להשוות בין דאצ'יה דאסטר לבין לנד רובר ריינג' רובר זאת לא בדיוק משימה הוגנת. זה קצת כמו להשוות בין אוהל שמציבים בחניון המכתש הקטן לבין סוויטה במלון סיקס סנסס או בין כרטיס לואו קוסט ב-A320 של איזי ג'ט לבין הכורסה המפנקת שתמתין לכם במחלקה הראשונה ב-A380 של אמירייטס. אותה פעולה מתבצעת בשני המקרים - לנסוע, לישון או לטוס - וגם אותה תוצאה מתקבלת בסופה, אך אופן הביצוע שונה לגמרי, וכמובן שגם המחיר שתשלמו עבור התענוג. ואפרופו מחיר, תמורת 1.3 מיליון שקל שיידרשו מכם על מנת להפוך לבעלים המאושר של ריינג' חדש תוכלו לקנות צי של עשרה דאסטרים כפולי הנעה.
ובכל זאת בחרנו להפגיש בין שני רכבי הפנאי-שטח האלו - בין הזול ביותר ליקר ביותר שנמכרים פה. מפגש שהמחיש הבדלי גישה קיצוניים: ספרטניות ומינימיליזם מול שיא העושר והטכנולוגיה. מפגש שגם התגלגל למחוזות מעט פילוסופיים עם שאלות כמו מה חשוב יותר - הצורך או החשק. היה לנו זמן להרהר בשאלות האלו בזמן שנהגנו בהם, אבל גם ניסינו לברר באמת מהם הבדלי היכולת בין השניים. ותתפלאו, אפילו הצלחנו למצוא כמה נקודות דמיון.
לנד רובר ריינג' רובר 350D
- מנוע: טורבו-דיזל, שישה צילינדרים, 3.0 ליטר, 350 כ"ס
- תיבת הילוכים, הנעה: 8 הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה והילוך כוח
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 6.1 שניות, 234 קמ"ש
- מרווח גחון, זוויות גישה-נטישה: 29.5 ס"מ, 29-34.7 מעלות
- בטיחות: בלימה אוטונומית, שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת
- מחיר: 1.3 מיליון שקל
דאצ'יה דאסטר 4WD
- מנוע: טורבו-דיזל, ארבעה צילינדרים, 1.5 ליטר, 115 כ"ס
- תיבת הילוכים, הנעה: 6 הילוכים ידני, הנעה כפולה
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 10.2 שניות, 175 קמ"ש
- מרווח גחון, זוויות גישה-נטישה: 21 ס"מ, 34-30 מעלות
- בטיחות: מערכת התרעה בהתקנה מקומית
- מחיר: 134 אלף שקל
יוקרה זה עסק יקר
מהרגע שבו אתה מתיישב בכיסא הנהג של הריינג' רובר אתה מרגיש אחרת. זו מין תחושת נינוחות ורוגע שקצת קשה לתאר אותה במילים. מדובר כנראה בדבר הקרוב ביותר שיגרום לכם להרגיש כחלק ממשפחת המלוכה הבריטית, מינוס הריבים המשפחתיים והקרבות על התארים. זאת לא רק האיכות הגבוהה של כל גימור ודיפון, או המושב העוטף עם מערכת החימום-קירור ותוכניות העיסוי השונות, ועם תנוחת הנהיגה "קומנדינג" המפורסמת והמורמת מעם. אלו גם לא רק שכבות הבידוד המסיביות, השמשות הכפולות והמערכת ליצירת הד חוזר מהרמקולים שמנטרלים את רעשי הסביבה החיצונית, לרבות הרעש שמייצר הנהג הישראלי. וגם לא מערכות הסיוע לנהיגה, שאם הרגולציה רק הייתה מאפשרת - הייתם יכולים לעבור למושב האחורי ולקרוא את עיתון הבוקר בזמן ששורת חיישנים ומחשב ניהול הדרך המתקדם יבצע את פעולת הנהיגה המיותרת במקומכם. יש כאן גם היגוי לגלגלים האחוריים המאפשר לכם להשחיל אותו בכניסה הצרה לחניון תת-קרקעי כאילו היה מדובר בסופר מיני קטנה.
השילוב של כל הרכיבים האלו ביחד מגדיר לעומק מהי "יוקרה", כזאת שאמורה לגרום לכם להרגיש בנוחות מקסימלית ולא משנה באיזו סביבה מאתגרת אתם נמצאים ביומיום שלכם. היוקרה הריינג' רוברית הזאת מבטיחה לנתק אתכם מהעולם שבחוץ, ולהבטיח כמקובל בכל סוג אליטה - כלכלית, חברתית, תרבותית, שלטונית - שתהיו בדיסטנס משאר העם.
"כסף ישן" מול מעט כסף
ריינג' רובר הוא לא רכב לנובורישים. הוא מותאם ללקוחות עם "כסף ישן". הוא - ובטח אלו שנוהגים בו - לא ממש צריכים להראות לכולם את כל מה שיש להם. למרות ממדיו, הריינג' לא מבקש להתבלט והוא שומר על עיצוב סולידי ונקי. למעשה, רק מביני עניין יביטו בו, ובבעלים שלו, בהערכה.
גם הדאסטר לא בדיוק מושך תשומת לב, אבל מסיבות אחרות. לזכותו ייאמר שהוא לא חלק מהמשחק שמשחקות מרבית יצרניות רכבי הפנאי המתאפיין בהמון פוזה קרבית עם שרירים מנופחים, שמאחוריהם מתגלה לרוב אפס יכולת אמיתית בשטח. גם הדאסטר נחשב לרכב מוערך על ידי כאלו שמכירים את הפוטנציאל הטמון בו.
ולמרות ההבדלים הברורים, איכשהו בשניהם תוכלו להרגיש שהצלחתם לדפוק את המערכת, לפחות קצת. בריינג' תרגישו כך כי אתם כנראה חייבים לדפוק אותה באיזשהו אופן על מנת שחשבון הבנק שלכם יאפשר לכם לרכוש רכב במחיר שכזה. בדאסטר זה כי אתם מקבלים המון בתמורה לכסף - תא נוסעים מרווח למשפחה, מנוע דיזל חסכוני ונוחות נסיעה מהטובות ביותר שיש בתעשייה למערכת מיתלים שאינה מתבססת על כריות אוויר.
לא מתחנף לנהג
התחושה בתא הנוסעים של הדאסטר היא הכי עממית שיש, אולי אפילו קצת מתחת לכך. הוא לא מנסה להתחנף לנהג. ולראיה, יש כאן רק את מה שצריך ללא אביזר נוחות או מותרות אחד שאמור לפנק אתכם קצת. תגידו תודה שיש פה מסך מגע עם מצלמת נסיעה לאחור והגה שמתכוון למרחק. היעדר כיוון גובה לחגורות הבטיחות הוא משהו שאנחנו חושבים שניתן לקבל גם בתג המחיר העממי.
כצפוי, הנהיגה בדאסטר היא בדיוק ההפך מהריינג'. היא מחברת ומערבת, אפילו יותר מדי. אתם תרגישו די מהר את כל מה שעובר על הרכב, כולל המזגן שייקח לו קצת יותר זמן לצנן את תא הנוסעים ביום קיץ חם, רעש המנוע ואוושת רוח שמקשה על אפשרות לבצע שיחת טלפון במהירות שיוט חוקית. כאן גם לא תוכלו לסמס בזמן נהיגה שכן יד ימין נדרשת לבצע את העברת הילוכים, ועל הדרך גם תיאלצו לעורר שרירים רדומים ברגל שמאל.
אין כאן חגורת הגנה של מערכות בטיחות אקטיבית ומצילות חיים המקובלות בכל מכונית מודרנית, ולכן הנהג הוא האחראי הבלעדי לכל מאפייני הנהיגה, והוא חייב להיות תמיד במיטבו ובערנות מרבית למתרחש. מחד, זה מחיה ומחדד אינסטינקטים רדומים. מאידך, הנהיגה בדאסטר למרחקים ארוכים היא עסק די מייגע. ובעיקר הוא לא משאיר מרווח לטעויות, וגם הנהג המוכשר ביותר בעולם הוא בסופו של דבר רק בן אנוש.
כשהאספלט נגמר
פערי הגישה הגדולים ביותר בין שני הקצוות האלו הם בשטח. ולמרות שאחוז אפסי מהריינג'ים יריח אי פעם אבק דרכים מקרוב, הוא עדיין שייך ליצרן עם מורשת מפוארת שמתחילה במקום שבו האספלט נגמר. ובהקשר הזה אל תיתנו למראה האריסטוקרטי העדין ולממדי הענק המגושמים להטעות אתכם. הריינג' החדש לא שכח את מקורותיו, ויכולת העבירות שלו גבוהה פי עשרה ממה שהלקוח הטיפוסי שלו יעז לבחון. הוא משיג אותה באמצעות טכנולוגיה כך שמי שיושב מאחורי ההגה שלו לא חייב להיות בעל עבר במחלקת הניוד בסיירת. מספיק להזין למחשב הניהול את תוואי הדרך שבה תיסעו והוא כבר ישמח לעשות את שאר העבודה. יגביה את המיתלים, ינעל את הדיפרנציאלים, יכייל את בקרת המשיכה, ינהל את המנוע והגיר ואפילו ישמור (באמצעות בקרת שיוט לשטח) על מהירות זחילה חלזונית ולא משנה מה מידת שיפוע העלייה או הירידה.
אי-אפשר שלא להעריך את היכולות הטכנולוגיות האלו. בעיקר את אלו של מערכת המיתלים עם קפיצי האוויר והמוטות המייצבים האקטיביים המתאימים את מידת הקשיחות בסיוע נתוני מצלמה וחיישני סריקת דרך ומערכת הניווט, שביחד מסוגלים לגרום גם לשביל המשובש ביותר כאן להרגיש כמו כביש 6. עם זאת, כל מהות הנהיגה בשטח היא החיבור, וכאן הוא נעדר כמעט לחלוטין, מה שגורם לנהג להיות רק עוד חיישן נוסף במחשב המתוחכם.
ויש עוד משהו, המכלולים אולי מסיביים, אבל הצמיגים האחראים לחיבור של הרכב אל הקרקע הם סופר עדינים, ולנהוג בריינג' בקטעי עבירות מזכיר ניסיון לתת לדורון הראל לטפס את האוורסט עם נעלי בלט. גם החשש מנזק ומעלות התיקון שתחייב אותנו למכור כליה - כי לנו אין כסף, לא חדש ולא ישן - חייבה אותנו לוודא שבקטע הטכני יקיפו ארבעה מכוונים בשר ודם את הריינג' מכל עבר כדי לשמור עליו מכל פגע. זה נשמע קצת מופרך, אבל נראה שמי שיכול להרשות לעצמו לקנות ריינג' חדש גם יכול לשלם לארבעה אנשי שטח שיכוונו אותו. לפחות במקרה שלנו הם עשו זאת בהתנדבות.
הרבה תלוי בנהג
בעוד הרינג' מתנהל במלכותיות נונשלנטית גם בשטח, הדאסטר מזכיר יותר עז הרים בגישה שלו בקטעי העבירות הטכניים. הנהיגה בו מחייבת יותר מומנטום. ההילוך הראשון אמנם קצר למדי, אך הוא מהווה רק תחליף להילוך כוח ולא את הדבר האמיתי. בכל מקרה, בידיים הנכונות הדאסטר מסוגל להתמודד עם קטעי עבירות טוב יותר מכל רכב פנאי אחר נטול הילוך כוח. בתחילת דרכו כאן, באמצע העשור הקודם, הוא הותיר לא מעט פרצופים מופתעים של בעלי רנגלר, לנד קרוזר ודיפנדר לנוכח יכולותיו.
חלק מזה הוא עושה בזכות המשקל הנמוך שלו המאפשר לו להתנהל בטבעיות בשטח. מסתבר שלמרות השימוש הנדיב באלומיניום והתכנון מתקדם של רכבים מכניים יקרים שמאפיין את הבריטי האצלי, הרומני קל ממנו באלף ק"ג. הפער הזה במשקל, גם מבטיח שיהיה קל הרבה יותר לחלץ אותו מאשר את הריינג' מתקיעה מביכה, לא שזו קרתה לנו הפעם.
הנהיגה בדאסטר היא חוויה משוחררת הרבה יותר מאשר האיפוק המופגן שמחייבת ישיבה בריינג'. אתה לא ממש מפחד לשרוט אותו כי שריטות הן חלק מהעניין ומהאופי בנהיגת שטח, ואפשר לראות בכל אחת מהן גם מזכרת לחוויות הגדולות שתמיד קורות כשיורדים לשטח.
הנהיגה ברומני גם מתגמלת הרבה יותר - בגלל שאין כאן מחשב מתוחכם שיחפה על טעויות נהיגה ויעשה התאמות נדרשות לתוואי הנבחר. הנהג נמצא פה בשליטה מוחלטת, וההצלחה או הכישלון תלויים אך ורק ביכולות שלו. כדי להתגבר על המכשולים בשטח צריך פה זוג ידיים מיומנות ומנוסות על ההגה ובורר ההילוכים ושתי רגליים שיודעות כיצד לזוז על הדוושות. ולכן, כשתגיעו לראש המעלה עם הדאסטר, כל מי שכבר נמצא שם יריע לכם הרבה יותר מלאלו שיעשו את אותה הדרך בדיוק רק ברכב שטח אחר.
קוויאר או פלאפל?
בסופו של דבר, שניהם הגיעו בשלום לתצפית בראש המעלה, ואל כוס הקפה השחור האחרונה לאותו היום, כמיטב המסורת. ברור לגמרי שריינג' רובר החדש הוא הרכב פנאי-שטח הטוב יותר מבין השניים, וכנראה שהוא גם הטוב ביותר שאפשר למצוא על הכביש כיום. אבל הוא גם רחוק מלהיות טוב פי עשרה מהדאסטר - כדי להצדיק בכך את תג המחיר המוצמד לו.
אבל עוד לפני שננסה להכריע מי טוב מהם, מוטב לשאול מהיכן נובעת ההנאה מנהיגת שטח - האם מהיכולת ומהביצועים עצמם או מהחיבור בין אדם לבין מכונה? התשובה מורכבת מההשקפות, הטעם האישי, וכמובן גם מעומק הכיס שלכם.
כי בסוף, ייתכן שהחוכמה בחיים היא לדעת כיצד ליהנות מקוויאר בלוגה ומנה פלאפל, באותה המידה. ואנחנו מאוד נהנינו משניהם, שני רכבי פנאי-שטח שעוצבו, תוכננו ויוצרו עם המון תשוקה. והנה עוד נתון שכדאי שתיקחו לפני שתחליטו איזה מהם לרכוש - הבעלים של הריינג' המככב כאן מעדיף את הסבא רבא המיתולוגי שלו לטובת גיחות למדבר אומר די הרבה על השורה התחתונה במבחן שלנו.
פורסם לראשונה: 15:18, 29.12.22
