קומביין ג׳ון דיר S790
(צילום: אורי דווידוביץ, רחפן: אלון בן משה, עריכה: איתי פולק)
בשדות קיבוץ רוחמה, כ-10 ק"מ מגבול הרצועה, לא הפסיקו את הקציר. "החיטה לא מחכה שהירי יסתיים. אם לא קוצרים בזמן היא נופלת, ההפסד גדול ואף אחד במדינה לא יפצה אותך על זה. יש גם סכנת שריפות מבלוני תבערה. בנוסף, החיטה הישראלית מיועדת למלאי החירום שאמור להספיק לשלושה חודשים, ונשמר לשעת מלחמה". כך אומר ל-ynet רן פרדמן, מנכ"ל יבולי גש"ר (גידולי שדה רוחמה).
בשדות הפתוחים שמסביב לקיבוץ החקלאים חשופים לפגיעה, ללא כל אמצעי הגנה. "במרבית המקרים בכלל לא יודעים שיש אזעקה, רק רואים פיצוצים באוויר. ואם כבר שומעים, פשוט נשכבים בסמוך לטרקטור", ממשיך פרדמן.
טיימינג זה (כמעט) הכל: בדיוק יום לפני תחילת מבצע שומר חומות הגענו לשדות רוחמה כדי להתרשם - כמו בכל שנה כמעט - מהקומביין החדש של ענף גידולי השדה בקיבוץ. ובאופן טבעי, הכתבה שהוכנה לקראת חג השבועות אודות המילה האחרונה בחקלאות המודרנית, נדחתה. זה כמובן לא ממעיט ממלאכת המחשבת המרשימה, הקדמה והתחכום בכלי שיהיה האחרון שבו תידרש נוכחות מפעיל בקבינה.
היצירה האחרונה והחדשה היא ה-S790 של ג'ון דיר האמריקאית, חברת המיכון החקלאי הגדולה והמפורסמת בעולם. קצת מספרים: מנוע טורבו-דיזל בנפח 13.5 ליטר, 625 כ"ס ומהירות מרבית של 30 קמ"ש או אם תרצו, מהירות שיוט בזמן קציר של כחמישה קמ"ש.
הצורך במנוע כה חזק נובע ממשקל עצמי של 36 טון (27 טון לקומביין, 9 טון למכבש מאחור) שאותו הוא נאלץ לסחוב בתנאי השטח הקשים של בתרונות רוחמה, עם עליות וירידות ושיפועי צד לרוב. מה שמסביר גם את הבחירה במערכת הנעה כפולה אופציונלית (ויקרה) שתאפשר להתמודד טוב יותר עם הקרקע. צריכת הדלק? בין 500 ל-600 ליטר במשמרת.
גובה עמדת השליטה עומד על 3.5 מטר, כדי שניתן יהיה לצפות רחוק לפנים (ולצדדים). כיסא מפעיל פניאומטי משכך את התנועות באופן מושלם שמזכיר ריינג' רובר חדש, בידוד הרעשים בקבינה מזכיר ספינת דגל של לקסוס ומערכת המיזוג יכולה לקרר כנראה אולם קולנוע. יש אומנם הגה ודוושות, אבל עמדת המפעיל מזכירה מטוס נוסעים מודרני, כשהשליטה במערכות מתבצעת באמצעות ג'ויסטיק, מפסקים שונים ושלושה מסכי מגע ותצוגה.
5 צפייה בגלריה
עמדת מפעיל מזכירה מטוס נוסעים. אביב רפפורט הוא אחד משני מפעילים המוסמכים לנהוג בו
(צילום: ניר בן זקן)
אוטומטי כמעט לחלוטין: החידוש המרכזי בקומביין הזה הוא מערכת דיש - תהליך ההפרדה בין הגרעינים לבין השיבולים – הפועלת אוטומטית, בניגוד למערכות ידניות בעבר. באמצעות חיישנים ומצלמות היא בוחנת את היבול בתהליך ההפרדה, ומשנה עצמאית פרמטרים שונים. היא עושה זאת בהתאם לתנאים (סוג וכמות היבול, מהירות הנסיעה) וכך מתאפשרת פעולה סופר-יעילה, עם מינימום פחת ועומס על המפעיל. היא כה מדויקת עד כי בקומביין דור קודם הקוצר במקביל, מוזנים נתונים ידניים שנלקחים מהמערכת האוטומטית בדגם החדש.
כך פועלת מערכת דיש אוטומטית:
יש מערכת ניהוג אוטומטית מונחית GPS שמאפשרת קווי קציר ישרים יותר מאלה שיבצע המפעיל המיומן ביותר. היא גם מייצרת מפות מדידת יבול בכל נקודה ספציפית בשדה בהן נעשה שימוש שנה לאחר מכן בתהליך הזריעה, כדי למקסם את ניצול האדמה. ועדיין צריך מפעיל מיומן, מאוד מיומן, כך שרק שני עובדי גד"ש מאושרים מוסמכים לנהוג בו.
הקומבינציה הישראלית: והקומביין המרשים אינו הסיפור היחיד כאן, שכן ברוחמה בחרו בשילוב ייחודי בענף החקלאות המקומי ונדיר גם בעולם, עם חיבור בין קומביין קוצר ומכבש המייצר "באלות" (חבילות) קש. שכן קציר חיטה קלאסי דורש ביסודו ארבעה כלים: קומביין, אחריו טרקטור שקוצר שיבולים לגובה אדמה, טרקטור נוסף עם מגוב שמיישר את המוץ והקש לשורה, וטרקטור-מכבש האוסף את המוץ והקש והופך אותם לבאלה המשמשת כמזון לבהמות.
5 צפייה בגלריה
פריקת הגרעינים מהקומביין לעגלת הביניים יכולה להתבצע תוך כדי תנועה כדי לחסוך בזמן
(צילום: ניר בן זקן)
הקומביין של רוחמה עושה את כל הפעולות בבת אחת, כשבתהליך הייחודי עובר הקש ישירות למכבש שמאחור, ואינו נאסף מהאדמה בתהליך שגרתי. לכן הוא נקי מאדמה, קצוץ דק ומכיל את כל פחת הגרעינים כך שהערך התזונתי שלו גבוה יותר. למעשה, הוא נחשב לאיכותי ביותר בשוק, עם רמת ביקוש גבוהה יותר מהגרעינים עצמם. העובדה שכל הקש עובר למכבש ולא נותר על האדמה מאפשרת עוד רווח, תרתי משמע; כמעט ואין פחת של חומר ונחסך הצורך בעיבוד קרקע לפני זריעה בעונה שלאחר מכן.
