כשרותם גבאי התגייסה לצה״ל והשתלבה ביחידת האופנוענים של המשטרה הצבאית, היא בעיקר נהנתה מהרכיבות על האופנוע. וגם מהמדים השחורים, ומהסמכות. אבל לאחר שבת דודתה, עמית איטח ז״ל, נהרגה בתאונת דרכים, התפקיד שלה קיבל משמעות אחרת לגמרי. ומאז התאונה, כך החליטה, היא תהיה הכי קשוחה שיש בפעילות האכיפה. לא תוותר לאף נהג או נהגת, לא תבטל או תקל את הדו״ח. הכל כדי למנוע עוד מוות על הכביש. במקביל היא גם למדה שלא להתרגש מתגובות נהגים ולהתמודד עם הסכנות שאורבות לה כרוכבת.
קלוז אפ: רותם גבאי, אופנוענית במשטרה הצבאית, נלחמת בקטל בכבישים אחרי שאיבדה את בת דודתה בתאונת דרכים
(צילום: ירון שרון)
״לא שמים על אופנועים. אנשים לא הבינו את תפקידה של המראה ברכב והם לא מביטים בה. ולכן לעיתים קרובות אתה מוצא את עצמך מסתכן על כביש. (גם כי) ישראלים הם חוצפנים. אין להם סבלנות, הם לא אוהבים לחכות״.
מה מעוררת אצלך ההתנהגות הזו?
"בעיקר כעס גדול. אפשר להבין למה יש כל-כך הרבה תאונות על הכביש. כשאני מעירה לאזרחים ואומרת להם שכמעט פגעו בי, ישר יש צעקות: ״את לא נוסעת טוב, את נצמדת אלי״.
איזה תגובות את מקבלת על התפקיד שלך?
״יש כאלה שמפרגנים, ויש כאלה שיגידו שזה גברי מדי. ועוד הערות כאלה ואחרות שלא נעים לקבל, לעיתים גם מקצינים. הייתה תקופה בה לא היו רוכבות ביחידה ופתאום אני נכנסתי. היחס משתנה. פתאום רואים שיש עוד בחורה שיכולה ומסוגלת לעשות את הדבר הזה".
ואיך את מקבלת את זה?
״בתחילה נפגעתי, שאלתי את עצמי האם אני באמת כזו גברית. אחר כך הבנתי שזאת אני, זה מה שאני אוהבת לעשות. וזהו. עכשיו זה פשוט עובר לי ליד האוזן״.
גבאי שנמצאת יום יום על הכביש ומתמודדת עם נהגים עבריינים, כאלה שמתווכחים ואפילו אלה שמעוניינים לריב, התרגלה להכל. חוץ מלרגע בו האדם הכי קרוב אליה, בת דודתה עמית איטח ז״ל, תיהרג בתאונה איומה. וזה קרה לפני מספר חודשים, בפברואר 2022, מול הכניסה ליישוב יערה שבגליל. תאונה חזיתית קשה בה נהרגה סגן עמית איטח, רגע לפני יום הולדתה ה-21. בן זוגה וחבר נוסף נפצעו קשה. ברכב הפוגע ישב ראפע אסלאן, שחזר לביתו ממסיבה שנערכה ביישוב סמוך.
״יש הוכחות שהוא שתה, שנסע מעל המהירות המותרת וחצה קו הפרדה רצוף. הוא לא הזעיק עזרה, פשוט ברח, והציע כסף לאנשים כדי שייקחו על עצמם את האשמה. בן אדם רשע, בלי לב״.
גבאי ועמית ז״ל היו חברות טובות מאוד מעבר לקשר המשפחתי שלהן. ״היא הייתה ילדה מדהימה, חברה ובת דודה, הייתה בשבילי הכל. דמיינתי איך היא ואני נפגשות עם הילדים של שתינו, דמיינתי חיים שלמים. וזה פשוט נקטע״, היא מספרת בכאב. ״גדלנו ביחד, חגגנו חגים ביחד. הפסדתי בת משפחה, חברה ומישהי שבאמת הייתה קרובה ללבי. אני עדיין לא יודעת איך לעכל את הדבר הזה. במהלך כל תקופת החגים האחרונה מצאתי את עצמי תקועה עם הראש בתוך הצלחת, רק חושבת איפה היא עכשיו״.
התאונה הזו שינתה בך משהו?
״זה גרם לי להסתכל על הכביש בצורה אחרת, בעיקר בלילות בהם אני ממש מפחדת . ולא בגלל שאני לא נהגת טובה, אלא בגלל שלאנשים לא אכפת אם הם שותים ונוהגים במהירות. מעניין אותם שהם בתוך האוטו עם השירים והבלאגן, אבל לא שבעוד דקה הם עשויים להרוס חיים של בן אדם ומשפחה שלמה. זה לא מה שמעניין אותם באותו רגע״.
ולכן הפכת ליותר קשוחה?
״כן, הפכתי ליותר קפדנית. אם פעם כן הייתי מתחשבת ומוותרת על דו"ח בעבירות מסוימות, היום אני מבינה שזה לא עובד. רק מי שמרגיש את זה בכיס, מסוגל להבין ויחשוב פעמיים לפני העבירה הבאה. אם מנעתי מבן אדם אחד להרוס חיים של אדם אחר, עשיתי את שלי. אני גאה במה שאני עושה ולא אכפת לי מהתגובות״.
את חושבת שיש סיכוי לשינוי על הכביש?
״אני רוצה להאמין שכן. אני רוצה להאמין שעקב כל התאונות שקורות, העובדה שזה פוגש בלא מעט אנשים, נהגים יתחילו לשים לב יותר. יביטו ימינה שמאלה. לא ינהגו כעוסים, רק רגועים״.
