אנחנו לא אירופה, ואצלנו הצטמצם היצע הקומפקטיות-אקשן משמעותית. פיז'ו 308 GTI, לא מיוצרת עוד. הונדה ויונדאי? היבואניות החליטו להפסיק לחלוטין את שיווק סיוויק טייפ R ו-i30N המשובחות. פורד? זו נמנעה מייבוא פוקוס ST העדכנית. וזה מותיר למחפשי מכונית משפחתית עם ביצועים ספורטיביים של ממש, מעט (מדי) אפשרויות. בעיקר פולקסווגן גולף GTI וקופרה לאון. ועוד אחת.
רנו הנחיתה אצלנו מגאן RS אחרי מתיחת פנים קלה, אבל הולכת קצת יותר רחוק מבעבר ומשווקת אותה בגרסת טרופי, הקיצונית ביותר בהיצע הדגם. האם היא מסתדרת עם התחרות של קונצרן פולקסווגן?
סיכום: רנו מגאן RS הייתה מכונית משובחת עוד לפני מתיחת הפנים האחרונה, בכל גרסאותיה. אחד המוצרים היותר איכותיים של המותג כיום, אם לא הטוב שבהם. כעת עם אופי פעולה משופר ומנוע משודרג, לצד התנהגות כביש באמת יוצאת דופן, בדומה למגאן RS קאפ הקודמת.
היא נאה מאוד למראה, עם תוספות שנראות ייעודיות לחלוטין וללא קישוטים מיותרים ומצועצעים, בעוד סביבת הנהג שלה מרגישה איכותית ועדכנית מבעבר. כן, נוחות הנסיעה ביומיום העירוני המתיש אינה מרשימה ועבור רבים תהיה נוקשה מדי.
מצד שני, זה בדיוק מה שמאפשר לה להיות אחת המכוניות המהנות ביותר לנהיגה לא רק בקטגוריה, אלא גם באזורי מחיר גבוהים הרבה יותר. ובסופו של יום, זו הסיבה העיקרית להעדיף אותה על גרסה חלשה (וזולה) בהרבה. בפשטות, מתחרה רצינית על תואר הטובה בקטגוריה.
מה שונה: אם אתם לא סוכני מכירות של רנו, וגם אם כן, תתקשו להבחין בהבדלים המראה. בעיקר יחידות תאורה וחישוקים שונים. וטוב שכך, שכן למרות שהיא כבר בת ארבע, המגאן RS היא לטעמנו הנאה בקטגוריה.
תא הנוסעים מציג שינויים משמעותיים יותר, עם לוח מחוונים דיגיטלי מלא וגדול מבעבר ("10 לעומת "7) ומסך מגע משודרג ("9.3 לעומת "8.7) ברזולוציה גבוהה יותר. יש גם מתגים שונים לבקרת האקלים, מערכת שמע משודרגת וריפוד אלקנטרה למושבים המשובחים, בעיקר לדקי גזרה. לבאקטים הספורטיביים תמיכה מצוינת לגוף והם אינם מעייפים גם לאורך זמן.
הטרופי מצוידת באותו מנוע 1.8 ליטר, אבל עם מגדש טורבו שונה (מיסבי קרבון קלילים) המאפשרים תגובה מהירה מבעבר והספק מרבי של 300 כ"ס, 20 כ"ס יותר. זה מאפשר לטרופי לקצץ עשירית שניה בנתון הזינוק הרשמי ל-100 קמ"ש - 5.7 שניות - אבל זה לא העניין כאן. התחושה בפועל פשוט טובה משמעותית, עם נשימה משוחררת בסל"ד בינוני עד גבוה-גבוה מאוד. אה, והוא גם נעים יותר לאוזן. צריכת הדלק נותרה גבוהה יחסית – 8.4 ק"מ לליטר 98 אוקטן בממוצע המבחן.
מה דומה: כיול המיתלים נותר ללא שינוי ואם תהיתם אז כן, הוא נוקשה מדי בנסיעה עירונית, ברמה שעשויה להטריד. בשונה ממתחרותיה הישירות, רנו לא מציעה אופציה לבולמים זעזועים אדפטיביים. אבל זה לא אומר שהיא מפגרת מאחור מבחינה זו. ההיפך הוא הנכון.
ראשית, תצורת המיתלים ייחודית מבחינת מכלולים, כשמלפנים זו היחידה המתקדמת של רנו (Steering-Axis) המפחיתה את השפעת מומנט המנוע על ההיגוי, בעוד מאחור זו קורת מתח עם מנגנון היגוי אקטיבי. נכון, בדומה לדגמי קצה כמו פורשה GT3 911 או מרצדס AMG GT-R. אקזוטיקה.
ובהתאם, היכולת הדינמית היא מהמשובחות במכוניות הנעה קדמית. מסוג המכוניות שככל שעומסי הפניה גדלים כך היא פורחת. עם נכונות נדירה של החרטום לצלול לתוך פניה ולשמור על קו נבחר כמעט ללא קשר למצב המצערת. התוצאה היא צמצום ניכר של תנועת הגה שמתגמל בעיקר בפניות חדות-צפופות. ועל כך תודה למערכת ההיגוי האחורי האקטיבי.
וזה ממשיך בהורדה מרשימה של הכוח ביציאה מהפניה, עם עבודה מעולה של דיפרנציאל טורסן מוגבל החלקה וצמיגי ברידג'סטון פוטנזה S007 דביקים. שימו לב, בכביש ציבורי קשה עד בלתי אפשרי לגרד את מגבלותיה כל עוד הנהג אינו מאבד קשר עם המציאות. זו של חוקי הפיזיקה ולא פחות חשוב, זו של כשרונו-יכולתו.
ההיגוי חד ומדויק ובלמי ברמבו היו משלימים חבילה מושלמת (355 מ"מ מחורצים מלפנים, 290 מ"מ מאחור), אילו רק היו מעבירים פידבק טוב יותר. דווקא תיבת ההילוכים (כפולת-מצמד, שישה יחסים) לא מצליחה לשמור על איכות דומה. היא בעלת אופי מחוספס בזחילת פקקים ולא מהירה מספיק תחת עומס. ואם כבר, לא יזיק להאריך את מנופי השליטה מאחורי ההגה.
- מנוע: 4 צילינדרים, 1.8 ליטר, טורבו-בנזין
- הספק: 300 כ"ס ב-6,000 סל"ד
- מומנט: 42.8 קג"מ ב-4,000 סל"ד
- תמסורת: 6 הילוכים כפולת מצמד, הנעה קדמית
- אורך: 436.4 ס"מ
- רוחב: 187.5 ס"מ
- גובה: 144.7 ס"מ
- בסיס גלגלים: 267.2 ס"מ
- משקל עצמי: 1,522 ק"ג
- נפח תא מטען: אין נתון
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 5.7 שניות, 255 קמ"ש
- צריכת דלק, פליטת מזהמים: 11.6 ק"מ לליטר, 191 גרם CO2 לק"מ
- כריות אוויר: 6
- דירוג בטיחות (Euro NCAP): חמישה כוכבים
- מחיר: 255 אלף שקל
