"מאותו רגע אני משתדלת לרכוב כמה שיותר. בהתחלה בשדות הסמוכים לבית על בסיס כמעט יומי, ואז לטיולים בארץ, הדרכות מסודרות ולרכיבות שבועיות ארוכות, ועכשיו זה לגמרי חלק בלתי נפרד משגרת החיים. שבוע בלי רכיבה הוא שבוע לא מאוזן משפחה־עבודה־זמן איכות לעצמי".
ולמה דווקא אנדורו, למה לא אופנועי כביש, קאסטום, מוטוקרוס או כל דו־גלגלי אחר? ובכן, התשובה פרושה לפנינו, תרתי משמע, בכל מקום. ישראל בורכה במגוון שטחי רכיבה שונים, כשהיתרון הגדול הוא שניתן לרכב כמעט בכל מקום, למעט שמורות טבע שבהן היא מוגבלת לשבילים מסומנים. לפחות במובן הזה, האירופאים יכולים לקנא בנו, גם במגוון שטחי הרכיבה, ובעיקר בעובדה שרובם חופשיים לרכיבה ־ כמעט ללא הגבלות. במקומות רבים באירופה, ובעיקר במערבה, רכיבת אנדורו אפשרית רק בפארקים ייעודיים, ובתשלום. זה הערך המוסף של רכיבת אנדורו — הכרת שטחי הארץ והגעה למקומות רבים שאליהם לא היה סיכוי להגיע קודם לכן.
מ־20 אלף שקל לאופנוע
מחירי אופנועי אנדורו משומשים מתחילים בכ־20 אלף שקל, כשכלים חדשים עולים בין 50 ל־80 אלף שקל. לזה צריך להוסיף ציוד רכיבה (קסדה, מגפיים, מגנים וחליפה) שעלותו מתחילה בכ־2,500 שקל, ביטוח חובה (כ־3,000 שקל), ועוד אבזור וחלפים. הביקוש ממשיך ובחודש האחרון הושקו פה דגמי האנדורו לשנת 2022 של ק.ט.מ, הוסקוורנה ובטא. זה לא תחביב זול, הבלאי הכולל גבוה וצריך לתחזק את האופנוע לעתים קרובות, אבל ההנאה מובטחת.
