בתחילת השבוע פרסמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מכרז לביצוע "הכשרות לרוכבי אופנועים בנושא תפיסת הסיכון". נשמע מורכב, אבל זה די פשוט - מדובר בצעד הקרוב ביותר להדרכת רכיבה מתקדמת שבוצע עד היום על-ידי המדינה, צעד שמומחים ממליצים לבצע כבר עשרות שנים.
ושלושה נושאים בולטים וחשובים במכרז הזה. הראשון שבהם הוא שלראשונה מאפשר משרד התחבורה לגוף חיצוני - במקרה הזה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - להתערב בתכני לימוד הרכיבה, גם אם בדרך עקיפה אשר עדיין לא משליכה ישירות על נהלי אגף הרישוי. וזה כמובן שינוי מבורך.
השני הוא שהרשות בנתה סוג של "פיילוט" בליווי מחקרי, וגם זאת פעולה ברוכה אשר תיאורטית לפחות, יכולה לאפשר למערכת לתקן את עצמה בהתאם לתוצאות. אלא שמעשית, תיקון כזה מותנה בכך שתהיה בקרה ראויה על הפיילוט, שיהיה מי שיפקח עין ביקורתית על התהליך. כאן אפשר להיות כבר פחות מרוצים, שכן זה ממש לא המצב.
ויש עוד חדשות פחות טובות. הנושא השלישי שבולט הוא שכותב התוכנית מתמקד בנגזרת מסוימת אחת של בטיחות. "תפיסת הסיכון", בה הוא רואה את חזות הכל. ולכן, כל הפרויקט בנוי סביב הימור על רעיון שמוטמע בו, ללא אפשרות עירעור או בחינה בכלים מדעיים. ואם זה מזכיר לכם את התמקדות המומחים מטעם עצמם במצלמות מהירות כמסייעות להפחתת הקטל בכביש, זה לא במקרה. שם כזכור הוכח כי מדובר בכישלון מוחלט.
התחילו יפה, המשיכו צולע
עיון בפרטי המכרז מעיד כי קדמה לו עבודת מטה רצינית, שהניבה מסגרת רעיונית הגיונית לקורס רכיבה מתקדמת. וזה בהחלט ראוי לשבח. אבל זה נעצר כאן. היכרות בסיסית עם התחום מבהירה כי מי שהתחיל לבנות את הקורס "נשבר באמצע", ולא הצליח - או חמור מכך, ניסה - למלא אותו בתוכן של ממש.
וזה לא מפתיע. עבודת המטה בוצעה במחשכים, מבלי לשתף את הציבור או להציב יעדים מדידים להצלחה. וזה חבל, שכן שיתוף ציבור בשלב מוקדם של התהליך יכול היה לשפר את הדגשים בפיילוט ולמקד אותו בנושאים ובתכנים שמסוגלים לשפר באופן משמעותי את הבטיחות.
לכל הפחות באמצעות אלטרנטיבה שתאפשר לבחון באופן השוואתי את היעילות של כל דרך פעולה. למשל, קורס אחד שעוסק ב"תפיסת סיכון", קורס מקביל שמתמקד ב"רכיבה הגנתית", או קורס ב"חלוקת קשב ומיומנות רכיבה". כל אלה בעיות סופר חשובות שמוכרות לכל העוסקים בתחום ואחראיות לתאונות רבות.
אפשר להבין את אנשי הרשות. כגוף האחראי על ההסברה והתיאום, הם נמצאים בלחץ רב (ומוצדק) לעשות מעשה, לנוכח הזינוק המזעזע במספר רוכבי האופנועים והקטנועים שנפגעים ונהרגים בשנים האחרונות. אבל כעת, כאשר המכרז כבר בחוץ, מרחפת מעליו הסכנה שיהפוך כמו רבים וטובים לפניו לפרויקט חסר תועלת שגוזל כספי ציבור לחינם. והתפקיד הזה מוטל על רוכבי האופנועים בישראל, דורש מהם לתרום מניסיונם וממרצם.
מי ידריך את הרוכבים
ככל שאפשר להבין מתנאי המכרז, ישנם כיום בישראל שני גופים, לכל היותר שלושה, עם ידע וניסיון רלבנטי לביצוע הפיילוט. במקביל ישנם לא מעט גופים חזקים אחרים עם תיאבון גדול לתקציבים, ואלה מצליחים לא פעם לזכות במכרזים ממשלתיים. זוכים בהעזרת ההצעה המתאימה, ולאחר מכן ישברו את הראש כיצד באמת מייצרים הדרכה ראויה. ובדרך כלל תוך אלתור חובבני ובוודאי לא יעיל.
באותה נשימה כדאי להדגיש כי למרות שכביכול מדובר ב"פיילוט", כלומר בניסוי שנועד להפיק מסקנות ולקחים, תנאי המכרז מציינים במפורש ש"תוקף ההתקשרות יהיה למשך שנתיים", עם אפשרות הארכה לחמש שנים נוספות, ובסך הכל שבע שנים, לא פחות. כרגיל בישראל, לדברים זמניים יש נטייה להפוך לקבועים, וכאשר מחברים את הידיעה הזאת לכל מה שכבר נאמר כאן, חובה לפקוח עין כך שלא נמצא את עצמנו נעולים על שיטת לימוד שגויה מיסודה.
מי יציל את הרוכב
"הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות". זה נכון, אבל חובה לוודא שהיוזמה הברוכה של הרשות לא תוליך אותנו למקומות לא רצויים. בשלב ראשון חשוב ללמוד את תוכנית הפיילוט, כפי שנהגתה, ולהתייחס אליה כאל נקודת מוצא הקובעת את תנאי הסף למכרז. בשלב השני צריך לוודא שמי שיזכה במכרז אכן ראוי מבחינה מקצועית לבצע את הפיילוט. וכמובן, לוודא שזה אכן פיילוט, ולא סידור עבודה.
או במילים אחרות, חשוב לוודא שקורס הרכיבה המתקדמת אכן ישפר את רמת הרכיבה ויצדיק את העלות שהוא מטיל על הציבור. בין אם מדובר בדמי השתתפות, ובין אם זה תקציב המדינה. לצורך זה נדרשת מהרשות שקיפות מלאה.
צריך לזכור כי למשרד התחבורה ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יש נטייה להתעטף בנהלים ובהגדרות כלליות, למשל כותרות של משימות ומספר שעות הדרכה. וכך גם נראית חוברת המכרז: מי שכתב אותו לא הגדיר תוכנית לימוד, אלא מטרות ערטילאיות ומשאלות לב, והוא מצפה ממי שיזכה במכרז להכניס לפיילוט תוכן.
בנוסף, קורס רכיבה מתקדמת אמור להעניק למשתתפים בו ניסיון מעשי שעשוי להציל את חייהם, ומכיוון שאנשי הרשות לא הגדירו מה ייחשב מבחינתם להצלחה, הנתונים האובייקטיביים היחידים שיהיו לנו בתום הפיילוט לא יעסקו ברמת הרכיבה או במספר המשתתפים, אחוז המסיימים ואולי גם סקר שביעות רצון.
אין בכך די. כדי שמערכת לא תתקבע ותתנוון היא חייבת להיות פתוחה לחידושים ולשיפורים, הנגזרים בין היתר מהתפתחות הכלים עצמם. איך אין בהכשרה התייחסות לציוד מיגון מתקדם, או מערכות בקרת יציבות, או שימוש נכון במערכת ניווט ובדיבורית? ואלה רק חלק מהנושאים שחייבים להיכנס לכל תוכנית הכשרה עתידית.
והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אחראית לכך, לא רק לכותרות החיוביות (ובצדק) להן זכתה השבוע. כי גם התוכן חשוב, לא רק האריזה.
הכותב הוא העורך האחראי של אתר הרכב הדו-גלגלי TheDoo
