סובארו איבולטיס, הוא לא הפעם הראשונה שסובארו קורצת למשפחות גדולות. הניסיון הקודם עם הטריבקהB9 היה כשלון מסחרי, בעיקר בגלל עיצוב מוזר. 13 שנים אחרי, כשה־SUV/ג'יפונים/קרוסאוברים כבשו את העולם — סובארו, שחזקים מאוד בשוק כפולי ההנעה ובמיוחד בארה"ב, ניסו שוב לכבוש את נישת הקרוסאוברים מרובי המושבים, שבה שולטים האמריקאיים הגדולים — פורד אקספלורר ושברולט טראוורס. התשובה שלהם הוצגה ב־2018 תחת השם "אסנט". עכשיו הוא מגיע לארץ תחת השם איבולטיס ומציג מימדי ענק ותג מחיר עסיסי.
האם מדובר בפורסטר גדול?
בתמונות הוא נראה אחד לאחד פורסטר. רק קצת יותר מצוייץ. אבל צריך לפגוש בו כדי להבין עד כמה הוא ענק. יותר מלנדקרוזר ארוך ומרקסטון, וכמעט כמו אקספלורר ומהטראוורס הענקיים. החרטום מנופח ומגושם, בעל סרח עודף קדמי עצום. פגוש קדמי בולט ונמוך וחישוקי גלגלים עצומים בקוטר 20 אינץ' ועם צמיגי חתך נמוך (50) עדיני דופן, מעלים תהיות לגבי סיכוייו לקיים את ההבטחה ליכולות השטח המפורסמות של סובארו.
תא הנוסעים מרווח, נוח ומפואר, עם חלון שמש ענק, ריפודי עור ושפע אבזור, אך העיצוב ומרקם החומרים מסגירים את הגיל והמוצא האמריקאי. דיפוני ועיטורי הכאילו עץ, כאילו אלומיניום וכאילו כרום, מרגישים בדיוק כמו החומר שממנו הם עשויים — פלסטיק. הנדסת האנוש פחות טובה מדגמי סובארו הצנועים יותר, מתגי התפעול הרבים מפוזרים בשלל מקומות ומקשים על השימוש בהם בזמן נהיגה. מסך המגע בגודל 8 אינץ', שנחשב לתקני לפני שלוש שנים, קטן מדי כיום ביחס למקובל ולמחיר הרכב. גם מראות הצד קטנות מדי. המושבים הקדמיים מתכווננים חשמלית, (מושב הנהג מתכוונן גם לגובה) והם נוחים.
קיבלנו את דגם ה־LUXURY בעל שבעה מושבים (330 אלף שקל), עם שני "מושבי קפטן" נפרדים בשורה האמצעית שהתגלו כנוחים וכמפנקים. בשורה השלישית יש מקום לשלושה ילדים, או צמד מתבגרים צנועי מידות. מבוגרים פחות יאהבו לשהות שם לאורך זמן. גרסת הבסיס (300 אלף שקל) מציעה שמונה מושבים רגילים.
האבזור באמת עשיר — פתחי מיזוג לשתי שורות המושבים האחוריות, שקעי USB לרוב, דלת תא מטען חשמלית, מפתח חכם והנעה בלחצן. ציוד הבטיחות כולל את מערכת "אייסייט" עם בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת שטחים מתים, תיקון סטייה מנתיב ותאורה עוקבת פנייה ועוד ועוד.
יפני או אמריקני?
טבעי למצוא בסובארו את חטיבת ההינע המסורתית שמתחילה במנוע בוקסר, הפעם בנפח 2.4 ליטר מוגדש־טורבו שמשחרר 260 כ"ס ו־לא פחות מ־38 קג"מ אל תיבת הילוכים אוטומטית רציפה (הפעם עם 8 יחסי העברה מתוכנתים) והנעה כפולה קבועה.
למרות משקל עצמי של כמעט 2,100 ק"ג, המומנט הנכבד מטיס את האיבולטיס למאה קמ"ש בפחות מ־8 שניות בדרך למהירות המירבית של 209 קמ"ש. נתונים נאים, אבל התחושה העצבנית והשאון הנוכח של הבוקסר פחות הולמים. צריכת הדלק, דווקא מאוד אמריקאית — בנהיגה לא אגרסיבית במיוחד ומתאר שימוש ממוצע שכולל גם התנהלות עירונית, תתקשו לסחוט ממנו יותר מ־8 קילומטרים לכל ליטר בנזין. בדרך כלל ידווח מחשב הדרך על צריכה שקרובה יותר ל־6.5 עד 7 קילומטרים לליטר, אאוץ'.
עם בסיס גלגלים ארוך למדי (289 ס"מ) ומשקל עצמי נכבד, האיוולטיס נוח ונעים עד מאוד במהירויות נמוכות, אך מתליו רכים ונעדרי ריסון מספיק, וצמיגיו נמוכי החתך בהגזמה פוגמים בנוחות הנסיעה. התנהגות הכביש בטוחה וטובה ביסודה כמו בכל דגמי סובארו כפולי ההנעה והצמיגים הספורטיביים בכל זאת אוחזים היטב, אך המשקל הנכבד גורם למרכב הענקי להתנועע מעל למתלים הרכים ומייצר תחושה מגושמת. ההיגוי לא מסייע כאן, עם אפס תחושה, "שטח מת" לא קטן ומשקל קל מדי — כל מה שלא דינמי בעליל. אבל מה לקרוסאובר מגודל שכזה, 8־7 מושבים, 5 מטרים, 2 טונות ־ מה לו ולדינמיות? נהפוכו — האיבולטיס מצטיין בבליעת מרחקים ארוכים בנינוחות, ופחות מתעניין ביישור פיתולים עם רצח בעיניים.
ומה עם שטח? אז מערכת ההנעה הכפולה היעילה והמפורסמת עדיין כאן, כוח לא חסר, מרווח הגחון הרשמי (22 ס"מ) סביר ובקרת המשיכה נותנת עבודה כשצריך. בטיול למכתש רמון גילינו שהיכולת התיאורטית קיימת — ולרגע נדמה שהיא אפילו מספקת. אבל לא. מגבלות הצמיגים וזוויות הגישה והנטישה הבעייתיות מאיימים בפוטנציאל נזקים גדול ויקר.
בשורה התחתונה, איבולטיס אינו פורסטר אקסטרא לארג', הוא משהו אחר לגמרי. אל תחפשו כאן את הדינמיות ואת היכולת לצאת עוד דקה־שתיים למסע חוצה נגב של שלושה ימים. זהו מוביל נוסעים מגודל שפונה לקהל אחר לגמרי. לצד השלילה — כדגם בעל 3 שנות ותק, הוא כבר מרגיש לא הכי מעודכן. ההנעה הכפולה שלו? יתרון מובהק באיזורים מושלגים, אבל כמעט מיותרת בישראל, במיוחד עבור לקוחות שלעולם לא יירדו עימו לשטח. עבורם, ה־4X4 יתבטא רק בצריכת דלק מוגברת ותחזוקה יקרה יותר. המימדים מקשים על ההתנהלות בעיר הצפופה — אבל מי ששוקל לרכוש אקספלורר או טראוורס, כנראה פחות מתרגש מתמרון נושאת מטוסים יבשתית שכזו בחניון תל־אביבי צפוף.
מצד שני, את מה שיש לאיבולטיס, אי אפשר לקחת ממנו. הוא מרווח ונוח ומשפחות גדולות ימצאו בו בן לוויה מפנק ושימושי. במיוחד בנסיעות ארוכות ומהירות, שם גם ילגום פחות דלק ותכונותיו הטובות יבואו לידי ביטוי. והוא עדיין מעניק אפשרות תיאורטית לטיולי שבילים לא מאתגרים, בלי להיבהל מקצת חריצים ושלוליות. עבור מי ששקל עד היום רק את שני האמריקנים המגודלים, יש עכשיו אופציה נוספת שבאה בחשבון.
ועכשיו, הזמן לרדת לנגב
החורף הוא הזמן לרדת דרומה. מזג האויר הקריר והצבעים העוצמתיים, מחמיאים למדבר. לדעת רבים מכתש רמון הוא היהלום שבכתר המדבר שלנו, פלא טבע ייחודי עם נופי בראשית עוצרי נשימה, תופעות גיאולוגיות, שרידים ארכיאולוגיים ושפע של מסלולי טיול להולכי רגל, רוכבי אופניים ולרכבי שטח. הפעם נרד למכתש למסלול טיול המיועד לג'יפונים, כלומר לרכבי כביש שטח "רכים" ללא הילוך כוח, אבל עם הנעה כפולה שימצאו בו גם כמה נקודות מאתגרות. אנחנו התפנקנו עם האיבולטיס, אבל המסלול יתאים לכל הג'יפונים כפולי ההנעה.
כמה הערות להתחלה: אורך המסלול עומד על כ־58 ק"מ. מומלץ להתחיל בטיול מוקדם כדי לטייל בנחת ולנצל את שעות האור. החורף הוא העונה המומלצת עבורו, רק תיזהרו מגשמי פתע ומשטפונות ושימו לב לתחזית. הטיול מתאים לכל רכב כביש שטח בעל הנעה כפולה. חלקים ממנו דורשים מיומנות בנהיגת שטח וכיוונים מבחוץ. הניווט: קל, המסלול נע על שבילים ברורים ומסומנים, מיעוט יחסי של פיצולים, מסעפים וצמתים.
נקודות למנוחה: רוב המסלול חשוף לשמש, אך יש בו כמה פינות שמתאימות מאוד להפסקות.
תחנת דלק אחרונה: "דלק" מצפה רמון. יש בעיר גם תחנות של "סונול" ו"דור־אלון" ואת תחנת "פז" בעבדת.
ציוד נדרש: רכב כביש שטח עם הנעה כפולה, גלגל רזרבי וכלי החלפת גלגל, ציוד חילוץ, אוכל, מים, קרם הגנה, כובע, נעלי הליכה. חשוב: לא להשאיר אשפה או לרדת מהשבילים. בעצירות החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל לנקודת המנוחה.
לדרך: מגיעים מצפון על כביש 40 למצפה רמון. לאחר שעוברים את הכיכר השניה, זו שליד תחנת "דלק" הסמוכה למלון "בראשית", מאפסים את מד המרחק וממשיכים על כביש 40. עוברים כיכר נוספת וממשיכים עם כביש 40, לירידה למכתש. מיד לאחר הגשר להולכי רגל, תעצרו מימין, ברחבת תצפית על נופו המרהיב. משם יורדים לתחתית המכתש בעיקולים של כביש 40 בקטע "מעלה העצמאות".
6.9 ק"מ – אתר "אבן, מים ורוח". יש כאן רחבת חנייה ולאתר יורדים ברגל, במדרגות. בחורף מי הגשמים והשטפונות נקווים כאן בבריכות יפות. ויש גם חול צבעוני לילדים.
9.0 ק"מ – 0.0 ק"מ – מימין שביל מסומן בשחור ושלט המפנה ל"מעלה רמון". מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה לשביל השחור. אנחנו בשטח.
2.3 ק"מ – מעבר זהיר בירידה עם "הצלבות". היעזרו בהכוונה מבחוץ.
3.5 ק"מ – 0.0 ק"מ – ליד עץ שיטה. מאפסים את מד המרחק ועוצרים לקפה. אחרי העץ, פונים שמאלה לשביל מסומן בירוק וסימון שביל ישראל (לבן־כחול־כתום).
1.9 ק"מ – ליד שילוט מדברי. שביל ישראל שובר פה ימינה. אנחנו ממשיכים ישר על השביל הירוק לפי השילוט "כביש 40, חניון לילה הגבס".
2.6 ק"מ – אתגר עבירות ראשון. מעבר ערוץ נחל מעט צפוף – ירידה קצרצרה ותלולה לערוץ וטיפוס החוצה, עשוי להיות בעייתי לכלי רכב עם פגושים בולטים ונמוכים. כיוון מבחוץ וסבלנות יעזרו. יש ירידה נוספת לצד השביל המסומן מצידו השמאלי שתחסוך את התמרון בערוץ, במיוחד אם אתם ברכב נמוך עם פגוש בולט.
4.8 ק"מ – משמאל – חניון לילה "הגבס" הפנימי (יש חניון קרוב יותר לכביש, בהמשך, שהוא חאן בדואי בתשלום). בעוד 150־200 מטרים, השביל הירוק שלנו מצטרף לדרך כורכר כבושה ונוחה (מתאימה גם למכוניות משפחתיות) המובילה לכביש 40.
5.6 ק"מ. צומת. ממשיכים ישר לכיוון כביש 40. (למי שמגיע ברכב שטח, שיפנה פה ימינה לשביל הכחול ויטפס לתצפית הר גוונים. בסיום הטיפוס מחכה רחבת תצפית על ראש הר גוונים. הירידה מהתצפית לבחירתכם: בשביל שבו טיפסתם ואז בחזרה לנקודה 9 וימינה לכיוון הכביש, או בהמשך השביל הכחול דרך "גיא זוחלים" (עם ירידת מדרגת אבן) או בירידה על שביל מסומן בשחור המגיע לכביש 40.
6.3 ק"מ – 0.0 ק"מ. על כביש 40. מאפסים את מד המרחק. פונים ימינה על הכביש.
2.1 ק"מ. מפער גוונים. משמאל הכניסה לנחל גוונים. נמשיך עוד 300 מטרים ונבצע פניית פרסה במקום מותר (זהירות!!! הכביש עמוס בתנועה מהירה).
2.7 ק"מ – 0.0 ק"מ. פונים ימינה לנחל גוונים. מאפסים את מד המרחק. מימין, הר מרפק עם תצורות הסלע הדרמטיות. נוסעים בציר כורכר יפה, כבוש היטב ונוח (מכאן, המסלול מתאים, בנהיגה זהירה, גם למשפחתיות ולג'יפונים). לאורך השביל עצי שיטה יפים, מפרצי חנייה ונקודות מעולות להפסקות קפה.
2.7 ק"מ. צומת. חניון לילה גוונים. פונים שמאלה לציר הנפט (מסומן בשחור). ב־2014 דלף נפט מהצינור שזיהם שטחים נרחבים וגרם לנזקים לחי ולצומח. לאורך קו הצינור נפרצו דרכים לתחזוקתו. ואנו נוסעים כאן על קטע אחד מציר הנפט. חלק מהמעלות שלאורך קו צינור הנפט הפכו לאתרי עליה לרגל לחובבי אקסטרים.
3.0 ק"מ. מימין שביל מסומן בירוק המוביל לעין סהרונים. אנחנו ממשיכים ישר בכיוון צפון. מי שמגיע ברכב שטח עם הילוך כוח, יכול לפנות ימינה בשביל הירוק – ציר יפה עם הרבה פיתולים, עליות ומורדות, ונקודה אחת מתאגרת ("מעבר שן רמון"). השביל הזה מוביל לחניון יום עין סהרונים.
5.5 ק"מ. צומת. ממשיכים ישר לפי השילוט "חניון לילה בארות", שנמצא מצד שמאל בעוד 100 מטרים. זהו מתחם גדול הכולל חאן בדואי ובו אפשרויות לינה (בתשלום) באוהלים בדואיים גדולים או באוהלים שלכם מתחת לסככות אבן. יש שירותים ומקלחות, חנות נוחות ונקודת מידע של רט"ג. בחגים עמוס כאן.
6.2 ק"מ. פונים ימינה לשביל מסומן באדום לפי השילוט "עין סהרונים"/"רמת סהרונים".
7.1 ק"מ. צומת משולש, מין כיכר, שבמרכזה שילוט מדברי מעוצב על גבי סלע. ממשיכים ישר לפי השילוט – "נחל ארדון".
8.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. ברחבת החנייה של חניון רמת סהרונים. מאפסים את מד המרחק. מי שהגיע במשפחתית או בג'יפון 4X2 חונה וממשיך לנחל ארדון ברגל. אלו עם ג'יפון 4X4 ממשיכים ישר. במהרה השביל הופך לטרשי, ונדרשת נהיגה זהירה. אתם ב־4X4 עם הילוך כוח? סעו כרגיל.
0.5 ק"מ. אתגר העבירות השני. ירידה במדרגת אבן משולבת בסיבוב חד ימינה. היצמדו לצד השמאלי, היעזרו במכוון מבחוץ ורדו לאט כדי לשמור על תחתית הפגוש מהסלעים.
0.6 ק"מ. בנחל ארדון, ליד עץ שיטה יפה. אם תפוס כאן אל דאגה, בהמשך הנחל יש עוד עצים יפים. נחל ארדון (בערבית "ואדי א-רחידה" - "הנחל המבוקע"), הוא נחל אכזב העובר בדרום בקעת ארדון שבמזרח המכתש, ומנקז חלק ממנה לנחל נקרות. לאורכו ניתן לראות תופעות גיאולוגיות יפות, ונופים מגוונים שנוצרו עקב חשיפת שכבות סלע מתקופות קדומות.
3.5 ק"מ. צומת שבילים. ימינה – למעלה דקלים ועין סהרונים. שמאלה – לנחל נקרות. ממשיכים ישר לכיוון פרסת נקרות.
4.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. לאחר נסיעה ב"דשדש" (חצץ טובעני שבו הצמיגים עלולים להתחפר) מגיעים לסוף השביל, מול מצוקים גבוהים וסלעי ענק. זו פרסת נקרות. מאפסים את מד המרחק. החנו את הרכב וצאו להליכה קצרה בהמשך נחל נקרות. בחורף יש סיכוי טוב לפגוש בורות וגבים מלאים במים. כשתשובו לרכב נחזור לכיוון נחל ארדון וחניון היום רמת סהרונים.
0.7 ק"מ. צומת (נק' 21). ממשיכים ישר. ברכב 4X4 עם הילוך כוח, מומלץ לפנות שמאלה, לטפס במעלה דקלים ולהגיע לעין סהרונים והחאן הנבטי (נק' 28).
3.5 ק"מ. ליד העץ (נק' 20). ממשיכים עם השביל בעלייה.
3.6 ק"מ. אתגר העבירות השלישי. מטפסים במדרגה (נק' 19) נצמדים לימין ועולים בזהירות. אגב, הטיפוס קל מהירידה.
4.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. ברחבת חניון היום רמת סהרונים. מאפסים את מד המרחק. אלה שיצאו להליכה בנחל ארדון חוזרים כאן לרכב.
1.0 ק"מ. בכיכר/צומת המשולש (נק' 17) פונים שמאלה לכיוון עין סהרונים.
3.0 ק"מ. בחניון יום עין סהרונים. החנו את הרכב ברחבת החניה וצאו להליכה לחאן הנבטי שממול. בסיום, חוזרים בשביל בו הגענו לכיוון נק' 27. זוהי מצודה נבטית על דרך הבשמים, בלב המכתש, הקרויה על שם צמח הסהרון המשתלשל.
5.1 ק"מ. בכיכר. פונים שמאלה.
6.0 ק"מ. צומת טי. (נק' 16). פונים שמאלה, לכיוון דרום, לחניון בארות.
6.7 ק"מ. אחרי חניון בארות, בצומת (נק' 15) פונים ימינה לכביש החוצה את גן לאומי צבעי רמון. המקום פתוח ללא תשלום, ובו ציר נסיעה סלול העובר באיזור ששימש בעבר לכריית מחצבים. המרחב שוקם והפך לפארק גיאולוגי. לצד הכביש הוכשרו רחבות חניה, פינות מנוחה, שולחנות פיקניק ושבילים המובילים אל סלעים ססגוניים ולצידם שלטי הסבר.
10.2 ק"מ. סככת תצפית המשקיפה אל צפון מכתש רמון.
10.6 ק"מ. פניה שמאלה אל "תותח החרסית" המרשים. יש סככות, שולחנות פיקניק ומערומי חול צבעוני לילדים.
11.0 ק"מ. ביציאה מתותח החרסית, פנו ימינה ומיד שמאלה בירידה דרך שער ברזל ושוב ימינה לערוץ יפהפה, כולל שלולית חורף גדולה ומגרש חנייה.
11.6 ק"מ. ימינה, לציר הראשי של הגן הלאומי, ליד סככת התצפית מנק' 32.
14.4 ביציאה מהגן הלאומי צבעי רמון, על כביש 40. סוף.
