שוק הרכב האמריקאי כבר ממש לא הכי גדול בעולם מבחינת כמות הרכבים הנמכרים בו, ותעשיית הרכב האמריקאית בפירוש לא הכי גדולה. סין עברה את הדוד סם והשאירה לו אבק כבר לפני שנים. ובכל זאת, הוא עדיין נחשב לחשוב ביותר בעולם, גם כי בחלק מהערים בארה"ב יש יחס של יותר מרכב אחד לתושב בוגר, אבל לא רק.
תעשיית הרכב האמריקאית נחשבה במחצית הראשונה של המאה הקודמת למובילה עולמית, החל מהמצאת פס הייצור שהנגיש את המכונית להמונים, כלה בשורה של חידושים כמו רכב שטח ראשון, המצאת תיבת הילוכים אוטומטית ואפילו רכב הפנאי הראשון נולד ביבשת החדשה. זו גם ארץ המרחקים העצומים והכבישים הנמתחים לאורך אלפי ק"מ, עם תרבות הדיינר, אשנבי המזון (Drive-Thru) והדרייב אין, ועם עושר אינסופי של סרטים, שירים, סדרות והצגות שעוסקים באופן בלעדי במכונית. לכבוד יום העצמאות האמריקאי, קבלו 10 מכוניות עכשוויות שמשווקת שם, וכמעט אך ורק שם. ולצערנו, לא אצלנו.
אמריקאים בכלל, וכאלה שמצביעים טראמפ וגרים במדינות שלא נושקות לאוקיינוס בפרט, מאוהבים בטנדר שלהם. לא באמת משנה להם שמדובר באחת מתצורות הרכב הפחות נוחות-בטוחות-ידידותיות לסביבה שיש. תנו להם קבינה וארגז והם מאושרים, גם אם מדובר בכאלה שהניחו חבילת חציר או שק דשן ב'אמבטיה' האחורית בפעם האחרונה לפני 35 שנה. כשעוד הייתה חקלאות ריווחית באזור.
עכשיו, האמריקאים גם מאוהבים בג'יפ רנגלר, אתם יודעים, ג'יפ-ג'יפ, של פעם. (בערך) כמו זה שהיה בצבא. וממש במקרה, גם ג'יפ רנגלר הוא חיה מיושנת למדי, עם מבנה ומכלולים בסיסיים ונוחות שנויה במחלוקת אפילו כשהוא עומד, בטח כשהוא נוסע. בשטח לעומת זאת מדובר באחד הגיבורים הגדולים בהיסטוריה. עד היום.
ומה יותר טבעי מלחבר בין השניים ולחבר לו איזה שם רב משמעות והילה, בעיקר כשאתה מותג שמשווע לאיזו זריקת חיים מהירה? וכך נולד גלדיאטור, לא הרבה יותר מגרסת טנדר לרנגלר עם ארגז בהשקעת פיתוח מינימלית ופוטנציאל רווח מקסימלי.
עזבו את זה שהוא ללא ספק הטנדר עם רמת העבירות הגבוהה ביותר שיש כיום, או את העובדה שהיה מהמועמדים הבכירים במכרז לרכב סיור קרבי עבור צבא ארה"ב, מכרז בו לא זכה אגב. כי מה שחשוב הוא שמדובר בחתיכת ג'קפוט מארץ האגדות. עוד לפני שהחל השיווק השתרכו תורים לפני הסוכנויות ונרשמו עסקאות נכלוליות מתחת לשולחן במחיר גבוה משמעותית ממחיר המחירון. גם כיום, יותר משנה לאחר שעלה על הכביש, יש תורים וגם כיום הוא מבחינתנו אחד מכלי הרכב הכי נחשקים שאפשר להעלות על הדעת.
הגיע הזמן שתכירו, חטיבת SRT של קרייזלר היא כל מה שחטיבות השבחה ספורטיביות צריכות להיות בקרב יצרניות רכב. כמו M של ב.מ.וו או AMG של מרצדס, גם למותג הפחות נחשב בדטרויט יש התאמה לאנשים שרוצים יותר אקשן. גם אם הם נוהגים במכונית שבאופן רגיל נחשבת למשעממת עד בלתי רצויה בעליל.
קחו את הדורנגו למשל. רכב פנאי עם מקום לשבעה נוסעים שמשמש בגרסתו הרגילה כסוג של חדר מגורים על גלגלים שנועד להסיע בפרברים את הילדים (והילדים של השכנים, וחברים שלהם שהגיעו לצהריים) לחוג כדורגל או בייסבול. או שחיה צורנית, לא משנה. הדורנגו לא אמור להיות יותר מרכב נוח להרבה ילדים רועשים, בלי שום יומרה להנאה כלשהי מנהיגה, ירחם השם.
אבל יש בכל זאת מי שמעוניין בהפתעות לשוכני רמזור שכנים. ועבורם שולפת SRT את המנוע הרגיל ודוחפת בחרטום מנוע V8הכי אמריקאי שיש בנפח 6.4 ליטר. הלב המתכתי הזה יורק החוצה לא פחות מ-475 כ"ס לכל ארבעת הגלגלים ופולט מאחור סאונד אלוהי. עכשיו, תארו לכם את פרצופו של עורך הדין המלוקק בפורשה שבדיוק חוזר ממשרד עורכי הדין הפרטי ומביט בהתנשאות לגלגנית מהולה ברחמים באמא שמסיעה ערימת ילדים מרוחי בוץ הביתה.
כשהרמזור יתחלף לירוק האמא הזו תזנק ב-4.4 שניות ל-60 מייל לשעה, וזה יספיק כדי לשמור את הפורשה מאחור. זה לא רק זה כמובן, אלא גם מיתלים, בלמים וצמיגים שמתאימים יותר למכוניות על.
לתעשיית הרכב האמריקאית יש לא מעט אמירות מיתולוגיות. אחת מהן היא "אין תחליף לנפח" שמתייחסת לחיבה הגדולה של תושבי USA למנועים גדולים. אחת אחרת טוענת ש"אין דבר כזה יותר מדי כוח". בדרך כלל האחת הולכת עם השנייה יד ביד, או צילינדר עם בוכנה.
וצ'אלנג'ר רד-איי (עין אדומה, ועצבנית מן הסתם) היא דוגמה טובה לשתיהן. ראשית המנוע, V8 (כן, שוב) עם שישה ליטר ו-200 סמ"ק. אבל גם עם מגדש-על שמגדיל עוד יותר את הכוח ועוד כמה שיפורים אחרים שימנעו מהבוכנות לזנק המנוע החוצה בפחד כשלוחצים על המצערת. בסופו של תהליך מדובר ב-797 כ"ס. ואם אתם לא משוכנעים איך זה מרגיש, תחשבו על פי חמישה ממה שאוטו-ליסינג שלכם מוציא ביום טוב. אם קיבלתם אחד חזק.
מה זה נותן? אם בא לכם לזנק ל-100 קמ"ש ייקח לכם 3.5 שניות בערך. אם בא לכם להמריא, אז אפשר לראות 326 קמ"ש אמיתיים על השעון. יש לה אגב מערכת ייעודית שמאפשרת לנטרל את הבלמים האחוריים ולהפעיל רק את הקדמיים, וכך לחמם את הצמיגים האחוריים לפני מיאוץ לרבע מייל אם אתם מתחרים, או להעלות את הגומי במיסוך עשן לבן סמיך עד שהצמיג יתפוצץ
הנה רכב אחד שגם היה אצלנו פעם, לפני יותר מעשור. נכון, הוא לא אמריקאי במקור אבל זוכה למקום של כבוד כאן משני טעמים עיקריים. הראשון, סוכנות טויוטה בארה"ב היא המקום היחיד ממנו תוכלו לרכוש אחד. וגם כדאי לכם לעשות זאת מהר אם אתם במקרה גרים שם, כי מחליף מודרני, וכנראה מרוכך משמעותית, נמצא ממש מעבר לפינה. השני, מדובר באחד מרכבי השטח הנחשקים ביותר שיש כיום. עם יכולת העבירות, השרידות והאמינות המפורסמות של רכבי השטח היפניים, אבל כאן בתוספת מרחב פנים יוצא דופן עם מקום לשמונה נוסעים.
יש מנוע בנזין V8 (לא להאמין, הנה הוא שוב) חזק עם 381 כ"ס ובעיקר כל פיצ'ר ייחודי שתוכלו להעלות על הדעת ויסייע לכם לכבוש את השד יודע איזה מעלה יצוץ מולכם פתאום. החל ממוטות מייצבים אקטיביים שמאפשרים להאריך את מהלך המתלה, דרך בקרת זחילה עם חמישה מצבי מהירות ואפילו מערכת OTA (ר"ת Off-road Turn Assist) שמצמצמת את רדיוס הסיבוב בנסיעה בשטח טכני על-ידי בלימת גלגל אחורי פנימי בדומה לטרקטור.
אחד מכלי הרכב הכי אהובים על האמריקאים באשר הם הוא SUV, בעיקר כשהוא ממש ענק והכי טוב אם יש לו גם פוזה של רכב שיכול עכשיו לכבוש את הסהרה אם רק יהיה לנהג חשק. הארמדה של ניסאן הוא מפלץ מהסוג הזה.
מדובר בעצם בגרסה אמריקאית לניסאן פטרול העתיק, אחד מרכבי השטח המפורסמים ביותר, המבוסס על מתכון מוכח של שלדת סולם חסונה ולכן מציע יכולת שטח מסוימת. אבל זה כמובן ממש לא העיקר. מנוע בנזין V8 (היי, פגשנו כזה פעם) בנפח 5.6 ליטר עם 390 כ"ס. הוא יכול לגרור 3.9 טון שזה אומר קראוון די גדול ואם לא, יש בו מקום לשמונה נוסעים ואפשר אפילו להזמין אותו עם מושבי קפטן מסתובבים שאהובים משום מה על האמריקאים.
המאך 1 היא ממש לא החזקה והקיצונית בהיצע של אחת מכוניות הספורט המפורסמות בעולם, אבל על הנייר היא נראית הכי שווה. קודם כל בגלל איך שהיא נראית, עם המון מוטיבים של האמאמא שלה שייצורה הופסק לפני עשורים. אחר כך עם מנוע V8 אטמוספרי (אתם מזהים כאן עקביות מסוימת, כן?) בנפח 5.0 ליטר עם 480 כ"ס. אפשר אפילו להזמין אותה עם גיר שישה הילוכים ידני, עם ראש בורר הילוכים בלבן פנינה כמו פעם.
חוץ מזה היא משופרת פה ושם כדי לתת יותר פאן בנהיגה ממוסטנג רגילה. החל מחיזוקי שלדה ועד שיפורי מתלים ובלמים והגה. ויש כמובן גרסת "ביצועים" שכוללת ספוילר אחורי ענק שמשפר את כוח ההצמדה ב-150% לטובת הצופים בדיינר הקרוב, וצמיגים מאוד רחבים לטובת האמונה.
פורד הייתה ראשונה לזהות שרבים מרוכשי הטנדרים לא משתמשים בהם לעבודה. ספק אם נדרשה לה עבודת תחקיר מיוחדת כדי לגלות את זה, אבל כן עומדת לזכותה העובדה שמרגע הגילוי המסעיר, עולם הרכב התעשר בטנדרים ממש שווים. אם לא עובדים איתם כמובן.
במקרה הזה מדובר דווקא בכלי שעיקר ייעודו מעורר השמחה בלב הנהג הוא מעבר לכביש. מה שהחל כתרגיל יחסי ציבור לשיפור תדמית המותג הפך במהרה ללהיט מכירות מבוקש הרבה יותר מקצב הייצור של המפעל במישיגן. דווקא בתחום המנוע השינויים צנועים. בתחום המיתלים ובולמי הזעזועים לעומת זאת, יש שינוי עצום.
הרפטור שנשען על החיבה האדירה של האמריקאים למירוצי שטח, מציע יכולת התמודד עם שביל משובש במהירות מטורפת שכמעט ואינה קיימת בכלים שאינם ייעודיים למירוצי מדבר. אולי נמצא אפילו תמונה ממש פוטוגנית של קפיצה גבוהה באוויר.
אקזוטיקה מוטורית נהוג לייחס באופן כמעט בלעדי למותגים אירופאיים. אבל יש יוצאת דופן אחת, ובערך יחידה. ולא במקרה היא גם נחשבת לאחת המכוניות האמריקאיות הכי לא אמריקאית בהיסטוריה, זו שתיזכר לעד בזכות ניצחון הירואי סוחף על פרארי הגאה במירוץ 24 השעות הבלתי נשכח של לה-מאן ב-1966.
ל-GT מרכב שעוצב במנהרת רוח (וזה כבר קצת חדש עבור אמריקאים) ועשוי שילוב של סיבי פחם ואלומיניום. המנוע המרכזי מפיק 660 כ"ס ומאפשר זינוק ל-100 קמ"ש ב-3 שניות , עם מהירות מרבית של, תחזיקו חזק, 347 קמ"ש.
לא תראו הרבה ממנה על הכביש, בעיקר כי אספנים מאפסנים אותה בתנאים אופטימליים במטרה להרוויח כמה מיליונים בעוד 10 שנים. אבל אלה שנוסעות, נראות ונשמעות לעיניים ואוזניים אמריקאיות טוב יותר מכל פרארי או למבורגיני. ואפשר להבין אותם.
סוס העבודה האופטימלי. הטנדר הממש גדול של ראם (דודג', בעצם) עושה את הכל בענק, וגם את המנוע. עם טורבו-דיזל של קאמינס שנשלף כנראה מאיזה אוטובוס עצום. אבל יש יותר מזה, מנוע V8 בנזין בנפח 6.4 ליטר ועם 410 כ"ס. והכי מעניינת שבגרסאות היא הפאוור-וואגון הייעודית לשטח, שתטפס בכל מקום בלי לעצור. בכלל.
הכל בנוי כאן לשטח, כאילו מדובר היה ברכב עבירות ייעודי ולא חתיכת טנדר עצום. החל מבולמי הזעזועים וכלה בכננת או הצמיגים או המיגון התחתי. הבסיס הוא ראם 2500HD מוכר, אבל התוצאה שונה לגמרי.
זו גרסת קצה לקמארו, בעלת שם די מורכב וארוך. ומעבר לכך זו חיית מסלול שיכולה לעשות קציצות מאקזוטיקה אירופאית שעולה פי שלושה או ארבעה ממנה. המנוע הוא V8 בנפח 6.2 ליטר עם מגדש-על ענק שמחלץ 650 כ"ס. יש גם תיבת שישה הילוכים ידנית (או 10 אוטומטית) והביצועים בהתאם. וכן, גם כאן אפשר לסחרר את הגלגלים האחוריים באופן יזום עד שיצא עשן באמצעות נעילת בלמים קדמיים.
העניין הוא, שבניגוד לגישה הקובעת שאמריקאיות יודעות לנסוע מהר רק בקו ישר, לקמארו הזו יש זמן הקפה מרשים של 7 דקות ו-16 שניות סביב מסלול הנורבורגרינג בגרמניה. כדי לקבל פרופורציות על ההישג, זה מהיר בשתי שניות מפורשה 911 GT2 RS הנחשבת לאחת המכוניות המהירות שיוצרו אי פעם באופן סדרתי. אין CV טוב מזה.
