טריומף טייגר 900 וב.מ.וו F860GS הופיעו אצלנו במבחן בודד השנה. שניהם מהמתמודדים הבולטים בקטגוריית אופנועי הרפתקה (אדוונצ'ר), שניהם יורדים לשטח רק לעיתים רחוקות (אם בכלל) ושניהם בקצה העליון של תג-המחיר, באחת הקטגוריות הלוהטות של עולם הרכב הדו-גלגלי.
הטריומף מגיע לעימות בכסות שמרנית-סולידית, מתגלגל על חישוקי "17 ו-"19 (אחור-לפנים). ב.מ.וו שולחת את GS עם חישוקי זהב נאים בקוטר "17 ו-"21 (אחור-לפנים), ובעיקר חרטום "מקור" מוכר שהפך לסוג של חובה בכל אופנוע מסוגו.
קהל היעד של שניהם לא סובל אגב מבעיות פיננסיות: טייגר 900 בגרסת GT בסיסית עולה כמעט 110 אלף שקלים, כמעט-זהה למחיר המתרה הגרמני. ואנחנו מניחים שזה לא מקרי.
שורה תחתונה: שני הכלים במבחן מספקים יופי של ביצועים לצד נוחות רכיבה גבוהה ומבחינה זו קשה להחליט מי הטוב שבהם ובכלל, שניהם יקרים מדי ובמונחי עלות-תועלת בוודאי שלא מככבים ביחס למצוי בשוק. והמנצח? כל אחד מהם מבצע את המוטל עליו בדרכו שלו, ובמקרה כזה תמיד יהיה משקל רב לסגנון הרכיבה המועדף. אבל לטעמנו, הטריומף טייגר 900 שמגיע למבחן כאנדרדוג, עם אבזור מפנק יותר בגרסת כניסה, התנהגות כביש עדיפה ותיבת הילוכים סופר-איכותית, מוכרז כמנצח הגדול.
מנוע וביצועים: טייגר 900 מונע באמצעות יחידת טריפל בנפח 888 סמ"ק שמייצרת 93 כ"ס. מנוע ליניארי ונעים שלא יפתיע עם פרץ כוח פסיכי ואפילו מאכזב קלות מבחינה זו לאור הנתונים היבשים. לב.מ.וו יש מנוע טווין-מקבילי בנפח 853 סמ"ק שמייצר 90 כ"ס ומכוייל א-סימטרי כדי שיעניק תחושת מנוע V שונה לגמרי. עם שפע כוח מסל"ד נמוך שמרגיש עדיף על הטריומף, אבל בתאוצות ביניים בהילוכים שונים, דווקא הטייגר הבריטי התגלה כזריז יותר. מנוע ה-GS מייצר יותר רעידות וסובל באופן היסטורי מהעברת הילוכים לא מושלמת ופחות מדויקת, בעיקר כשהוא ניצב לצד אופנוע עם תפעול מופלא של תיבת ההילוכים.
התנהגות: הבדלי קוטר החישוק הקדמי (הגדול יותר באופנוע הגרמני) אחראיים לפער הגדול בהתנהגות שני הכלים בעיר ועל הכביש המהיר. תנוחת הרכיבה ב-GS זקופה וגבוהה יחסית באופן שמייצר יתרון ראות על פני מרבית כלי הרכב שעל הכביש. פעולת המתלים ברכיבה עירונית איטית מצוינת וסופגת שיבושי אספלט היטב. במהירות גבוהה הוא מרגיש יציב ובטוח וגם אם ההיגוי מעט איטי ביחס לטריומף, הוא אינו חריג לרעה. מה שמאפשר לו להרגיש יציב במיוחד גם תוך כדי פניות בכל מהירות, בעיקר לאחר העברת מצב הבולמים מ"כביש" ל"דינמי" הנוקשה יותר, בו התחושה משתנה מרכיבה רכה יחסית לרכיבה ספורטיבית, גם בתמרונים מאתגרים.
מושב הטייגר נמוך יותר וקוטר החישוק הקדמי קטן יותר, כך שהוא מעניק תחושת ישיבה "בתוך האופנוע", כזו שמעניקה לרוכבים נמוכים תחושת ביטחון יחסית ברכיבה אגרסיבית. ולמרות שמהלך המתלים שלו קצר (180-170 מ"מ לפנים-אחור) משמעותית מזה של ב.מ.וו (230-215 מ"מ לפנים-אחור), הוא מתפקד מצוין בעיר. ברכיבה בינעירונית מהירה הוא מרגיש פחות יציב מהב.מ.וו, אך לא באופן שמפריע לרוכב. יתרונו הגדול על הגרמני מתבטא ברכיבה טכנית, כשהוא נהנה מחישוק קטן קדמי יותר. ההיגוי מהיר וחד ולאחר כיול מתלים הגענו להתנהגות כביש ספורטיבית, בקצב רכיבה מרגש.
מערכות הבלימה של שניהם מרשימות, הטייגר עם זוג דיסקים קדמיים בקוטר 320 מ"מ, ה-GS עם דיסקים קטנים יותר בקוטר 305 מ"מ, אך עם תחושה ומשוב עדיפים.
נוחות ושימושיות: שני הכלים הונדסו כדי לשמש כאופנועים רב-שימושיים, החל מרכיבה יומיומית בית-עבודה ועד טיולי סוף-שבוע ארוכים - לבד או עם מורכב. על שניהם אפשר להתקין ערכת זיווד, אך מושב הרוכב בב.מ.וו עדיף בזכות תמיכה טובה יותר בתנוחת הרכיבה לאורך זמן. קחו בחשבון גם שמגיני הידיים בטייגר לא מאפשרים מנח נכון של כף היד על המצערת, וכי לצד מכל הדלק מוצמדת פיסת פלסטיק מיותרת שעלולה להתחכך בברכי רוכבים גבוהים. בנוסף, לוח המחוונים מוצב בבריטי נמוך מדי, לעומת המיקום המושלם בגרמני.
גרסת GT הבסיסית של טריומף מציעה מחממי ידיים נפלאים לימי חורף קרים והוא נהנה ממיגון רוח טוב יותר. כמו בב.מ.וו, גובה המושב מתכוונן ידנית ומאפשר נגישות טובה לרוכבים נמוכים וגבוהים. הוא גם נהנה מבקרת שיוט נוחה לשימוש ורמת גימור טובה מזו של ב.מ.וו.
