מזראטי נראית בשנים האחרונות כיצרנית שיש לה יותר היסטוריה מעתיד. וגם מההווה, שבו היצע הדגמים דל, מיושן ויקר, ובהתאם לא מצליח למצוא את מקומו בשוק. ההיסטוריה? סופר-מפוארת. כולל תואר אליפות בפורמולה 1 עם חואן מנואל פאנג'יו ב-1957 או דגמים יוצאי דופן כמו הבורה והחמסין ששיווקה באמצע המאה הקודמת. חשוב (וחמור) יותר: כבר עשור וחצי - מאז ה-MC12 (למעשה פרארי אנזו עם גוף אחר וב-50 עותקים), אין ליצרנית האיטלקית מכונית ספורט ראויה ונחשקת. עד עכשיו.
נהגנו:
ואז הגיעה MC20. מי שאמורה להיות השפיץ של הקלשון, אולי אפילו מפגן יכולת אחרון שמטרתו להוכיח כי יש למותג מה להביא לשולחן. אותו שולחן שבו ייקבע גורלו על ידי קברניטי קונצרן סטלנטיס הענק, הבעלים של מזראטי. ועל הדרך גם לדחוף אצבע בעין של המתנשאים מבית מקלארן, למבורגיני ואפילו פרארי. נשמע כמו מלחמה שהסיכוי לנצח בה קטן? יכול להיות. מה שבטוח, ה-MC20 שבה נהגנו לפחות נראית כמו מי שיכולה לשכנע את הציניקנים המוטוריים הגדולים ביותר.
רק מעטים יחלקו על כך שה-MC20 זכאית לציון 10 על המראה. בדיוק כפי שצריכה מכונית ספורט קיצונית, לא שימושית או יומיומית, להיראות. הצללית הנמוכה והרחבה חלקה ואלגנטית, מסמנת V על כל פרט בספר, ובכל זאת מבלי להתפתות לשימוש מוגזם בכונסי ומסיטי אוויר ענקיים כמקובל. לא כל אחד יאהב את מראה החישוקים אבל דלתות נפתחות מעלה מייצרות תמיד אפקט מרשים ומציעות כך במפתיע גישה קלה ונוחה לקוקפיט. זה לא רכב פנאי שאפשר להיכנס אליו ללא מאמץ שרירי כלשהו, אבל ביחס למקובל, הפתעה לטובה.
סביבת הנהג ממשיכה את הקו הנקי ונטול הצעקנות הבוטה שמאפיינת את פרארי למשל, ובוודאי למבורגיני. כך שאין כאן שימוש מופרז באלומיניום תעופתי או בקרבון, אין מתגי מטוס קרב אדומים ופוזה של F15. יש תחושה נינוחה, אווירה סופר איכותית ושני מסכי "10.25. אחד כלוח מחוונים עם תצוגה משתנה, האחר מסך מגע - זהה אגב לזה של פיאט 500e - לשליטה במערכות השונות. מושב הנהג הספורטיבי מתכוון כמובן חשמלית ומציע תמיכה מצוינת לגוף, מבלי להפוך ללא נוח לאורך זמן.
הופתענו לגלות מרווח ראש נדיב, שיאפשר לנהוג עם קסדה אם אתם מתכננים ביקור במסלול מרוצים. גלגל ההגה כבר שם, בשרני ומוכן לעבודה אינטנסיבית, עם מנופי שליטה ידנית גדולים וקבועים מאחור. חשוב שהם קבועים, כדי שגם בזמן פנייה המנוף הנדרש יהיה במקומו להעלאה או הורדה.
שדה הראייה לפנים טוב וכך גם לצדדים. לאחור פחות, ולכן יש מראה מרכזית שהיא למעשה מצלמה אחורית. לא אוהבים את זה, אבל אין ברירה. אין גם ברירה אלא להסתפק בתא מטען צנוע מלפנים (50 ליטר) ומאחור (100 ליטר). שניהם ביחד מציעים פחות מקום מפיאט 500. אה רגע, מערכות בטיחות מתקדמות? אין. והבנתם נכון, החוק מחייב התקנת מערכת התראה מקומית. זוועה.
ה-MC20 אינה מפלצת כוח מטורפת. מאחורי צמד המושבים יש יחידה צנועה מכפי שהייתם מצפים במכונית כזו. "רק" 3.0 ליטר, "רק" V6 מוגדש. אגב, למנוע הזה יש שם. נטונו (Nettuno - נפטון), אל הים במיתולוגיה הרומית שקלשונו המפורסם משמש כסמל המותג. יש גם צמד מצתים וצמד מזרקים לכל צילינדר. ויש גם 630 כ"ס. מה שהופך אותו לחזק ביותר מסוגו ללא סיוע חשמלי. צנוע אמרנו.
הכוח עובר לגלגלים האחוריים דרך תיבת שמונה הילוכים כפולת-מצמד ודיפרנציאל מוגבל החלקה מכאני או אלקטרוני כתוספת כמו ברכב המבחן. ואם ממש תתעקשו, וקצת תתרכזו, תוכלו לחלץ מהתמהיל המכאני הלא אקזוטי הזה זינוק מעמידה ל-100 קמ"ש ב-2.9 שניות. שתיים נקודה תשע שניות. נתון זהה לפרארי 296 GTB, עשירית שנייה פחות ממקלארן ארטורה. למה להזכיר את שתי אלה? כי הן חזקות משמעותית ונעזרות בחשמל. ובכל זאת. 2.9 שניות. בערך הזמן שלקח לכם לקרוא את המשפט הזה.
אבל מרשים ככל שיהיה, זינוק מהיר הוא לא העיקר כאן. ולפני שחברי כת מאסק קופצים, לא רק כי טסלה מודל 3 פרפורמנס כפולת-הנעה שעולה 20% מהמזראטי תהיה מהירה יותר בדרך כלל. הסיפור כאן אחר לגמרי. קודם כל, כי אין חשמל. וכמה טוב שכך. זו מכונית ספורט, לא מכונית חשמלית שמשעינה חלק מתדמיתה על נתונים פסיכיים של תאוצה מהמקום.
ומנוע הבנזין כאן הוא יהלום. זמינות כוח מצוינת במפתיע כבר מסל"ד נמוך, יכולת נשימה מרשימה למנועי מוגדשים בסל"ד גבוה. עם חיבה לטיסה מהירה לכיוון הקו האדום ב-8,000 סל"ד, גבוה משמעותית מהמקובל במנועים מסוג זה. אילו רק הייתה קצת יותר הקפדה על הסאונד נטול הדרמה הראויה למראה והקצב.
תיבת ההילוכים לעומת זאת, רק מחמאות. מבריקה, לא פחות. תיבה שמסדרת העברות חלקות ונעימות בנסיעה עירונית במצב אוטומטי כשאתם רק מתפללים שהסיוט ייגמר ואפשר יהיה לצאת החוצה, סופר מהירות ומדויקות תחת עומס כבד על המסלול או כביש הררי מפותל. בין אם אתם שולטים ידנית במנופים, או שהעברתם את הפיקוד למחשב.
את הבסיס לכל הטוב הזה מעניקה שלדת "אמבטיה" עשויה קרבון שפותחה בשיתוף דלארה, מבכירות מפתחות מכוניות המירוץ. משקל כל השלדה עומד לדברי מזראטי על 100 ק"ג בלבד, וזה מאפשר משקל כולל של 1,475 ק"ג צנועים, כולל נוזלים. כולל דלק. כולל נהג. מערך המתלים מבוסס על עצמות עצה כפולות מלפנים ומאחור - תצורה מקובלת במכוניות ספורט שדורשות מגע מירבי בין סוליית הצמיג והאספלט תחת עומס פניה כבד. צמיגי ברידג'סטון פוטנזה מיוחדים במקרה זה.
הם נתמכים בבולמי זעזועים אדפטיביים עם קשיחות משתנה בהתאם למצב הנהיגה הנבחר (GT, ספורט או קורסה) ובכל אחד מהם ניתן לרכך את הבולמים שלב אחד מטה. אם יזדמן לכם, בחרו במצב ספורט עם בולמים במצב הרך ביותר. אידיאלי לאספלט מקומי, אלא אם אתם מעדיפים את הצמיגים שלכם באוויר דווקא ברגע שבו הם נדרשים ללפות את הכביש השבור.
ואם תהיתם, אז כן. ה-MC20 מהירה כברק. אבל זו למעשה דרישת סף עבור מכונית מסוגה. מה שהיא כן מציעה ואינו מובן מאליו, זו יכולת מפתיעה לייצר קשר נעים ואינטואיטיבי עם הנהג. זו מכונית שקל מאוד להתחבר אליה. פרק ההתאקלמות, זמן ההיכרות והחשש מצטמצמים למינימום הגיוני. ולכן כל כך קל לקחת אותה עד הקצה ואפילו קצת מעבר, זמן קצר אחרי שעורכים איתה היכרות ראשונית.
דווקא שם, בקצות מעטפת היכולת הדינמית שלה ויכולת הנהיגה של האוחז בהגה, היא מעניקה תחושת ביטחון ואיזון. משהו שנדיר למצוא במכונית אקזוטיות איטלקיות, שמנפחות בכוונה את תדמית האתגר. אין ספק ששלדה סופר קשיחה, כיול מתלים מושלם לצד בקרת יציבות מצוינת שמאפשרת במצב קורסה בדיוק את מידת החופש הנדרשת כדי ליהנות מבלי להתסכן, הם המתכון הנדרש לכך.
גם ההגה מצוין, מהיר וחד כמקובל במכוניות מסוגה, עם משקל נכון ומשוב נדיר לנהג. ביקורת יחידה? מערכת הבלימה של ברמבו (שש בוכנות ו-380 מ"מ מלפנים, ארבע בוכנות ו-350 מ"מ מאחור) לא גילתה אומנם סימני דעיכה, אבל הייתה מעט נטולת תחושה. רפידות ייעודיות ורכות יותר עשויות לפתור את העניין.
לכאורה, ה-MC20 מספקת בדיוק את מה שאפשר לצפות ממכונית שנראית כמוה. אלא שמעשית, היא דווקא אחת המכוניות המפתיעות לטובה שבהן נהגנו בשנים האחרונות. בעיקר כי מזראטי הצליחו, כך נראה - למרות שנות היעדרות - לבנות מכונית-על שלא תתבייש להביט לפרארי ולמבורגיני בפנסים. נזכיר לכם שבמקרה של מקלארן המצוינת זה נמשך חמש שנים - מאז הציגה את ה-MP4-12C ועד שיישרה קו עם דגמי הקצה של צמד יצרניות האקזוטיקה מאיטליה. מזראטי עשתה את זה בניסיון ראשון.
נכון, עברו שנים רבות מדי וברור, פרארי תמכור יותר מכוניות ספורט קיצוניות. אבל ה-MC20 מצליחה לא רק לייצר אופטימיות באשר ליכולת של מזראטי להצטיין, היא גם מעניינת וטובה לא פחות מהמתחרה האדומה מבית. אולי אפילו טובה יותר.
- מנוע: V6, טווין-טורבו בנזין, 3.0 ליטר
- הספק: 630 כ"ס ב-7,500 סל"ד
- מומנט: 74.4 קג"מ ב-3,000 סל"ד
- תמסורת: 8 הילוכים כפולת מצמד, הנעה אחורית
- אורך: 466.9 ס"מ
- רוחב: 196.5 ס"מ
- גובה: 122.1 ס"מ
- בסיס גלגלים: 270 ס"מ
- משקל עצמי: 1,475 ק"ג
- נפח תא מטען אחורי/קדמי: 50/100 ליטר
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 2.9 שניות, 326 קמ"ש
- צריכת דלק, פליטת מזהמים: 8.7 ק"מ לליטר, 261 גרם CO2 לק"מ
- כריות אוויר: 4
- דירוג בטיחות (Euro NCAP): לא נבחנה
- מחיר: 1.9 שקל
