במהלך העשור הבא, אולי אף מוקדם יותר, יאסרו מרבית מדינות המערב מכירה של כלי רכב עם מנועי בנזין ודיזל מזהמים. אז נכון שהרגולציה של כלי רכב דו-גלגליים מאחרת אחר זו של מכוניות נוסעים, ולכן לא ברור אם המועד רלוונטי גם עבורם, אבל דבר אחד בטוח: הוויכוח הסתיים. ההנעה החשמלית תחליף את זו המזהמת בעתיד הלא ממש רחוק ולכן כדאי להתכונן אליה כראוי גם כשמדובר בדו-גלגלי, וגם אם המכירות כיום עדיין זעומות.
חשמל בקטן
ראשונים להתמסר למהפך הם כלי רכב דו-גלגליים קטנים. למען האמת, אפשר לומר שהשינוי הוא זה שעשה אותם, ולא להפך: מהפכת החשמל - גם אם לא רק - הביאה עימה קורקינטים חשמליים שהציפו את הערים. הפופולריות של אופניים - עם הנעה חשמלית, אך לא רק - זינקה אף היא. כל זאת במקביל לשיווק אינספור פיתוחים של כלי רכב דו ותלת-גלגליים שונים ומשונים. יש שקשה אפילו להגדירם.
מהפכת החשמול גררה מהפכה נוספת, לא פחות דרמטית. מרגע שמנוע הבעירה הפנימית המורכב, היקר והמתוחכם, יחד עם תיבת ההילוכים היקרה והמתקדמת יצאו מהמשוואה, כל שנותר הוא מנוע חשמלי גנרי וזול, ושלדה שאליה מחוברים שניים או שלושה גלגלים. והמשמעות היא - כמו בעולם הארבע גלגלי - שלפתע כל אחד יכול לייצר אופנוע או קטנוע, ולא צריך להיות הונדה או סאן יאנג או פיאג'ו בשביל זה. ועולם המיקרו-מוביליטי גדוש כעת במאות יצרניות חדשות שמוכיחות זאת.
בשלב זה נותרה בעיה משמעותית אחת בדרך לכיבוש כולל של השוק על ידי חשמל: היכן ואיך מאחסנים את האנרגיה הנדרשת להנעת מנוע חשמלי. עקב אכילס הוא טכנולוגיית הסוללות שממנה נגזרים גודל, משקל, תכולה, טווח, בטיחות שימוש וחשוב מכול: המחיר. ואצלנו, היכן שכל דבר חייב להיות מסובך ופחות ידידותי לאזרח, נוספו שתי בעיות: רישוי-רגולציה וביטוח חובה. ובעוד בתחום האופניים החשמליים שוררת הפקרות מוחלטת, קטנועים עם רישוי צהוב חייבים לעמוד בדרישות תקינה ורישוי, וגם לשלם מיסים וביטוח חובה.
ולא מדובר בעניין קל ערך או זול: בהודו ובסין מתגלגלים כלים ראויים ביותר שמחירם 500-1,000 דולר, ובמחיר כזה הצרכן מקבל אלטרנטיבה עירונית סופר-אטרקטיבית למכונית. בישראל עולים כלים כאלה בין 15 ל-30 אלף שקלים לפני ביטוח חובה יקר. וזה לא הכל: למרות שמדינת ישראל החליטה זה מכבר לאמץ את התקינה האירופאית, משרד התחבורה לא מכיר בקטגוריית רישוי אירופאית בסיסית לכלי רכב חשמלי שמהירותו מוגבלת ל-45 קמ"ש.
נזכיר כי על כלים מוגבלי מהירות כאלה, אם וכאשר יאושרו לשימוש עירוני בישראל, יכולים לרכוב גם מי שאין להם רישיון לאופנוע, ויותר להם לנוע - בשאיפה - גם על שבילי אופניים שבהם הרוכב מופרד מן התנועה הקטלנית לטובת הבטיחות של כל משתמשי הדרך. צריך להזכיר, מדובר בכלים בסיסיים וצנועים מאוד, מוגבלים במהירותם מחד אך בטוחים משמעותית (לרוכב ולסביבה) מאידך מאופניים או קורקינטים חשמליים, הודות למתלים, בלמים והיגוי עדיפים.
עובדות בשטח
היקף המכירות של דו-גלגליים ממונעים בישראל הגיע לכ-20 אלף בשנה, ומספר האופניים החשמליים שנמכרים אצלנו באותו פרק זמן גדול לפי הערכות - אין מספר מדויק - לפחות פי שלושה או ארבעה. בתוך כל אלה בטל בשישים חלקם של קטנועים חשמליים, העומד על מאות בלבד. מעט, אבל המספר הזה עומד לגדול, ובמהירות. ולכן החלטנו לסקור את השוק הבתולי הזה. רק שלפני ההתייחסות לכלים, כמה נקודות חשובות:
- לא מדובר במבחן השוואתי אלא בסקירת שבעת הקטנועים החשמליים הבסיסיים והמעניינים ביותר שמוצעים בארץ, ואשר דורשים רישיון נהיגה דו-גלגלי בסיסי -A2 - שאותו יכול לקבל כל בעל רישיון למכונית לאחר ביצוע מבחן שליטה קצר וקל.
- קטנועים חשמליים נראים אמנם דומים למה שכולנו מכירים, אבל דורשים תקופת הסתגלות. הן מבחינת הרגלי הטעינה, הן בתחושת הרכיבה.
- רוב בעלי הכלים טוענים את הסוללות כשהן נמצאות על הכלים עצמם, באמצעות חיבור רגיל לחשמל, או נושאים את הסוללה למטען בבית או במשרד. לא מעט רוכשים סוללה נוספת, אם כי מחירה עשוי להגיע ל-7,000 שקלים או יותר, כמחירו של קטנוע 125 סמ"ק משומש.
- ברוב הכלים מותקנות הסוללות (הכבדות) במיקום גבוה יחסית בתוך חלל שמשמש בקטנועים לאחסון. התוצאה היא היעדר מקום אחסון (לקסדה בעיקר), אך גם פגיעה מורגשת ביכולת הדינמית עם מרכז כובד גבוה ולכן גם היגוי קליל ומעורפל. זה לא מוסיף לביטחון.
- במנוע חשמלי יש אפשרות לקביעת מצבי נסיעה (לרוב: חסכוני, עירוני וספורטיבי) הקובעים את תצרוכת האנרגיה ואת המהירות המרבית. בנוסף, אפשר להגיע לערכי כוח (מומנט) גבוהים מאוד בעוד ההספק מותיר אותם ברמת רישוי הנהיגה הבסיסית, A2. לחלק מן הכלים יש גם גימיק שמנצל את תכונות המנוע החשמלי ומאפשר נסיעה לאחור. נשמע שולי, חביב בתמרוני חניה.
- למעט פיאג'ו 1, קטנוע מסוגנן שמקביל בביצועיו לקטנועי 50 סמ"ק, יתר הקטנועים בסקירה מציעים הספקים וביצועים דומים לאלה של קטנועי 125 סמ"ק. ולכן הם מתאימים לרוכבים שמבקשים פתרון עירוני-מטרופוליני, ובהם שליחים עצמאיים.
- רכבנו על כל הכלים בעיר הפקוקה בשכונות שעל גבול יפו-תל-אביב עם דגש על רמת השימושיות, הנוחות והבטיחות. חשוב להזכיר כי כמה כלים מוצעים עם אפשרויות שונות לרכישת סוללות ואפילו אפשרות בחירה בין סוללה אחת או שתיים. כל אלה משפיעים על המחיר וטווח הנסיעה.
- למעט פיאג'יו ו-NIU, כל הכלים מיובאים ומשווקים בישראל על ידי חברות קטנות יחסית ולא היבואנים הוותיקים (שיצטרפו ללא ספק בהמשך), ויש לכך יתרונות, אבל כמובן גם חסרונות ברורים.
דוהאן אוראנוס
- מחיר: 27 אלף שקלים (עם סוללה אחת)
- טווח: 150 ק"מ (2 סוללות)
דוהאן היא יצרנית סינית, ואוראנוס הוא הכלי השני והפחות יומרני בסקירה זו אחרי פיאג'ו 1. כמו האחרון, גם הוא מתאפיין בעיצוב "וספאי" קלאסי שובה עין, עם פנס LED קדמי עדכני ומראות עגולות המזדקרות כלפי מעלה. המנוע של אוראנוס לא מספיק חזק כדי להקנות תחושת ביטחון בתנועה מהירה, אבל הוא מספק בלב העיר. תנוחת הרכיבה מעולה והמושב נוח. התפעול מאוד אינטואיטיבי, פשוט ונטול גימיקים: הדליקו וסעו.
שתי הסוללות ממוקמות מתחת למושב על חשבון מקום האחסון שמתנקז לרצפה שטוחה ותו לא. ההיגוי קליל מדי ופוגם בתחושת הביטחון, מתאים לרכיבה איטית בתנועה צפופה ולתמרוני חניה. בולמי הזעזועים בסיסיים ומתקשים לספוג שיבושים ואף הם פוגמים בביטחון הרוכב בפניות ובבלימות. מסך התצוגה הדיגיטלי מיושן ולא קריא בשמש.
זאפ סטארק
- מחיר: 17 אלף שקלים
- טווח: 100 ק"מ
היצרנית הסינית זאפ היא אחת הוותיקות בתחום זה בישראל. וזה אומר שהכלים שלה צברו אצלנו קילומטראז' וניסיון יותר מכמעט כל יצרנית אחרת, והם בין הבודדים שנמכרים גם כמשומשים. לזאפ יש גם את המגוון הרחב ביותר של דגמים וסטארק הוא החדש שבהם, וממש בימים אלה מתחיל שיווקו.
הוא מעוצב בסגנון המקובל ביותר שאפשר לחשוב עליו, ודומה במראהו לקטנוע 125 סמ"ק של כל יצרנית טאיוואנית או יפנית מוכרת. גם הוא פשוט לחלוטין וחבל רק שפתיחת המושב בו מתבצעת באמצעות מנעול נפרד. גם לוח המחוונים מעוצב כמו בקטנועי שנות ה-90, ובשונה מקטנועים חשמליים אחרים אין כאן אפשרות לבחור בין מצבי רכיבה.
חלוקת המשקל וזווית ההיגוי אחראים לתחושת היגוי קלה מדי, אבל למנוע תגובות נמרצות. התוצאה היא כלי קליל יחסית לקטגוריה, זריז, עם תנוחת רכיבה טובה ומושב נוח. ושוב, הסוללות שמתחתיו לא מותירות כמעט נפח אחסון. אפרופו, מי שיכול לטעון אותו באופן ישיר ומעוניין לוותר על סוללה נשלפת, יכול לבחור בסוללה קבועה גדולה שמספקת טווח נסיעה מוגדל (ותופסת את כל החלל שמתחת למושב).
זאפ T7
- מחיר: 25 אלך שקלים
- טווח: 100 ק"מ
עולם קטנועי ה-125 סמ"ק/A2 נחלק לכלים בסיסיים מחד ומגודלים מאידך, ולכן בחרנו לכלול שני דגמים של זאפ בסקירה זו. ה-T7 ארוך יותר מסטארק ומעוצב כקטנוע מנהלים מרווח. אך תוספת האורך והנפח לא מועילה הרבה מבחינת מקום אחסון, שכן גם כאן תופסות הסוללות את רוב הנפח מתחת למושב וגם כאן אפשר לבחור בסוללה גדולה וקבועה. השלדה של T7 מסיבית יותר (מהסטארק) אך זה בא על חשבון הרצפה, ומחייב למעשה התקנת ארגז מאחור.
התנהגות הכביש יותר מיושבת כאן ומתאימה גם לרכיבה פרברית, כולל האצות מתבקשות בנתיבי אילון. בזכות המבנה והאורך, כמו גם מנוע חזק יחסית (עם שלושה מצבי נסיעה), הוא כלי שיכול להתאים לרכיבות קצת יותר ארוכות, עם תנוחת רכיבה טובה ומיגון רוח מצוין. יש גם לוח מחוונים גדול ומצועצע ולא מספיק ברור. אך מי שמחבלים באמת בחגיגה הם בלמים לא משכנעים ובולמי זעזועים לא מרשימים, שמתקשים להתמודד עם המשקל ופוגמים בתחושת הביטחון בפניות.
NIU - MQI GT EVO
- מחיר: 20 אלף שקל
- טווח: 75 ק"מ
היצרנית הסינית NIU היא אחת היותר ממוקדות בסקירה הזו, עם חזון ברור בעולמות הדו-גלגלי החשמלי ורמת השקעה משמעותית בטכנולוגיה ובתחכום הנדסי. היא נבדלת ממרבית האחרות כאן גם בכך שהיא מתייחסת לדגמיה כנדבך אחד ב"פלטפורמת תחבורה עירונית" כוללת. וזה בא בין השאר לידי ביטוי באפליקציה מאוד מתוחכמת שמאפשרת שליטה מלאה בכלי, כולל הפעלה, כיבוי, איתור והתרעת גניבות.
וה-GT EVO החדש לגמרי הוא ספינת הדגל של המותג בישראל. מבין כל הכלים כאן, הוא זה שיקסום ל"דור הסמארטפון". מפני שהוא מתוחכם, אולי אפילו מתוחכם מדי. עם לוח מחוונים מאוד מפורט, הפעלה וכיבוי מעט מורכבים לשימוש יומיומי הכולל הרבה הפסקות (שליחים), עודף מתגים שמסודרים ללא היגיון ואפילו נעילת כידון חשמלית אוטומטית.
לאנשי NIU יש עוד כברת דרך לעשות בתחום הדינמיקה של קטנועים, אך הם מרשימים בתחום ההנעה. יש סוללות נשלפות מתוחכמות (שמותקנות מתחת למושב על-חשבון רוב נפח האחסנה) ומנוע חזק. יש גם שני מצבי רכיבה: דינאמי שהרגיש עצל, וספורט שמוציא מהכלי התנהגות זריזה ומהירה, אפילו מגניבה, ביחס לקטגוריה.
אבל הבולמים לא מרסנים היטב את המשקל ולא סופגים היטב שיבושים, ולכן מעבירים "יותר מדי מידע" ישירות אל גבו של הרוכב. זווית ההיגוי מוזרה ותנוחת הישיבה לא מוצלחת, כך שהיא ממקמת את הרוכב "מעל הקטנוע" ועל הכידון. המושב רחב מדי, ואין מספיק מקום לרגליים במדרס המיועד. אך הבלמים טובים מאוד. ה-GT מגיע עם שתי סוללות שכל אחת שוקלת 14 ק"ג בלבד, אך מספקת טווח של קצת יותר מ-30 ק"מ.
סופר-סוקו CPX
- מחיר: 23 אלף שקלים
- טווח: 140 ק"מ (2 סוללות)
סופר סוקו היא יצרנית סינית שמתאמצת להפנים עיצוב אירופי מתוחכם כדי לקסום לקהל, ולא מסתפקת בבניית כלים פשוטים ובסיסיים. בארץ היא מציעה כרגע שתי גרסאות לקטנוע חשמלי: VS1 הוא גרסת שליחים ייעודית המיועדת לרוכב בודד, ה-CPX דו-מושבי ומתאים גם לשניים. שניהם מבוססים על אותם מכלולים עם אותן סוללות, אבל הספק גרסת השליחים מופחת מעט.
הקטנוע נדיב ממדים באופן יחסי עם גלגל "14 אחורי ו-"16 קדמי. בולמי הזעזועים טובים מהמקובל בקטגוריה, משככים היטב ואחראים בין היתר ליציבות כיוונית טובה ואפילו התנהגות מהנה. הוא זריז ונשלט בקלות והמנוע חזק יחסית ונהנה מתגובת מצערת מדויקת, אך הכלי מתאים לרכיבה בינעירונית קצרה ולא לכביש מהיר.
תנוחת הרכיבה נכונה ומדרס הרגליים מעוצב כך שהוא מסייע לרוכב להתמודד עם כוחות בלימה. יש תצוגה דיגיטלית גדולה וברורה אם כי קשה להבחין בה באור שמש. תפעול הכלי פשוט וקל וכך גם הבחירה בין מצבי הנהיגה.
גם כאן תופסות הסוללות את רוב הנפח שמתחת למושב, ומיקומן מעלה את מרכז הכובד ויוצר תחושת רכיבה שדורשת הסתגלות. על קטנוע המבחן הותקן משקף מיותר ומעיק מאוד, גם מכיוון שהכלי הזה לא מפתח מהירויות שבהן נחוץ משקף, ובעיקר מכיוון שהוא כמעט צמוד לפרצוף ומדגיש את תנוחת הרכיבה הקדומנית מדי.
סיילנס S01
- מחיר: 29 אלף שקלים
- טווח: 135 ק"מ
סיילנס היא יצרנית ספרדית צעירה שהוקמה סביב עולמות הניידות החשמלית, והפתרון הדו-גלגלי שלה יוצא דופן ומעניין. בקטנועים עם מנועי בנזין מותקנת מערכת ההנעה במרכז חלקו התחתון של הכלי, על הזרוע שמחוברת לגלגל האחורי. בכלים דו-גלגליים מותקן המנוע החשמלי בתוך הגלגל (לרוב האחורי) ולמעט מערכת החשמל, זאת כל מערכת ההנעה.
מהנדסי סיילנס מיקמו סוללה גדולה במיוחד - אבל נשלפת - בתחתית מרכז הכלי, ובכך הנמיכו את מרכז הכובד ואיפשרו תא אחסון גדול במיוחד מתחת למושב, כמקובל בקטנועים גדולים. מבחינה שימושית זה הפתרון המוצלח ביותר שמאפשר אחסון שתי קסדות מלאות מתחת למושב.
הכלי עצמו צר וקטן, כמעט ספרטני. בכך הוא דומה למדי לסופר-סוקו CPX. התוצאה היא כלי זריז ויעיל מאוד בעיר, אך פחות מתאים לנסיעות בינעירוניות. המתלים נוקשים מדי ללא שיכוך מספק וקשה להחליט אם הנוקשות נגרמת בגלל הצורך להתמודד עם משקל הסוללה או המתלים הלא מרשימים.
אבל יש לו את המנוע החזק ביותר וסוללה עם נפח מרשים, וכאשר בוחרים - מבין שלושת מצבי הנסיעה - את מצב ספורט, מתקבל הכלי הזריז והמהיר ביותר עם התאוצה הטובה ביותר בזינוק מעמידה, או בתאוצות ביניים ומהירות מרבית.
תנוחת הרכיבה צפופה ולא מאפשרת להציב את הרגליים במנח מתאים לרכיבה נכונה, ובעת סגירת מצערת מורגשת בלימת מנוע חזקה שמייצרת טעינה. הבלמים טובים ומדויקים ואיכות ההרכבה גבוהה.
פטנט הסוללה מעניין אבל לא בהכרח יתאים לכולם, מפני שזו סוללה גדולה וכבדה המתגלגלת על גלגלים שאולי לא ישרדו לאורך זמן. הפרדת הסוללה מן הכלי משפרת את השרידות ואת ההגנה מפני גניבות, אבל זה אומר התעסקות יתר וחשש מפני גנבים. מי שיכול לגלגל את הסוללה למקום קרוב (מחסן, בית צמוד קרקע) הרוויח, מי שגר בקומה רביעית בלי מעלית, הפסיד. שימו לב, הוא יקר.
פיאג'ו 1
- מחיר: 18 אלף שקלים
- טווח: 60 ק"מ
יצרנית הרכב שהמציאה את הווספה לא רוצה לפספס את העידן החשמלי, אבל כנראה לא ממש מוכנה לקראתו. פיאג'ו one הוא קטנוע קטנטן, מינימליסטי, ללא יומרות. הוא חלש ואיטי מדי ולכן, למעט הפוזה והמיתוג, קשה למצוא בו יתרון על אופניים חשמליים שעולים שישית - ולא דורשים עלויות נלוות באלפי שקלים.
עם זאת, הוא מלך ההשתחלויות בתנועה צפופה, בולמי הזעזועים שלו רכים מאוד וסופגים היטב והודות לבסיס גלגלים זעיר יש לו היגוי זריז מאוד, ופעולת מצערת שכאילו נלקחה ממשחק מחשב: בעיקר עם מצב on או off. המהירות המרבית המוצהרת היא 60 קמ"ש במצב ספורט, וכמקובל בקטגוריה אין מתחת למושב מקום אחסון.
