פתאום אתה חייב לשמוע מוזיקה קלאסית. "המון זמן לא שמתי איזה מוצרט טוב ברקע", אתה מהמהם לעצמך כשהמכונית מתקדמת ברחש, ואתה מעלה את היד כדי לסדר קצת את השיער ולהיטיב את החולצה, מתענג על ריח הבישום החודר ממטהרי האוויר, ולמרות שכבר די חשוך אתה נשאר עם משקפי השמש. ואז אתה שם לב, למרבה המבוכה, שאתה מביט אל הנוסעים האחרים בפקק, במין מבט, הממ, מתנשא.
יש משהו במרצדס גדולה שמשפיע על הנוהג בה: תחושה של "תירגע" ושל "הכל בסדר", כשהרובוטים הקטנים שבמושב העור הלבן מתרוצצים ומעסים לך את הגב במהלך הנהיגה, ואתה בעולם שכולו טוב, במובן החי שלו. לפתע אתה מדבר בקול שקט ונינוח, והחוץ הישראלי המיוזע נראה רחוק ולא קשור.
שנים טוענים במרצדס שה־S קלאס היא מכונית הסאלון הטובה בעולם. עכשיו הם משיקים את ה־EQS, מכונית הפאר החשמלית שהם מגדירים — תראו מופתעים - מכונית הסאלון החשמלית הטובה בעולם. ה־EQ מסמלת את הכינוי של שבע המכוניות החשמליות החדשות של מרצדס שיוצגו השנה. ה־S שבסוף מייצגת, אלא מה, את סדרת היוקרה של החברה. אז יצאנו לבדוק אם זה נכון.
הדלתות נפתחות מעצמן
הביטו בה רגע, זו המכונית עם מקדם הגרר הנמוך ביותר בייצור סדרתי, כלומר העיצוב האווירודינמי ביותר שהיה עד היום, עם cd 0.2 בלבד. כל דבר בחוץ מגויס למטרה הזו, וחוץ מהחזית האטומה כנהוג בחשמליות, והחישורים שאמורים להפחית התנגדות לאוויר, גם מכסה המנוע לא נפתח, בגלל שאין מנוע ואין לו מכסה. החלק הקדמי הזה, שפעם היינו פותחים בצד הדרך כדי להבין למה נתקענו, פשוט סגור. רוצים למלא מים למגבים? יש פתח בצד. המטרה כפולה: הפחתת רעשים וחיסכון באנרגיה, שני דברים שחשובים אפילו יותר במכונית חשמלית. זה גם אמור לסייע לייצר מכונית נאה ומרשימה, מין עיצוב קופה שמרני, למרות ש"אפקט הוואו" פה נמוך יחסית למכונית ייחודית שכזו, ובעיקר למיליון השקלים פלוס־מינוס שהיא עולה. אולי בכל זאת שווה לשקול לייבא את הדגם כפול הצבעים המרשים יותר.
הכניסה למכונית מבהירה שזו מרצדס של הביוקר. הדלתות מנחשות אותך וכשאתה מתקרב הן קופצות החוצה (בתוספת תשלום הן גם יפתחו ויסגרו ממש), בפנים יש מושבי עור מתכווננים ומעסים, 8 שקעי USB ועוד 2 משטחי הטענה אלחוטיים (נכנסים כאן רק חמישה נוסעים, כן?). ובעיקר יש כאן מה שמרצדס מכנים היפר־מסך: שלושה מסכים שהופכים את החזית שלפני הנהג והנוסע למסך ענק ברוחב 1.4 מטר שיתן כל מידע שתרצו על המכונית, ומשתמש גם בשש המצלמות שסובבות אותה ובעזרת הדמיית מחשב מקרין אותה על המסך במבט־על בחנייה. ויש מסך נוסף לנוסע מאחור שמאפשר לו לתפעל את המערכות ־ ממוזיקה ועד להכנסת מיקום ה־GPS שבו המכונית תעלה את עצמה בכמה סנטימטרים. זה יפה ומרשים,' אבל אחרי כל נהיגה תזדקקו למטלית כדי למחוק ממנו את טביעות האצבע השמנוניות והקצת פחות מרשימות שלכם.
במסגרת הפגנת התחכום מרצדס הוסיפה לחלק מהמערכות תפעול בתנועת יד. אז כשדיברנו בטלפון עם הידיים, כמו כל ישראלי, פתחנו בטעות את חלון גג השמש.
שומעים את השקט
קיבלנו את הדגם החזק ביותר, ה־580 ששני מנועיו מנפקים 523 כ"ס (לעומת ה־450, עם מנוע אחד של 333 כ"ס). הסוללה הענקית מספקת 107.8 קוט"ש ־ הרבה יותר מהטסלה S (82 קוט"ש) או פורשה טייקאן המופלאה (79 קוט"ש). המהירות מוגבלת ל־210 קמ"ש ־ פחות מה־250 קמ"ש שיש למכוניות הבנזין שנעות באוטובאן הגרמני, והרבה יותר ממה שמותר בכל כביש ישראלי. הנתון חשוב והמסעיר מכולם הוא טווח הנסיעה לפי האנשים משטוטגרט — 627 ק"מ (ויותר מ־700 ק"מ בגרסה הפחות חזקה).
אלו המספרים הרשמיים יוצאי דופן. למרות שבנסיעה שלנו הצלחנו לעבור רק קצת יותר מ־450 ק"מ, והנהיגה כללה שלושה דברים שחשמליות פחות אוהבות ־ הרבה אוטוסטרדה, מהירות גבוהה ולחיצות אגרסיביות פה ושם. ועדיין, המרצדס הזו יודעת לאכול מרחקים יוצאי דופן ללא טעינה, ובקלות. גם עם רגל ימין אלימה היא יכולה לעבור את המרחק מתל־אביב לאילת. צריכים לטעון? אין בעיה, טעינה של כ-20% לסוללה כמעט ריקה נתנה לנו עוד כמאה ק"מ נסיעה וארכה עשר דקות, בדיוק הזמן לשירותים וקפה.
העניין הוא לא להגיע בסוף לאילת, אלא איך שהיא עושה את זה. השילוב בין הפאר המרצדסי לבין החשמל החרישי הופכת את הנסיעה לחוויה מיוחדת. היא נעה מהר, כמו מרחפת על עננה. שיבושי כביש שהכרת היטב נבלעים במתלי האוויר, והחרישיות החשמלית, המגובה במסנן רעשים אקטיבי, מהפנטת. שששקט. מאידך, זה גורם לכך שקולות שבמכונית רגילה נבלעים בהמולה נשמעים פה יותר, כמו למשל אוורור המזגן.
בגלל הדממה הזאת הוסיפו המהנדסים שלה צלילים שמגיעים ממערכת השמע — מין "המממ" נעים שמסמל שהרכב מונע ומוכן לנסיעה ועד ל"ורררר" דרמטי יותר כשמאיצים בה במצב ספורט. הם לא יעזרו לכם כשתהיו מול הולך רגל שימשיך להדס לאיטו משום שהוא לא שומע שיש מכונית שמתקרבת אליו מאחור.
זו מכונית ארוכה מאוד (יותר מחמישה מטר), ולכן הגלגלים האחוריים נעים הצידה כדי לקצר את רדיוס הסיבוב. ויש פה עוד משהו יוצא דופן: היכולת של שני המנועים להזניק מפלצת ששוקלת יותר מ־2.5 טון מרהיבה ממש, גם למי שכבר התנסה בתאוצות המשוגעות של החשמליות. אפשר לשייט ברוגע בלימוזינה הרכה ואז בעיטה במצערת תשגר אותך קדימה, והחתלתול יהפוך לנמר זועם. נסיעה בה גורמת למין קפיצה בזמן, אולי בגלל זה יש לכל הרוחב פס תאורה שיזהיר את הבאים שמה שמתקרב אליהם זו לא סתם עוד מכונית. 4.3 שניות מאפס למאה קמ"ש מבטיחים הנאה גדולה, וגם משהו שנהג פחות מיומן חייב להיזהר איתו, לא סתם יותר תאונות קורות בחשמליות, הרבה כוח מחייב גם המון אחריות.
מתחרה בעצמה
המחיר? דגם הכניסה, EQS450 לא בדיוק בסיסי, עולה 890 אלף שקל. EQS580 שבפסגת ההיצע עולה 1.29 מיליון שקל, לפני תוספת 100 אלף שקל לגימור AMG. קצת פחות מ-S־קלאס קלאסית, שמחירה מתחיל ב־1.09 מיליון שקל ל־S350 עם מנוע, תאמינו או לא, דיזל.
כך או כך, מדובר במכונית פאר חשמלית יוצאת דופן, שמנסה ומצליחה לקבוע כמה סטנדרטים חדשים בתחום, ויש, אם בכלל, מעט מאוד כאלו שאפשר להשוות אותה אליהן: הטסלה S ספרטנית וזולה יותר והפורשה טייקאן ספורטיבית יותר. המתחרה העיקרית שלה היא זו שעומדת לצידה באולם התצוגה, המלכה האס. אחרי שהקונה החליט שהוא רוצה S הוא צריך לקבל עוד החלטה, מה הוא רוצה שיניע אותה.
