יונדאי סונטה מעולם לא תפסה מעמד בכיר בקטגוריית המשפחתיות הגדולות, מהיותר נחשקות של שוק הרכב בעידן שלפני צונאמי רכבי הפנאי. אבל דור שמיני בשושלת, עם קפיצת מדרגה משמעותית מכל בחינה, הפך את היוצרות ואפשר לה להפוך למועדפת עלינו, תוך שהיא מנצחת את השליטה הבלתי מעורערת עד כה סקודה סופרב. אגב, גם בטבלת המכירות השנה.
אחד מיתרונותיה המשמעותיים: הנעה היברידית חזקה וחסכונית, עם צריכת דלק טובה באופן דרמטי מהמתחרות. אך זו האחרונה התייקרה משמעותית, וצפויה להתייקר עוד יותר לאחר ביטול הטבות המיסוי בשנה הקרובה ולהפוך לכמעט לא רלוונטית. סיבה טובה להנחית כאן (שוב) סונטה עם מנוע בנזין יותר מזהם, אבל פחות יקר. ושאלה אחת גדולה - עד כמה הוא פוגע באטרקטיביות שלה, אם בכלל?
סיכום: כמו ההיברידית, גם גרסת הבנזין עושה רושם על הסביבה. היא לא רק נראית טוב בחוץ, היא גם איכותית מבפנים ומאובזרת היטב, לרבות סוללת מערכות בטיחות מתקדמות. והיא גם יותר ביצועיסטית ונוחה במידה שווה. אבל הגרסה נעזרת החשמל עדיין עדיפה. עם אופי פעולה חלק ולינארי יותר, ללא שיהוקי תיבת הילוכים ובעיקר הוצאות שוטפות נמוכות משמעותית.
היא אמנם יקרה מהבנזין בכ-20 אלף שקל וזהו פער לא קטן, כזה שלחלוטין מעלים את החיסכון הצפוי. אבל בקרב מול המתחרה הגדולה מצ'כיה היא מאבדת נקודות חשובות. סיבה טובה לקרב השוואתי חדש על התואר.
מה שונה: הסונטה נראית מצוין, ובמקרה של גרסת הבנזין זה נכון עוד יותר. עם סבכה שונה, חישוקים גדולים יותר ("18 לעומת "17) וצמיגים רחבים יותר. רק שיהיה ברור, על השדרוג הוויזואלי משלמים ביכולת שיכוך פחות טובה על שיבושים קטנים בתוך העיר וברעשי דרך משמעותיים יותר בשיוט.
המנוע הוא אותו 1.6 ליטר מוגדש מוכר עם 180 כ"ס, כאן מחובר לתיבת שמונה הילוכים אוטומטית (שישה בהיברידית). למרות הספק נמוך במעט מהגרסה ההיברידית (12 כ"ס פחות), הביצועים טובים יותר דווקא בבנזין עם זינוק ל-100 קמ"ש ב-8.6 שניות (פחות 0.6 שניות) ואפשרות לשיוט מזורז ללא מאמץ.
מצד שני, אופי אספקת הכוח פחות לינארי, התיבה אחראית לתחילת נסיעה קופצנית בזחילת פקקים ובאופן כללי, לא ניכרת התאמה מושלמת בין המנוע לתיבת ההילוכים. וגם, צריכת הדלק גבוהה בכ-30% - 11.7 ק"מ לליטר בממוצע המבחן, לעומת 16.9 ק"מ לליטר בגרסה ההיברידית בתנאים דומים. המשמעות לרכב צמוד בקטגוריה זו - כ-10,000 שקלים בתחנת הדלק במשך שלוש שנים.
מה דומה: סביבת הנהג זהה ואיכות החומרים גבוהה, אבל צבע אפור ברכב המבחן פחות מרשים. לוח המחוונים הדיגיטלי ברכב המבחן ("12.3) מצוין, ומקרין את מצלמות הצד בזמן הפעלת האיתות - ממערכות הבטיחות המתקדמות המפתיעות לטובה של העידן הנוכחי. וגם חשובות, בהתחשב במראות הצד הקטנות (אמריקאיות) שמכילות שטחים מתים. פחות אהבנו את מד הסל"ד הפועל הפוך ממחוון מקובל וממסך המגע הקטן - והפחות איכותי - מזה שמשווק בצפון אמריקה ("8 לעומת "10.25).
המושבים הקדמיים נוחים אבל חסרי תמיכה ועשויים לעייף לאורך זמן. מרחב המחיה מאחור טוב, אבל אין כאן וילונות הצללה לחלונות הצד כמו בגרסה ההיברידית. תא המטען גדול (510 ליטר) אבל הוא פחות נוח לשימוש מתצורת דלת חמישית כמו במתחרה הצ'כית.
רשימת האבזור דומה ועשירה וכוללת ריפודי עור, כיוון חשמלי, חימום וקירור למושבים הקדמיים, משטח טעינה אלחוטי ותצוגת נתונים עלית. רכב המבחן הוסיף גם חלון שמש ואפשרות להסעת הרכב לפנים-אחור בחניה צפופה באמצעות השלט.
מערך הבטיחות מקיף ומרשים גם כאן וכולל בלימה אוטונומית (גם בנסיעה לאחור וגם לתנועה חוצה), שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התראת שטח מת אקטיבית (מונעת כניסה לנתיב לא פנוי) ועל פתיחת דלת כשהשטח לא פנוי.
איכות הנסיעה הפחות משכנעת בעיר, הופכת לטובה במהירות גבוהה. עם כיול מיתלים מוקפד וכתוצאה מכך גם יכולות דינמית גבוהה יחסית לרכב מסוגו. אבל כמו בגרסה ההיברידית, בחירה בצמיגים דו-שימושיים לחורף פוגעת באחיזת הכביש.
- מנוע: טורבו-בנזין, 4 צילינדרים, 1.6 ליטר
- הספק: 180 כ"ס ב-5,500 סל"ד
- מומנט: 27 קג"מ ב-1,500 סל"ד
- תמסורת: 8 הילוכים אוטומטית, הנעה קדמית
- אורך: 490 ס"מ
- רוחב: 186 ס"מ
- גובה: 144.5 ס"מ
- בסיס גלגלים: 284 ס"מ
- משקל עצמי: 1,520 ק"ג
- נפח תא מטען: 510 ליטר
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 8.6 שניות, 210 קמ"ש
- צריכת דלק, פליטת מזהמים: 13.1 ק"מ לליטר, 170 גרם CO2 לק"מ
- כריות אוויר: 9
- דירוג בטיחות (Euro NCAP): לא נבחנה
- מחיר רכב מבחן (בסיס): 200 אלף שקל (188 אלף שקל)
