מכוניות יוקרה נחשבו עד לא מזמן לדובדבן שבקצפת תעשיית הרכב. אלו שמציעות את הטכנולוגיה הכי מתקדמת, כוללות את האבזור הכי עשיר ויוצא דופן ולא נותנות לך לשכוח לרגע עד כמה הן מפנקות - עם ריפודים ודיפוני עור איכותיים ומתגים שמרגישים כמו מיליון הדולר שנדרשו ממך כדי לרכוש אותם - ואת הרכב שסביבם. זה היה פעם. כיום, יצרניות יוקרה מכירות בכך שמקור רווח עיקרי הוא דגמים פשוטים יחסית, כאלה שלא תוכננו לאזורי High-end, ובעיקר נושאים את המותג ותדמיתו, זו שנחצבה בעזרת האחים והאחיות הבאמת יקרים. אם לחזור לענייננו, דבר אחד לא השתנה מעולם במותגי יוקרה - גאוות יחידה יוצאת דופן, חלק בלתי נפרד מהשאיפה להיות הטובים ביותר. מה שמבטיח גם אין-ספור מיילים זועמים לאחר קריאת הכתבה.
מרצדס S קלאס: אז והיום
(צילום: ירון שרון | עריכה: שחר ברקת)
כמו בסקירות הקודמות, גם הפעם הבחירות שלנו מבוססות על מבחני דרכים שערכנו לכל הדגמים, בארץ ובחו"ל, במבחנים בודדים ובהשוואות, אחרי התרשמות נהיגה מקיפה. אגב, חלק מהקטגוריות לא מופיעות כאן, בין אם מכיוון שממש בזמן הקרוב צפויים להופיע מתחרים חדשים או פשוט מכיוון שטרם נהגנו בהם בארץ. נוסיף אותם בהמשך. עד אז, אלה הטובות מכולן.
הטובה ביותר: אודי A1. המכונית הקטנה ביותר של אודי סייעה רבות בצירוף לקוחות חדשים וצעירים למותג. היא מבוססת גם בדור השני על פולקסווגן פולו, אבל מבדלת עצמה כעת טוב מבעבר. אם הדור הראשון היה מעט פשוט עבור מכונית יוקרה, הנוכחי כבר אינו כזה, עם אלמנטים שונים מהדגמים הגדולים, המפוארים והיקרים בהרבה של המותג הגרמני, באופן שמצדיק טוב יותר את תוספת המחיר מול הפולקסווגן. החל בעיצוב ייחודי ומושך עין, דרך תא נוסעים מרשים וכלה בביצועים וביכולת דינמית מרשימה - מהטובות שיש כיום לאודי להציע.
האלטרנטיבה: מיני קופר. היא סובלת משנים ארוכות ללא שינוי דרמטי, עובדה שמתבטאת בעיקר בתא נוסעים וסביבת נהג שנראים ומרגישים מיושנים-משהו, למרות המקוריות. מצד שני, היא מיוחדת הרבה יותר למראה, נושאת מטען היסטורי יוצא דופן ומאוד מזוהה - שלא לומר אייקוני. יכול להיות שהחברות לא יזכרו באיזו מכונית הגעת אם מדובר באודי, אבל את המיני הן לא ישכחו. מעבר לכך, היא מהנה יותר לנהיגה. פלטפורמה חדשה ועדכון מקיף - והיא תופסת מחדש את המקום הראשון.
הטובה ביותר: ב.מ.וו סדרה 5. כבר שנים שהיא נחשבת לטובה באחת הקטגוריות החשובות של עולם היוקרה, אם לא החשובה שבהן. כך גם בדור השביעי והנוכחי. במינכן מצליחים לשכלל בכל פעם את הנוסחה באופן שמאפשר לה לשמר פעם אחר פעם את מעמדה. היא עדיין היותר-מהנה לנהיגה בקטגוריה שמאבדת את היכולת הזו בהתמדה, משופרת משמעותית בתא הנוסעים, עם נוחות נסיעה מרשימה והיצע מנועים אדיר ומרשים כמעט לכל רוחב הקשת. החל בארבעה צילינדרים בסיסי לשוק המוסדי באירופה, דרך יחידה היברידית-נטענת יעילה וחסכונית יחסית ועד שישה צילינדרים שחביב עלינו במיוחד.
האלטרנטיבה: וולוו S90 T8. בחירה שתפתיע לא מעטים, אבל וולוו שבמשך שנים ארוכות לא הייתה ראויה להיחשב יוקרתית, משתפרת בהתמדה תחת הבעלות הסינית, וכך גם כאן. נעלם לו הסגנון השמרני וחסר המעוף, הגיעה הקפדה ניכרת על עיצוב חוץ ובעיקר פנים, איכות חומרים מרשימה ולא פחות חשוב - רמת גימור והקפדה על פרטים שלא תבייש - ואף תתעלה לעיתים - על מיטב תוצרת גרמניה.
ובשונה מהמתחרים הישירים מגרמניה, ה-S90 בוחרת למצב את הגרסה ההיברידית-נטענת שלהם בראש ההיצע, T8 חזקה עם ביצועים מאוד מרשימים לצד צריכת דלק נמוכה עד גיחוך. הוסיפו לזה נוחות נסיעה מרשימה וסוללת מערכות בטיחות מתקדמות מרשימה שעובדת ללא דופי, ותקבלו חבילה מוטורית שכמעט מנצחת.
הטובה ביותר: מרצדס S קלאס. ספינת הדגל של מרצדס נמצאת אומנם בערוב ימיה, ומחליפה מתקדמת מאוד צפויה עד סוף השנה הנוכחית או לכל המאוחר בתחילת השנה הבאה, ובכל זאת היא הכי טובה בין הכי טובות, עם שילוב נוחות-עידון ותחושת יוקרה שאף מכונית אחרת בעולם, כולל מכוניות פאר יקרות ממנה במידה ניכרת, לא מסוגלות לתת. אין בעולם כיום מכונית שמעניקה לך תחושה דומה, שכל פרט ופרט תוכנן כדי להיות הטוב מכולם. ועוד לא הגענו למערכות מתלים, מנוע וגיר וכמובן בטיחות, מהמתקדמות והאיכותיות שיש לתעשייה להציע בכל רמת מחיר. וכן, היא כנראה המכונית הטובה בעולם.
האלטרנטיבה: לקסוס LS. עוד בחירה שעשויה להפתיע. הסיבה להצבתה כאן פשוטה. ספינת הדגל של מותג היפני לא מנסה כלל להתחרות באודי A8 וב.מ.וו סדרה 7, יריבותיה הקלאסיות של מרצדס. היא ניסתה בעבר עם ה-600h ולא ממש הצליחה. לא, לקסוס בוחרת בכיוון שונה, עם עיצוב ייחודי ומרהיב בחוץ ובפנים, עם הרבה מאוד פילוסופיה חסרת משמעות שסובבת את הבחירות העיצוביות אבל גם יכולת דינמית מרשימה. בקיצור, אם ספינת דגל ולא מרצדס, לכו על הלקסוס. היא לא תגרום לכם להיראות כאילו בחרתם - מכל סיבה שהיא - בשנייה או בשלישית בטיבה, אלא תציג אתכם כמי שלא מעוניינים להיראות כמו כולם, ותגרום לכם תוך כדי להרגיש לגמרי אחרת.
הטוב ביותר: וולוו XC40. אחת הקטגוריות היותר מעניינות, וזו שזוכה לביקוש נאה גם כיד שנייה - וגם מאיימת יותר מכל על מלכת מכירות היוקרה עד לפני שנים ספורות, הסדאן המשפחתית. וכאן, רכב הפנאי הקטן של וולוו קולע טוב ממתחריו לטעם הקהל. עם המראה המוצלח ביותר בקטגוריה, כזה שמשלב רושם בקשיחות הרפתקנית. בפנים הוא מציע תא נוסעים מרווח ושימושי, איכותי יחסית (גם אם לא סופר-מושקע), אבזור בטיחות מתקדם מאוד ונוחות נסיעה גבוהה.
האלטרנטיבה: לקסוס NX. מתיחת הפנים שעבר רכב הפנאי היפני שיפרה משמעותית את אחת מנקודות התורפה שלו בדור הקודם - נוחות נסיעה בינונית ומטה. לקסוס גם השכילה לזנוח את היומרה למצב אותו גבוה יותר, ועשתה לו רק טוב בכך. הוא מציע יתרונות ברורים על חלקם, כמו תא נוסעים מרווח מאוד, רשימת אבזור עשירה ויחידת הנעה היברידית מוצלחת. אף שאינו מתקרב אפילו להסעיר את חובב ההגה, הוא זכאי למקום הזה.
הטוב ביותר: ב.מ.וו X3. הדור שלישי של הדגם המאוד ותיק מצליח כיום לשאת את הדי.אן.איי ההיסטורי של היצרנית עם איכויות דינמיות יוצאות דופן. זאת לצד תא נוסעים סופר-איכותי, היצע מנועים מגוון ושומו שמיים, אפילו הנאה מנהיגה. הוא גם הצליח להתחמק משינויי עיצוב שעברו לאחרונה על דגמי המותג, ולא תמיד הוכתרו בהצלחה.
האלטרנטיבה: אלפא סטלביו. לא לגמרי יוקרה, שכן עם כל הרצון והכוונות הטובים, האיטלקים אינם מסוגלים להעמיד אלטרנטיבה איכותית מול מתחרים גרמנים בתחומי האיכות, השימושיות, הנוחות ואיכויות הנסיעה. אבל הוא שונה, מעניין, נאה מאוד למראה ובעל יכולת דינמית גבוהה. כעת בגרסה העדכנית הוא גם נושא תג מחיר נמוך ואטרקטיבי מאי פעם. לא בחירה רעה.
הטוב ביותר: מרצדס GLE. עם הדור הרביעי לשושלת רכבי הפנאי הגדולים שלה, שהחלה עם ה-M העתיק ופורץ הדרך, הגיעה מרצדס סוף-סוף לנוסחה הנכונה. לא רק שהוא מציע לראשונה אפשרות לשורת מושבים שלישית (שהפכה למאסט בקטגוריה) עם מרחב מחיה הולם לכולם, תא הנוסעים שלו הוא גם האיכותי בקטגוריה, עם יחידות הנעה עדכניות משופרות משמעותית, איכות נסיעה גבוהה, נוחות ועידון ומערכות מתלים אופציונליות שקובעות רף חדש בעולם הרכב. פאר היצירה.
האלטרנטיבה: פולקסווגן טוארג. רכב הפנאי הגדול של פולקסווגן לא מצליח אומנם לשחזר את הצלחת הדור הראשון מבחינת היקף המכירות, אבל זה כנראה רק בגלל הסמל הפחות מרשים. כי מכל בחינה אחרת - איכויות נסיעה, אבזור, מרחב מחיה ומערכות הבטיחות - הוא מסוגל לתת פייט לכל מתחרה. אה, ובשונה מהם, תג המחיר שלו לא חוצה את רף חצי מיליון השקלים.
