בגלל שאלו הם ימים שהייתי בהם מאוד עסוק - ענייני חדשות וזה, וביבי־גנץ־לפיד והגברת מוכתר - לא הייתי ממש מרוכז. אמרו לי שצריך לכתוב על מכונית שקוראים לה GT והיא מגיעה בגרסת הביצועים כשעל עכוזה השילוש הקדוש של אותיות AMG, אז מה יותר הגיוני לתכנן לקחת אותה למסלול מרוצים?
אז זהו. שהחיים קצת יותר מורכבים.
ועכשיו, לפתוח מחברות לשיעור לא קצר. תתרכזו כי זה הולך להיות מסובך, ואני כבר מכיר את החומר, או ניסיתי לפחות: בעידן הפרה היסטורי של 1954 הייתה ה־SL, מכונית ספורט דו־מושבית מסעירה עם כנפי שחף, שלקח למרצדס כמעט 60 שנה להציג לה יורשת, בשיתוף מקלארן, עם ה־SLR הקיצונית (2003), שבעצמה הוחלפה בידי ה־SLS מ־2012. רצף של מכוניות כוחניות מאוד ואיך נאמר גם לא ממש נחבאות אל הכלים, כאלו שקשה לפספס ברחוב, כשהדגם האחרון בסדרה (2014) היה עוד מכונית ספורט־קופה חזקה, ה־AMG GT.
ואז הגיע דגם המבחן, שחוץ מזה שגם הוא מרצדס אין לו באמת קשר לשושלת הזאת כי זוהי מכונית מנהלים־קופה, ארבעה דלתות עם חמישה מושבים, שהיא בעצם גרסה ספורטיבית מאוד ל־CLS, המבוססת בכלל על רצפת ה־E קלאס.
עזבו את השם, בואו נסיע
זו התוצאה של היכולת התעשייתית המודרנית לייצר אין ספור דגמים על אותו קו. מרצדס מייצרת היום לא פחות מ-26 דגמים שונים וזה עוד לפני שירדנו לרזולוציה של מנועים וגימור. איפה הימים שכל מה שהיה למרצדס זה פחות או יותר רק את האותיות E ו־S.
עד כאן הנירגנות, עכשיו בואו נהנה קצת, כי ה־AMG GT הזו או איך שלא החליטו לקרוא לה היא פשוט ייצור יפה, אולי יפה מידי. מופת של עיצוב כוחני וגדול מהחיים של הרבה מאוד מכונית. היא גדולה, ארוכה, מרשימה, גוררת תגובות ברחוב, מהתפעלות והערצה ועד — בכל זאת אנחנו בישראל — גם קינאה או כעס. זו מכונית מאוד נוכחת, עם שלל כונסי אוויר, צמיגי ענק, שבכת מלתעות קדמית שנמשכת למכסה מנוע בלתי נגמר ומשם עד לקימורי ישבן בוטים לא פחות. מכונית שזועקת "הנני כאן".
אי אפשר להוריד ממנה את העיניים, ומכיוון שאני אדם צנוע קצת הובכתי מקריאות ה"תתחדש!" (בתוספת לחישת ה"מניאק") שמיהרתי לענות ש"זה לא שלי!". אז חניתי בצל בצד ונכנסתי למכונית.
יש בה את כל הפינוקים שמרצדס יודעת לספק: כורסאות עור עם מזגן בישבן, לוח שעונים ענק שיאמר לך כל מה שתרצה ושלל הכפתורים שאחד מהם יודע לשנות את צליל המוזיקה שמנפקים ארבעת המפלטים, ואם חסרה לך תשומת לב מהסביבה יש גם כפתור שיודע לכשכש בזנב ברמזור, כלומר להרים ולהוריד את הספויילר האחורי.
אז יצאנו לנהוג ברחובות הכרך, שזה שם יפה לתיאור הפקקים המיוזעים של אוגוסט תל-אביבי, אבל במרצדס הזו הכל נראה קצת יותר נינוח. המתלים במצב "קומפורט" מנתקים אותך מתלאות הכביש הישראלי, וכשמגיעים פיגעי הנהג הישראלי שמתעקש להידחף במרווח הביטחון מול הרכב שלפניך, אתה מייטיב את דש חולצתך, משפר את הווליום של 13 הרמקולים של מערכת השמע של Burmester, מוריד מעלה במזגן העוצמתי וכולך אפוף תחושת התנשאות של מה אני קשור לכל הלבנטיוניות הזו, כי כרגע שום דבר לא אמור להרגיז אותך.
למעשה זה גם המצב שהמכונית הזו אוהבת במיוחד, נינוח. נסיעה מהירה באוטוסטרדה כשבקרת השיוט האדפטיבית עושה כמעט את כל העבודה ולך נדרש רק להחליט איזה גוון מ-64 האפשרויות תיבחר ל"צבע אווירה" שיעטוף אותך.
משחררים את העניבה
ואז לקחנו אותה גם למסלול.
הכפתור שעל ההגה עבר מ"קומפורט" ל"ספורט" ואז ל"ספורט פלוס", המפלט הימם את הימהומיו, ורגל ימין לחצה בעוז על הדוושה תוך היא זועקת את סיסמת הקרב Pedal to Metal!
ואז מסתבר שגם בגרסא הצנועה של ה־GT, אם אפשר להשתמש בכלל במילה "צנוע" בהקשר למכונית הזו. היא יודעת לבעוט אותך קדימה ולטוס למהירויות לא חוקיות (מחוץ למסלול) בתוך שניות ספורות. אבל עם כל הכבוד לתאוצה ולמהירות, רגע המבחן האמיתי הוא איך לימוזינת העל־חלל־ ספורט־קופה הזו מתנהגת בעיקול. זה לוקח כמה הקפות כדי להבין מה הסיפור, כי לא מודבר באיזו רודסטר דקיקה אלא במכונית גבוהה (מטר וחצי), כבדה (שני טון) וארוכה מאוד (יותר מחמישה מטרים).
אתה צריך לדעת לנהל היטב את הסיכסוך הזה בין מספרי כוחות הסוס לאלו של הקילוגרמים. הישורת עומדת להסתיים, המהירות מתקרבת ל־200 קמ"ש, וכמה מטרים לפני העיקול צריך לבעוט בבלמים כשהמכונית מצידה מורידה הילוכים באגרסיביות תוך פיצפוצי בק פייר (!) משעשעים שברור שמישהו בשטוטגרט סינתז היטב כדי שיופיעו בשיא העיקול. צריך להתחיל להטות את ההגה והזנב מתחיל להבהיר שהוא מבקש לצאת החוצה, ולמרות שאתה יודע שגם במצב הנהיגה הכי קיצוני שיש לה נשארו עדיין כמה אלקטרוני בטיחות שישמרו עליך שלא לרסק מכונית של מיליון שקל. אז אתה מעדן את הבלימה, מתכונן לתאוצה הבאה שאחרי העיקול, ומשם ממשיך לנווט אותה. בלי צעדים חדים מידי, ליטוף דוושות והגה במין זרימה, זה לא ריקוד אקסטטי במסיבת אסיד אלא יותר טנגו ענוג של נהג ומכונה.
תראו אותה
ה־AMG GT4 היא מכונית מהסוג היותר מוחצן של המותג המוחצן גם כך. מכונית של מי שרוצה שיראו אותו - מתחרה בפורשה פאנמרה או ב־מו־וו סדרה 8. אפילו נסיעה קלילה ומפקקת לירושלים הופכת לחוויה.
ה־GT43 שבחנו הוא רק דגם הכניסה, ואם יש לכם עוד איזה מיליון שקל (בנוסף לזה שכבר שילמתם) תוכלו לנהוג ב־ AMG GT73 שנראית די אותו דבר אבל יש לה הנעה כפולה ומנוע שהוא שילוב של טורבו־בנזין וחשמל, שמנפק 831 כ"ס ו־142 קג"מ ומאיץ אותה מאפס למאה תוך פחות משלוש שניות. למעשה היא המרצדס הסדרתית הכי חזקה בהיסטוריה. אפילו ל־SLR היו רק (...) 626 כ"ס, וה־SLS הסתפקה ב־591 כ"ס.
אז לפעם הבאה, אם אפשר, ואם לא מפריע, תביאו את ההיא.
תודה למסלול מוטורסיטי על הסיוע
