(צילום: טל שמעוני, בראל אפרים)
טייס קרב, עורך דין ורופא מגיעים למסלול מרוצי מכוניות על שלט רחוק. זו לא התחלה של בדיחה, זו המציאות ביחידה ללימודי חוץ באשקלון, שם מלמדים בנייה ונהיגה במכוניות שלט. ואם חשבתם שמדובר בצעצוע לילדים, תחשבו שוב, כי מדובר בהרבה יותר מתחביב. זו קהילה גדולה של נהגים ונהגות שמגיעים למסלול אספלט ייעודי שהוקם באשקלון, שם הם מתחרים האחד בשני במה שנראה כמו העתק מוקטן למרוצי מכוניות מקצועיים. כל אחד מתחזק ומטפח מכונית שלט משלו, נותן את כל מה שיש לו באצבעות ואם הוא מספיק טוב, הוא גם מגיע להתחרות באליפות עולם למכוניות על שלט.
את המסלול, שמזכיר העתק מוקטן של מסלול מרוצי מכוניות גדולות עם מגוון פניות ואבני שפה, הקים אסי ביטון (47), שמלמד בנייה ונהיגה במכוניות שלט. הוא נחשף לתחום לראשונה לפני 24 שנים, כשנפצע במהלך שירותו הצבאי ורותק לכיסא גלגלים. "אני רואה בזה קצת יותר מאשר תחביב. זה יותר ספורט, יותר אתגר, ובעיניי גם סוג של תרומה לחיים עצמם", מספר ביטון. "לאחר הפציעה, חברה קנתה לי מכונית שלט כי באותה תקופה לא יכולתי לנהוג. יצאתי משיקום מאוד ארוך ומכונית השלט הייתה סוג של 'בוא, תעשה משהו'. ומאז החיידק תפס אותי".
מה אתה מרגיש כשאתה משחק?
"אני רוצה לתקן את המינוח, כי אני אף פעם לא משחק באמת. אני מתחרה. וכשאני מתחרה אני ספורטאי. יש כללים, יש חוקים, יש הגדרות ברורות מה מותר ומה אסור. אי אפשר לקחת משאית שלט ולהתחרות עם מכונית מרוץ. יש קטגוריות, זה ספורט. יש כללי נהיגה, מתי מותר לעקוף, מתי אסור. גם כשאנחנו מתקנים אנחנו מכונאים. מכונאים של מכוניות קטנות וגדולות זה אותם מכונאים. דיפרנציאל קטן או דיפרנציאל גדול של אוטו זה אותם חלקים. פשוט הגודל שונה. הגיאומטריה שלנו היא אותה גיאומטריה של מכוניות אמיתיות".
יש מי שיגידו שזה ילדותי להתעסק בזה, שזה צעצוע.
"תספרי את זה לכל הרופאים, טייסי הקרב, עורכי הדין, המהנדסים - שמתעסקים בזה. אני לא מתבייש להגיד שאנחנו מתעסקים בצעצוע, אבל הצעצוע הזה הוא חלק מהחיים שלי. דרך הצעצוע הזה למדתי הנדסה, פיזיקה והנדסת חומרים, אבל מעבר לזה - הצעצוע הזה גם לימד אותי על עצמי. הוא עזר לי להתגבר על המון מכשולים חברתיים, בטח בשנים הראשונות אחרי הפציעה. זה שימש בשבילי כמו מתווך חברתי. כי בסוף, אחרי שעה במסלול, את אף אחד לא מעניין שאתה בכיסא גלגלים. אתה חוטף את כל הקללות ולאף אחד ממש לא אכפת מהמוגבלות שלך ואתה מוצא את עצמך אחד מכולם".
עבור ביטון והנהגים האחרים הפוקדים את המסלול, מדובר בספורט תחרותי לכל דבר ועניין. לפני תחרויות חשוב לדאוג למצב האספלט, לשמן את הגלגלים ולהגיע לאימונים לפחות שלושה שבועות לפני התחרות.
"המתמודדים מגיעים ומתאמנים על קווי הפנייה, על אזורי הבלימה וההאצה. מתי להיכנס לפנייה, מתי לצאת מהפנייה", מסביר ביטון. "רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו מדברים על סדר גודל של זינוק ל-100 קמ"ש בפחות משתי שניות. אני יכול להגיד שבמסלול אני מאבד את הנשימה, שוכח לנשום. בתחרות האחרונה הגעתי למצב שכמעט חיברו אותי למכונת לב-ריאה. זה נהיה כזה מטורף, אתה כולך רועד, אבל האדרנלין הזה הוא מה שמושך. אני חושב שביום שאפסיק לרעוד, אפסיק לבוא להתחרות".
איך התחושה לייצג את ישראל באליפות עולם?
"זה כמו מכבי תל אביב. כולנו מכבי תל אביב כשמכבי נוסעת לתחרות בעולם. אז אם יש נהג שנוסע לתחרות בעולם, אנחנו ממש בתוך זה. אם זה הפופקורן והבירות, בייגלה ועל האש. וכשמגיע הגמר, אם הוא מגיע לתוצאה טובה ומנצח, יכולים לעוף כמה דברים באוויר משמחה".
כמה עולה התענוג?
"כמו במכוניות רגילות - יש יצרניות זולות ויש יקרות, כך גם במכוניות על שלט. אני לא אגיד איזה דגם הוא מרצדס או מאזדה, אבל אחד הקיטים היותר יקרים עולה 2,700 שקל. קיט זו בעצם רק השלדה. בלי חשמל, בלי שלט, אפילו בלי צמיגים. אתה בונה את זה איך שאתה רוצה. אבל לכל מי שרוצה להתחיל, יש שוק שלם של מכוניות יד שנייה".
ביטון מאמין שצריך לבנות את המכונית מאפס. "כשאתה בונה את המכונית בורג-בורג ואז מסיע אותה, זו תחושה שאתה בנית משהו. זה מין סוג של לגדל ילד שלך, או לגדל בובה. אני יכול להגיד לך גם אחרי 25 שנים - כל שריטה במכונית שלי אני מכיר".
ומה האישה אומרת על זה?
"זכיתי באישה הכי מפרגנת בעולם, מהיום הראשון. היא הבינה שזה שאני לא בן 14 - לא אומר שהפסקתי להיות ילד. ומרגע שהיא הבינה את זה היא מפרגנת לי ביג-טיים".
