אלה לא מכוניות שרבים מכם רוכשים. לרוב תג המחיר שלהן מעמיד אותן הרחק מעבר להישג היד, שכן מדובר בדגמים חד-ממדיים במקרים רבים, עם מיקוד ברור וללא פשרות - ומלבד בודדים, ספק אם מישהו משתמש בהם לצרכים משפחתיים כלשהם. ובכל זאת, אלה כלי רכב שמגרים את הדימיון ומעוררים את בלוטות החשק בקרב חובבי הגה.
(צילום: אורי דוידוביץ, רחפן: ארטורס אומברס, עריכה: שחר ברקת)
לכבוד אותם חובבים - קבלו את מכוניות הספורט והשטח המומלצות בכל קטגוריה. נכון שלמעט אחת או שתיים כולן כאן יקרות להחריד, פועל יוצא של איכויות גבוהות ומיסוי רצחני, אבל אם בכל זאת אתם מחזיקים בממון או מעוניינים למשכן דירה תמורת ארבעה גלגלים, הגה ומנוע, אלה הטובות ביותר שתוכלו להרשות לעצמכם.
- פרק שני: רכבי פנאי
הטוב ביותר: טויוטה לנד קרוזר. לאחר הפסקת ייצור איסוזו טרופר, ניסאן פאתפיינדר ומיצובישי פאג'רו שעוד עשויים היו לתת לו פייט בעבר, כיום נותר רכב השטח של טויוטה ללא מתחרים ישירים. אחרי יותר משני עשורים מאז נחת כאן לראשונה, הוא עדיין מציע אותה נוסחה פשוטה ונדירה המשלבת בין תא נוסעים שימושי ומרווח למשפחה, יכולות כביש סבירה ויכולת שטח לא פחות ממופלאה. הוסיפו לכל אלה את מוניטין האמינות של טויוטה, וברור מדוע מדובר בדגם ששומר באופן חסר תקדים - ולא הגיוני בעליל יש להוסיף - על ערכו. זוהי גם הסיבה לכך שהוא מחזיק כבר עשור וחצי בתואר רכב השטח הנמכר ביותר בישראל.
האלטרנטיבה: לנד רובר דיסקברי 5. רכב השטח הבריטי נושא עימו אומנם הילה אריסטוקרטית ומצויד ביכולת גבוהה מאוד, אבל אינו יכול לתפוס את משבצת הטוב ביותר - ולא רק עקב מחיר שממצב אותו גבוה מדי מול רכבי פנאי של מותגי יוקרה אירופיים. אם אתם מחפשים את השילוב הטוב ביותר בין יכולת בכביש ליכולת שטח, הוא הטוב מכולם, וללנד קרוזר אין כלים להתמודד עימו. אבל הדיסקברי מסתמך בשני המקרים על אלקטרוניקה מתוחכמת ופחות על מכלולים חסונים, ולפחות בשטח אינו מוכיח את עצמו כעמיד מספיק.
הטוב ביותר: ג'יפ רנגלר רוביקון. אפשר לסכם את הדיון בכך שמדובר בדגם בייצור סדרתי עם רמת העבירות הגבוהה ביותר שניתן לרכוש כיום. כמו סבו הקדמון, גיבור מלחמת העולם השנייה, הוא עדיין מבוסס על מכלולים חסונים ובסיסיים יחסית, שבנסיעת שטח קשה אין שני להם - שלדת סולם וצמד סרנים חיים. בגרסת רוביקון הקרבית יש גם נעילות דיפרנציאל רוחביות (אחורית וקדמית), ניתוק למוט המייצב מלפנים המאפשר מהלך מתלה ארוך יותר וצמיגי שטח אגרסיביים. נכון, על הכביש מדובר בדינוזאור עם מכלול בעיות ברמת הנוחות והבטיחות, אבל אנחנו מדברים כאן על השטח - ושם הוא המלך הבלתי מעורער כיום.
האלטרנטיבה: סוזוקי ג'ימני. רכב השטח האגדי של היצרנית היפנית אינו משתווה ליכולת של הג'יפ האמריקני בשטח - וגם בכביש - מבחינת ביצועים, והוא מחייב נהג מיומן הרבה יותר כדי להתמודד עם אתגרי עבירות. הוא גם ספרטני למדי, ותא הנוסעים הזעיר שלו דורש יחסים קרובים במיוחד בין נוסעיו. מצד שני, אף שהוא נושא תג מחיר גבוה יחסית, מחירו עדיין כמחצית מזה של האמריקני, ולצד הרצינות, כובד הראש ושביעות הרצון העצמית של ג'יפ, ג'ימני הוא רכב שמעלה חיוך - לא עניין של מה בכך.
הטוב ביותר: טויוטה היילקס. למרות מתחרים חדשים ועדכניים שהוצגו מאז הושק לראשונה הדור השמיני בשושלת, הטנדר של טויוטה הוא עדיין הטוב בקטגוריה. הוא אינו הנוח מכולם - אף שהוא נוח מבעבר - אבל יש בו חוסן מבני-מכני יוצא דופן, המקנה לו יתרון כשהוא נדרש לסחוב מטען או לגרור בכביש, לצד יכולת שטח מרשימה מאוד. בשונה מקודמיו הוא מציע גם מערכות בטיחות מתקדמות בגרסה הבכירה - תוספת מבורכת ברכב מסוג טנדר, הסובל ממגבלות דינמיות ביחס למכוניות נוסעים.
האלטרנטיבה: ניסאן נבארה. הטנדר של ניסאן אינו קשוח וחסון כמו המתחרה היפני, אבל הוא עדיף לשימוש משפחתי - בין היתר בזכות השימוש בקפיצי סליל מאחור לעומת עלים כמקובל, המאפשרים לו להציע נוחות נסיעה טובה מאוד גם כשהוא ריק ממטען. עבור מי שלא מעמיס את הארגז באופן קבוע במאות ק"ג ומשתמש בו כרכב משפחתי לעיתים קרובות, הוא כנראה הבחירה הטובה יותר, גם אם אינו מציע חבילה מלאה דוגמת הטויוטה.
הטובה ביותר: הונדה סיוויק טייפ R. זמן רב המתנו לפני שהזדמן לנו לנהוג במי שהחזיקה בעבר בתואר מכונית ההנעה הקדמית המהירה בנורבורגרינג - וההמתנה הייתה שווה. במפתיע ובשונה מקודמותיה, היפנית המהירה התגלתה כנוחה ונעימה בשימוש יומיומי, לצד יכולת אדירה כמכונית ספורט לכל דבר ועניין, עם ביצועים ויכולות דינמית שמביישים מכוניות ספורט יקרות ממנה פי שניים או שלושה.
האלטרנטיבה: יונדאי i30N. אם הונדה סיוויק טייפ R מוחצנת ומצועצעת מדי בשבילכם, הקוריאנית היא האלטרנטיבה הראשונה. היא בפירוש לא מהירה כמו היפנית, וגם רנו מגאן RS תעניק לכם יותר ''אקשן'', אבל אם אתם זקוקים לבת לוויה סופר-מהירה בדמות מכונית משפחתית, זו הבחירה המועדפת. מצד שני, לא היינו מצפים לפחות מזה מראש חטיבת ב.מ.וו M היוצא שתכנן אותה.
הטובה ביותר: אסטון מרטין DB11. המכונית הראשונה של אסטון מרטין בעידן המודרני תחת ניהולו של אנדי פלמר היא כל מה שאתם מצפים מכוכבת המסך הגדול לצידו של ג'יימס בונד: אלגנטית מאוד למראה, נוחה למדי, נוטפת יוקרה מכל פינה ובעלת ייחוד, עם מנוע V12 בעל צליל אלוהי בחרטום ופוטנציאל מהירות בלתי נתפס. אם ניתן היה להגיע מתל אביב לאיסטנבול דרך היבשה על כביש מהיר ורחב, זו ללא ספק הייתה הבחירה שלנו.
האלטרנטיבה: לקסוס LC500. אמת, הלקסוס הזו אינה מתקרבת אפילו לרמת העידון והירידה לפרטים של מתחרות אירופיות מבית מרצדס או ב.מ.וו. מכונית הקופה של היצרנית היפנית לא מציעה את תחושת היוקרה האינסופית או את התחכום, אבל מבחינה דינמית ספק אם היא נופלת מהן, ובעיקר - היא מיוחדת בהרבה. לא רק בגלל העיצוב הדרמטי, אלא גם בגלל תא נוסעים ייחודי שבורח מנוסחת ה''תרגיש בבית''. וכמובן, הודות לבחירה ביחידת V8 אטמוספרית, עם פסקול ואופי שתעשיית הרכב האירופית אינה מעיזה עוד לייצר.
הטובה ביותר: פורשה 911 קררה S. זו בחירה ש(כמעט) אין צורך להסביר. על כך שמדובר במכונית הספורט הטובה בעולם יש פחות או יותר קונצנזוס בעולם הרכב, ואם אתם לא מסכימים, הרי שאתם או בשוליים או חובבי אנטי. זה כמעט בלתי אפשרי, אבל עם הדור העדכני (992) הצליחה פורשה להתעלות על היכולות הדינמית הפנומנאלית של קודמתה. זאת, לצד שמירה על סביבת נהג שמרגישה כאילו נתפרה במיוחד עבורכם, ואיכות תא נוסעים כוללת יוצאת דופן, עם השילוב הטוב ביותר בין הקדמה של היום לתשוקה לנהיגה של העבר. כמובן, עם מד סל"ד אנלוגי במרכז.
האלטרנטיבה: שברולט קורבט. אומנם לא נהגנו בה לצד מתחרה אפשרית, אבל כן זכינו לטעימה בלעדית מהדור החדש והשמיני בשושלת מכונית הספורט האמריקנית. תשכחו מכל מה שידעתם - או חוויתם - בשברולט קורבט קודמות, שכן זו אינה (סתם) מכונית שרירים. למען האמת, היא אפילו לא חזקה במיוחד - עד שיגיעו גרסאות מפלצתיות באמת - אבל היא בפירוש ראויה כיום להגדרה מכונית ספורט. גם מכיוון שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה הארוכה שלה שבה הנהג יושב לפני המנוע במקום מאחוריו, ומכיוון שהסידור הכמעט אקזוטי הזה משפיע באופן דרמטי על היכולת הדינמית שלה.
הטובה ביותר: פורשה 718 קאיימן. כן, שוב פורשה, ושוב המכונית הנבחרת בקטגוריה ספורטיבית. לא מפתיע כשמדובר ביצרנית שמצליחה לשמור על יתרון במשך עשרות שנים. כן מפתיע שהיא מצליחה להתברג מתחת לחצי מיליון השקלים. נכון, זה המון כסף עבור הרוב הכמעט מוחלט של הציבור, ונכון, זה מאפשר קאיימן בסיסית עם ארבעה צילינדרים בלבד. אבל באותו זמן מסדר הסכום הזה את המכונית בעלת האיכות הדינמית מהטובות שיש לתעשייה להציע בכל רמת מחיר. עם מנוע מרכזי ומידות קומפקטיות ופחות כוח מתפרץ ומאיים, היא עשויה להיות טובה יותר אפילו מה-911 היקרה ממנה במידה ניכרת.
האלטרנטיבה: מאזדה MX-5. יש הרבה סיבות מדוע לא לשלב את הרודסטר הקטנה של מאזדה כמכונית ספורט. היא לא באמת חזקה, וחסרונו של גג קשיח קבוע מונע ממנה להיות חדה כנדרש. אבל עם הנעה אחורית טהורה, שני מושבים בלבד ותג מחיר נמוך בהרבה ממתחרות ספורטיביות, היא מציעה תמהיל נדיר כיום - ואם אתם לא מרגישים צורך לקבוע את זמן ההקפה המהיר ביותר בכל נסיעה, היא מציעה בונוס של רוח בשיער במשך חלקים גדולים של השנה.
