בגדול, ניתן לחלק את חובבי הרכב והנהיגה לשתי קבוצות עיקריות. יש את מכורי הביצועים. אלו שמשתכרים מהכי הרבה כוח, מהזינוק הכי זריז, מהמהירות הכי גבוהה ומזמן ההקפה הקצר ביותר. עבורם, הקדמה החשמלית מנצחת ובגדול את הבנזין הארכאי, כי עד לפני שנים ספורות איש לא חלם שמשפחתית כמו טסלה תזנק מהר יותר מפרארי או שטנדר של ריביאן יהיה מהיר מפורשה. וזה בדיוק מה שקורה היום.
ויש את הקבוצה השנייה. זאת שמחפשת חוויית נהיגה. לאו דווקא כזו שנמדדת על ידי שעון עצר (אם כי זה אף פעם לא מזיק), אלא כזאת שמערבת את כל הגוף ופועלת על כל החושים. לא רק זאת שמצמידה את הגב למושב ומעוררת בכל מקרה בחילה אחרי שתי האצות מעמידה ל-100 בקצב הזנקה מנושאת מטוסים. הראשונה היא אובייקטיבית. השנייה היא לגמרי סובייקטיבית. עניין וחוויה אישית לגמרי המלווה ברעיונות פילוסופיים על חיבור בין אדם לבין מכונה ומה לא.
היו זמנים
אז אם אישי, עד הסוף. עבורנו, נהיגה במכונית ספורטיבית של פעם, כזו שלא נדרשה - טוב, רק קצת - לעמוד בתקני הזיהום והרעש, היא חוויית הנהיגה האולטימטיבית. ויש לכך הרבה סיבות. זה לא רק פס הקול המבורך שכמעט נעלם כיום, וגם אם הוא עוד קיים, המילה "מלאכותי" תהיה היחידה להגדיר אותו. זה יותר מזה. ללא תקני בטיחות מחמירים ואביזרי נוחות מעיקים, המשקל העצמי היה נמוך במאות ק"ג ותגובות המכונית להגה היו מיידיות.
ללא מחשב ניהול מנוע והעברת הילוכים מתוחכם, הנהג צריך היה להתרכז בנהיגה, לוודא כמה חם המנוע ובאיזה סל"ד הוא מתנהל, לתזמן עבודת ידיים על בורר ההילוכים עם תנועת רגליים על דוושת המצמד. ואם ללכת עוד קצת לאחור, הגה ללא תגבור חשמלי איפשר לדעת בדיוק כמה אחיזה יש לגלגלים הקדמיים עוד לפני שהם החלו להחליק, ומערכת בלימה ללא ABS דרשה רגל נחושה ובאותה מידה עדינה על הברקס.
היו זמנים, ואם זה נדמה לכם שאנו מקוננים על עולם שהיה ואיננו עוד, אתם צודקים. ההכרה בכך שהמכונית הולכת ומתנתקת מאיתנו אינה חביבה עלינו. וגם אם כולנו כבר רגילים להתעסק במסך מגע עם רשימת אפליקציות בלתי נגמרת, ולכוון את זרם האוויר של המזגן רק באמצעות תפריטים עליו, זה לא הופך את הפעולות האלו לטובות יותר. המכוניות הופכות לאוטונומיות, ואנחנו הופכים להיות נוסעים בהן, לא נהגים.
ואיך כל זה קשור לאופל מנטה? ובכן, הסבת רכב קלאסי להנעה חשמלית הוא תחום שעדיין נמצא בחיתוליו, אבל הוא עומד להיות נפוץ הרבה יותר בעתיד. מין ניסיון לשלב ישן עם חדש, רומנטיקה עם פרקטיקה. לאפשר לדגמים קלאסיים המשכיות, להעניק להן אישור תנועה גם בערים שבהן אסורה הכניסה לרכב מזהם. אופל בנתה אחת כזו, עם המראה של המנטה ההיא משנות ה-70, והעניקה לנו אפשרות נדירה ובלעדית לנהוג באב הטיפוס המרהיב.
לחשמל את העבר
כמה מילים על המנטה של פעם. זאת הייתה מכונית קופה שתי דלתות נהדרת למראה שהוצגה לראשונה לפני כחצי מאה. היא הייתה אחת מהמכוניות הבודדות בתולדות היצרנית הגרמנית הוותיקה שהצליחו להסעיר את הדמיון כבר בהשקתן, והפכו לסוג של קלאסיקה בחלוף השנים.
אמנם לא אחת שמחליפה ידיים תמורת סכומי עתק ומככבת במוסכים תת קרקעיים של שועי עולם, אבל עדיין, אחת ששווה להחזיק באוסף. ולו רק בגלל המראה שלה. מכונית שנולדה כתשובה לפורד קאפרי, כרבים מדגמי אופל שהגיבו ישירות לאלה שפורד יצרו. על בסיס האסקונה המשפחתית והנשכחת, אך בעיצוב מרהיב פרי מכחולו של ג'ורג' גליון.
ולמה היא קיבלה שם של דג? זה קל, כי זה היה סוג של טרנד באותם ימים, כמו הסטינגריי לבית קורבט והברקודה של פלימות'. אגב, גם להן היו רק שתי דלתות, אך כאן הסתיים הדמיון.
ההצלחה של המנטה הייתה מיידית ומסחררת. כבר בשנת השקתה מכרה אופל 56 אלף יחידות, ועד להפסקת הייצור בסוף שנות ה-80, נמכרו יותר ממיליון, ואלו מספרים מרשימים במונחי הימים ההם. נקודה מעניינת בהקשר זה. חייו של הדור הראשון היו קצרים משמעותית מאלו של הדור השני שהחליף אותו (חמש שנים לעומת 13), אבל הוא בכל זאת היה אחראי למחצית מהכמות הכללית. וזוהי גם עדות לירידה העקבית באטרקטיביות של הדגם, שלא ממש השכיל להתחדש עם השנים.
רנסנס בכאילו
המנטה GSe היא קונספט ייחודי ויחיד בעולם, עם לא מעט כוונות יח"צ כמובן, שנועד לקדם את מעבר המותג לחשמל תחת הכנפיים הגדולות של קונצרן סטלנטיס, בעל הבית החדש. והמכונית הספציפית שבה אנחנו נוהגים היא אחת עם חתיכת היסטוריה, מודל 1974 שנימנמה כמעט שלושה עשורים במחסן אפלולי של אופל בפאתי רוסלסהיים. והנה עוד פיסת היסטוריה עליה. אופל רכשה אותה עבור חטיבת הרכב הקלאסי שלה מידי תושבת העיר ויסבאדן שנהגה בה במשך 14 שנה. כמובן, עם היסטוריית טיפולים מלאה ומרכב מושלם ונקי לחלוטין מחלודה.
ולתהליך ההסבה. מנוע הבנזין העתיק נשלף ופינה את מקומו ליחידה חשמלית עם 147 כ"ס. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל קחו בחשבון שהגרסה החזקה ביותר של המכונית הספורטיבית למראה ההיא מהסבנטיז, שיחררה לגלגלים 105 כ"ס בלבד. למרבה ההפתעה, את כל היתר - ההנעה האחורית ותיבת ארבעה הילוכים ידנית - השאירו ללא שינוי.
ולמה צריך תיבת ידנית כשמסיבים רכב לחשמל? היא פה כי אופל ביקשה לשמור על חוויית הנהיגה (נו, הדבר הזה מפעם). המצמד בכל זאת עבר טיפול כדי שיתאים לאופי הפעולה של המנוע החשמלי, לרבות מומנט מרבי מנקודת האפס ואילך, וערך כוח גבוה באופן משמעותי ממה שהיה במקור.
מצברי 31 קוט"ש החליפו את מכל הדלק מתחת לתא המטען מאחור, ושקע הטעינה הוצב מאחורי נקודת התדלוק הרגילה. אופל מבטיחה טווח של כ-200 ק"מ מהמצברים הצנועים האלו. זה בהחלט מעט, אבל זאת לא הנקודה פה. שכן המשקל העצמי נותר דומה למנטה של פעם, ומערך המתלים כמעט ולא נדרש לשינויים. אפילו מערך ההגה נותר מכני כמו פעם.
מושכת מבטים
המנטה GSe מייצרת כמויות מסחריות של תשומת לב על הכביש. לא רק בגלל שילוב הצבעים הבוהק בצהוב זרחני ומכסה המנוע השחור, אלא גם חישוקי "17 ייחודיים של רונאל שעוצבו ויוצרו במיוחד עבורה. החרטום חודש והוא אטום סבכה כמובן, בזמן שיחידות התאורה עוצבו כברק בהתאם ללוגו של היצרנית.
סביבת הנהג הותאמה לימינו עם דיפוני עור ואלקנטרה סופר איכותיים וצמד מושבים ספורטיביים מלפנים, תרומת בן המשפחה אדם S. המחוונים האנלוגיים הוחלפו במסך דיגיטלי ("12) ובמרכז ניצב מסך מגע נוסף ("10). מגרסת המקור נותרו הגה שלוש צלעות דקיק, ידית בורר ההילוכים ארוכה, בלם חניה מכני ומפתח התנעה, מנוף איתות, ידיות צנועות לפתיחת דלתות ומנגנון פתיחה ידני לחלונות. קלאסיקה. נהדר.
שיא הרגש
והיא לא רק נראית טוב. זוהי אחת מהמכוניות היותר מיוחדות שבהן נהגנו מעולם. ונהגנו. אין טעם להרחיב על הכוח הזמין של המנוע החשמלי והתאוצה המיידית השקטה. אבל התמהיל של נסיעה חשמלית מוכרת עם ממדים קומפקטיים ובעיקר עם משקל עצמי נמוך המאפשר התנהלות קלילה עם תחושת חיבור מיידית. הלוואי על כל חשמלית להתנהג ככה.
כולל הגה מדויק וישיר כמו פעם שצריך להפעיל שרירים כדי לסובב אותו בתמרון חניה, ומערך בלמים עם היזון חוזר בכמויות שכבר מזמן שכחנו איך הם מרגישים, כמו גם העובדה שהחיסרון במערכות אלקטרוניקה מרסנות יכול לסבסב את המנטה עם לחיצה לא מעודנת מספיק ביציאה מפנייה על כביש רטוב. הללויה.
אך גולת הכותרת היא תיבת ההילוכים הידנית שבה הנהג יכול לבחור אם להשתמש או לא. ברור, אפשר להישאר בהילוך שלישי כל היום עם מנוע חשמלי כל כך חזק ומרכב כה קל, אבל חבל. כי הבורר כאן מדויק כביום היוולדו, וזה פשוט תענוג.
אפשר עוד?
מגיעות המון מחמאות לאנשי אופל שהופקדו על הפרויקט הייחודי. המנטה הזאת גם מעלה חיוך, וגם מצליחה לעורר חשק לנהוג בהכלאה הקלאסית מודרנית הזאת כל היום. כל יום. כאן גם נמצא המענה לשאלה הגדולה - האם מדובר ביצירה לגיטימית בעלת היתכנות ממשית? והתשובה היא שכן. הלוואי שכל מותגי הרכב יתחילו להוציא מהנפטלין את הדגמים האיקוניים באמת שלהם ויסבו אותם לעידן החדש.
אז תחליפו מנוע, תשנו קצת פה ושם, ותנו לנו להמשיך ולטעום כמה שיותר מוטוריקה רומנטית כזאת. מכונית קלאסית חשמלית קלה היא פשוטה ונוחה בהרבה לנהיגה ולתחזוקה מאותה מכונית עם מנוע בנזין מעשן, והיא תאפשר לקהל רחב יותר ליהנות מחוויה ייחודית ומתענוגות ההגה. אז תנו לנו עוד כאלה בבקשה.
פורסם לראשונה: 17:56, 04.04.23
