זו כיום נוסחה להצלחה. יונדאי שעומדת השנה על קצב ממוצע של כ-5,000 מכוניות בחודש, וכנראה תשבור את שיא המכירות השנתיות בשוק המקומי שבו היא זו שמחזיקה כמובן, מצרפת רכב פנאי שישי במספר לאולם התצוגה.
בכך הופכת יונדאי עם הבאיון החדש, המבוסס על הסופר-מיני i20 שעימה הוא חולק פלטפורמה ומערכת הנעה, לזו שמציעה כאן את המגוון הרחב ביותר של רכבי פנאי. אלה שהפכו ללהיטי מכירות ונישלו פחות או יותר כל קטגוריה ממעמדה הבכיר. תפקידו של הבאיון גם לגשר על הפער - אם קיים כזה - בין הווניו הזול יחסית, לקונה היקר יותר.
כן, יונדאי יודעת מה צריך לעשות כדי למכור המון מכוניות. אבל קל לא יהיה לו, שכן הוא מוצא עצמו מתמודד עם העלית של רכבי הפנאי הקטנים באירופה, למשל אופל מוקה, פולקסווגן T-קרוס, טויוטה יאריס קרוס, ניסאן ג'וק ופורד פומה. אז איך הוא באמת?
סיכום: הוא בעיקר אופציה נוספת של יונדאי בקטגוריה, תוספת שתמלא פער לא גדול אך כנראה מאוד חשוב בעולם הרכב המקומי, וכזה שיאפשר למותג לשמור על מעמדו הבכיר עם עוד ועוד מסירות, בזמן שמתחרותיה סובלות מבעיות מלאי. וכן, הוא נראה טוב יותר מהווניו, מאובזר יותר ועדיף באופן כללי, אבל זה לא כל הסיפור.
תג מחיר של 134 אלף שקלים מעמיד אותו מול מתחרים מצוינים. בעיקר הצמד הגרמני אופל מוקה ופולקסווגן T-קרוס. ומולם הוא לפתע פחות מבריק. סביבת הנהג מיושנת מדי, הביצועים פושרים והייחוד לא באמת קיים. ואם בכל זאת תרצו לרכוש אחד, נראה שגרסת הבסיס החלשה אך גם הזולה משמעותית, תהיה רכישה עדיפה.
איך נראה: למרות יחידות תאורה מקוריות מלפנים ומאחור ושילוב מאפייני רכב פנאי (פסי הגנה, פסי גגון, צביעה שחורה לגג) המראה שגרתי. מזכיר משפחתית קומפקטית מוגבהת, פחות רכב פנאי.
וגם תא הנוסעים לא מיוחד מספיק ומעניק תחושה זולה עקב ריבוי משטחי פלסטיק לא איכותי ומסך מגע צנוע ("8 אצלנו, "10.25 באירופה) שנראה מיושן. גם בורר הילוכים קלאסי וידית בלם חניה מכאנית נראים לפתע כ'עולם ישן', כמו העובדה שרק חלון נהג נפתח בלחיצה אחת ובקרת האקלים חד-אזורית. יש לוח מחוונים דיגיטלי ("10.25 כציוד תקני) מוצלח ומושבים קדמיים נוחים ותומכים היטב, במפתיע ללא כיוון גובה למושב הנוסע.
כמו שאר חברי הקטגוריה המבוססים על דגמי סופר-מיני, בסיס גלגלים זהה (258 ס"מ) ל-i20 אבל הוא ארוך ממנה ב-14 ס"מ (418 ס"מ) וגבוה ב-5 ס"מ (145 ס"מ). מרחב המחיה ליושבים מאחור עדיף וטוב מאוד, גם ביחס למתחרים. חבל רק שהמסעד זקוף מדי וחשוב יותר, שאין שם פתחי מיזוג. נפח תא המטען צנוע (334 ליטר) ואין גלגל חלופי. המקום גויס לטובת מצברי המערכת ההיברידית הקלה.
רשימת האבזור כוללת בין היתר מפתח חכם, מצלמת נסיעה לאחור וחיישני חניה מסביב. מערך הבטיחות מרשים וכולל בלימה אוטונומית (גם בנסיעה לאחור), שמירת נתיב והתרעת שטח מת אקטיבית (מונעת כניסה לנתיב לא פנוי). בקרת השיוט האדפטיבית מתנתקת לפני עצירה מלאה, ולכן אינה מאפשרת 'זחילת פקקים'.
איך נוסע: מנוע בנזין מוגדש עם שלושה צילינדרים בנפח 1.0 ליטר משחרר 120 כ"ס ונעזר במערכת היברידית קלה (48V) שמרחיבה את פעולת מערכת העצור וסע לכיבוי מנוע בהרפיה מדוושת התאוצה בשיוט. לתיבת שבעת ההילוכים כפולת המצמד אופי פעולה חלק ונעים יחסית לתיבות מסוגה, אבל היא איטית מדי בתגובותיה במצב אוטומטי וידני.
הביצועים פושרים (10.4 שניות ל-100 קמ"ש) בלבד, והתחושה היא כי בפועל, המנוע פחות חזק ונמרץ ממקביליו בקונצרן פולקסווגן או פיז'ו-סיטרואן. הוא גם רועש, בעיקר תחת עומס, עם צליל אופייני ליחידות שלושה צילינדרים. למרות המיתוג ההיברידי, צריכת הדלק בממוצע המבחן לא הבריקה - 13.3 ק"מ לליטר.
יונדאי מכיילת את המתלים בדגמיה האירופיים באופן מוקפד, והבאיון אינו שונה. בנסיעה עירונית הוא אומנם מעט נוקשה, אבל הוא מתמודד עם שיבושים באופן מעורר כבוד. במהירות גבוהה הוא עדיף על מרבית מתחריו. אבל בידוד רעשי הדרך אינו מבריק. התנהגות הכביש מפתיעה לטובה, עם תגובות חדות ומיידיות של החרטום לשינויי כיוון ותחושה טובה יחסית מההגה.
- מנוע: 3 צילינדרים, 1.0 ליטר, טורבו-בנזין
- הספק: 120 כ"ס ב-6,000 סל"ד
- מומנט: 17.5 קג"מ ב-1,500 סל"ד
- תמסורת: 7 הילוכים כפולת מצמד, הנעה קדמית
- אורך: 418 ס"מ
- רוחב: 177.5 ס"מ
- גובה: 150 ס"מ
- בסיס גלגלים: 258 ס"מ
- משקל עצמי: 1,266 ק"ג
- נפח תא מטען: 334 ליטר
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 10.4 שניות, 185 קמ"ש
- צריכת דלק, פליטת מזהמים: 18.5 ק"מ לליטר, 121 גרם CO2 לק"מ
- כריות אוויר: 6
- דירוג בטיחות (Euro NCAP): ארבעה כוכבים
- מחיר: 134 אלף שקל
