המעבר של יצרניות הרכב לחשמל נראה כיום כשינוי הגדול והמשמעותי ביותר שעוברת תעשיית הרכב, מהשמרניות שבתעשיות, ב-100 השנים האחרונות. שינוי בסדרי עולם שאינו נופל מהמעבר לייצור בשיטת סרט נע עם פורד מודל T בתחילת המאה הקודמת, זו שהפכה את המכונית מצעצוע לעשירים בלבד, לכלי תחבורה להמונים.
למעבר להנעה חשמלית יש משמעות גדולה יותר מהפחתת זיהום האוויר. שכן הוא משנה סדרי עולם בכך שהוא מבטל חלק משמעותי מיתרונות הידע והניסיון של יצרניות רכב ותיקות, מציב אותן לעיתים אפילו בנחיתות, ומאפשר בכך ליצרניות צעירות, קטנות וחכמות להתמודד ראש בראש וכשוות מול שווים עם בכירי התעשייה. טסלה התחילה כך אבל היא ממש לא לבד כיום, שכן NIO ו-Faraday Future, ניקולה וריביאן ורימאק לא מפגרות בהרבה.
ויש עוד חברה קטנה, האחרונה להציג מכונית חשמלית מתקדמת ומוכנה לכביש - לוסיד, שחשפה את האייר, מכונית סלון מהודרת שקוראת תיגר על מי שנחשבת לחשמלית המפורסמת בעולם וזו שהחלה את המהפכה - טסלה מודל S. משלימה את השלישייה בכתבה זו היא דווקא זו שמייצגת את הדרך בה התעשייה הוותיקה מנסה להתמודד במגרש של הקטנות - פורשה טייקן, החשמלית הראשונה של אחת מיצרניות הרכב המוערכות בעולם.
היסטוריה ועתיד
את ההיסטוריה של פורשה אין מי שלא מכיר. ובכל זאת. פרדיננד פורשה, מייסד החברה, התפרסם בעיקר כמי שאחראי לתכנון הגאוני של פולקסווגן חיפושית טרום מלחמת העולם, זו שלאחר שוך הקרבות הוזרקה בסטרואידים והפכה לפורשה 356 ולאחר מכן ל-911, ממכוניות הספורט המפורסמות, הנחשקות והפופולאריות בעולם.
לא רבים יודעים אך לפורשה יש גם היסטוריה של שילוב מנועים חשמליים מתחילת המאה. למעשה, שמה של המכונית הראשונה שפרדיננד פיתח היה P1 (או Egger-Lohner C.2 Phaeton), עם מנוע חשמלי שייצר 5 כ"ס ואפשר מהירות של רכיבת אופניים נמרצת - 25 קמ"ש. למעלה ממאה שנים לפני שטסלה השיקה את המכונית הראשונה שלה. כך שמבחינה היסטורית, הטייקן היא לא בדיוק הראשונה.
נריץ קדימה 100 שנים, לתחילת האלף השלישי, בו נוסדה חברת הזנק קטנה שעוד תשנה את תעשיית הרכב לעד. זה המקום להזכיר כי אלון מאסק שכולם מכירים כאיש מאחורי טסלה, אינו נמנה עם המייסדים - מרטין אברהרד ומארק טרפנינג – ולמעשה הצטרף אליהם שנה לאחר שנוסדה. אגב, צמד המהנדסים החליט להקים את טסלה (קרויה על שם ניקולה טסלה, מהנדס חשמל אמריקאי הנחשב לאחד מגדולי הממציאים בכל הזמנים) לאחר שג'נרל מוטורס החליטה להשמיד את כל המכוניות החשמליות מדגם EV1 שייצרה, ולזנוח פיתוח של יחידות חשמליות כדי לא להתחרות בדגמי הבנזין הקיימים שלה.
הדגם הראשון שיצרו היה למעשה לוטוס אליז בה הושתלו מנוע חשמלי ומצברים. קצת פחות מ-2,500 יחידות יוצרו, בעיקר בגלל תג המחיר הגבוה והשימושיות המוגבלת. ומי שפרסמה את טסלה יותר מכל היא מודל S, אולי המכונית החשמלית הרב-שימושית הראשונה בעולם, עם תא נוסעים מרווח וטווח נסיעה מרשים. אבל ממש לא רק בגלל אלה זכתה המודל S להכרה ותהילה.
בדומה לפורשה שכיכבה על מסלולי המרוצים, כך גם טסלה, אבל באופן עממי הרבה יותר. מודל S הביסה כל מכונית-על אפשרית של מיטב יצרניות האקזוטיקה המוטורית, בעיקר אלה מארץ המגף. היא עשתה זאת במבחני תאוצה שהתפרסמו על-ידי אמריקאים גאים באינספור סרטונים באתרי שיתוף עם כמות צפיות היסטרית. בעידן המודרני מדובר היה בפרסום ויראלי נפלא וסופר משמעותי. הרבה יותר מ-19 גביעי מקום ראשון מ-24 השעות של לה מאנס, כפי שעשתה פורשה.
ואותה מודל S ניצבה כמרכז הכוונת של מתכנני ומעצבי חברה אמריקאית נוספת בשם לוסיד, אשר ייצרו את האייר שאמורה להביס את המלכה האם, בטריטוריה שלה. לא רק בביצועים וטווח נסיעה או מהירות טעינה, אלא גם עם עיצוב חדשני ומעניין הרבה יותר מה-S המוגבלת מבחינה זו לדעת אחדים, או הפשוט לא ממש נעימה לעין כפי שאחרים חושבים. לקהל, בעיקר בשוק היעד העצום של קליפורניה בו מודל S שכיחה יותר מטויוטה קורולה אצלנו.
הכוח להשחית
אז טסלה מודל S אכן הפכה לכוכבת רשת, אבל לוסיד ידעה בדיוק מה צריך לעשות כדי לטפל בזה. כוח. הרבה כוח. עם 1,080 כ"ס הביכה היצרנית הזעירה את טסלה היהירה עם נתון רבע מייל בלתי נתפס כמעט למכונית סדרתית - 9.9 שניות. נוק-אאוט שהיה צפוי, שכן תאריך החשיפה היה ה-9 בספטמבר, ולוסיד לא פספסה שום הזדמנות בה ניתן היה לרמוז מדוע דווקא בתאריך זה.
אבל לא אחד כאלון מאסק יוותר. ימים ספורים לאחר מכן הוצגה גרסת פלייד (Plaid) למודל S, עם שני מנועים חשמליים מאחור ואחד מלפנים, והספק משולב של "יותר מ-1,100 כ"ס", בלי לחשוף כמה בדיוק. גם זמן התאוצה ל-60 מייל לשעה (96 קמ"ש) לא נחשף בדיוק. מאסק כן הצהיר שהיא תעשה זאת בפחות מ-2 שניות, כחצי שניה טוב יותר מהאייר. רבע מייל? פחות מתשע שניות יספיקו. רק לשם פרופורציה, אלה זמנים של מכוניות מירוץ קיצוניות במיוחד. במכונית סלון חשמלית.
אפילו נתון המהירות המרבית, שלרוב נמוך במכוניות חשמליות עקב הצורך למנוע שאיבה מהירה מדי של אנרגיה מהסוללות, יוצא דופן כאן ועומד על 320 קמ"ש, מעמיד בצל את הטייקן טורבו S שהתגאתה ב-270 קמ"ש ואת לוסיד עם 259 קמ"ש. מספרים מטורפים רק שחשוב לזכור אלה הם נתונים שהיצרניות מפרסמות. בחלק ממבחני התאוצה שערכו עמיתינו באירופה, הביסה טייקן טורבו S (רשמית, זינוק ל-96 קמ"ש ב-2.5 שניות) את טסלה מודל S פרפורמנס שטוענת ל-2.3 שניות.
אז המקום בו פורשה - המהירה באופן בלתי נתפס מאחורי ההגה - אינה מסוגלת אפילו להתקרב לשתי יצרניות אמריקאיות קטנות, הוא קרבות רמזורים. אבל בכל הקשור ליכולות דינמיות, היא מביסה אותן. ולו רק בשל העובדה שזכתה לכיול מערכות המוקפד והמפורסם של היצרנית המוערכת. בגרסת טורבו (שום קשר למגדש) S יש גם מערכות מוכרות של היצרנית, כמו בלמים קרמיים והיגוי אחורי אקטיבי או מוטות מייצבים אקטיביים כאופציה.
לוסיד מתגאה בכך שהאייר עברה ניסויי נהיגה מפרכים במסלולי מירוץ שונים בצפון אמריקה ומה עושה טסלה? גרסאות ניסוי למודל S נצפו במסלול נורבורגרינג שבגרמניה, ואפשר להניח כי הכוונה היא לנפץ את זמן ההקפה של הטייקן טורבו (7 דקות ו-42 שניות). . אגב סביב מסלול לגונה סקה היא כבר קבעה זמן הקפה של דקה ו-30.3 שניות, כמעט זהה לזמן ההקפה של מקלארן P1 הסופר אקזוטית.
חרדת טווח
לוסיד טוענת לטווח נסיעה של 809 ק"מ בגרסה הבכירה על-פי התקן האמריקאי (EPA) עם חישוקי "19 (748 ק"מ עם חישוקי "21). נתון יוצא דופן, יותר מכפול מזה לו מסוגלת פורשה (309 ק"מ לטורבו S, ו-327 ל-4S) וטוב משמעותית מטסלה (560 ק"מ לגרסת הביצועים, או 646 ק"מ לגרסת LR). אלא ששוב, גרסת פלייד מבטיחה טווח נסיעה של 836 ק"מ. כל זאת מבלי לפרסם את גודל המצברים וזמני הטעינה.
הנתון אותו כן מפרסמת לוסיד מרשים בעיקר מכיוון שקיבולת המצברים אינה גדולה באופן דרמטי משל שתי המתחרות (113 קוט"ש לעומת 100 קוט"ש לטסלה ו-93.4 קוט"ש לפורשה). האם זה נובע מיעילות גבוהה יותר של היחידה החשמלית, או ממקדם גרר נמוך יותר? עוד לא ברור.
יתרון נוסף ללוסיד - אפשרות טעינה מהירה בהספק של 300KW, גבוה במעט מפורשה (270KW) ו-50% יותר מטסלה מודל S המשווקת כיום (200KW). המשמעות היא שטעינת מצברי מודל S מ-10% ל-80% אורכת כפליים מהשתיים האחרות. בפועל יש להזכיר, מספר העמדות בהן ניתן לממש את פוטנציאל הטעינה הסופר-מהירה צנוע למדי.
מדד הנחשקות והמקוריות
לטייקן עיצוב שמרני כמקובל בארץ המוצא ולמודל S מראה שאינו מחדש כבר דבר בארה"ב. למעשה, מדובר במכונית מאוד מיושנת אם להתייחס לזמן שעבר מאז הוצגו בה שינויים כלשהם. האייר לעומת זאת נראית מאוד מקורית, עם יחידות תאורה צרות (פחות מ-2.5 ס"מ) ומראה מדהים שמאפשר לה מקדם גרר הנמוך בקטגוריית היוקרה לדברי היצרנית – 0.21. טוב משמעותית מטסלה (0.24) ומהטייקן (0.22).
אם לשפוט על פי התמונות, מעצבי לוסיד היו מקוריים הרבה יותר מעמיתיהם גם בעיצוב הפנים, השואב לדברי היצרנית השראה ממטוס מנהלים. החל בשימוש בצביעה דו-גונית בשחור ליושבים מלפנים וצבעים בהירים מאחור כדי להבדיל בין אזורי ריכוז לנוחות, כך היצרנית. לוסיד גם תאפשר ללקוחותיה לוותר על הספסל האחורי לטובת צמד כורסאות נפרדות עם אפשרות כיוון נרחבות, לרבות הטיית מסעד והדום לרגליים.
מעולם התעופה המודרנית נלקח גם המונח "גלאס-קוקפיט" לתיאור מסכי התצוגה והמגע הרבים העומדים לרשות הנהג ברזולוציית 5K. מאחורי ההגה יש מסך מקומר ברוחב "34 המשמש לתצוגת נתונים (במרכז), הפעלת מערכות בידור-ונוחות מימין ומערכות הרכב (אורות, מגבים, מפשיר אדים) משמאל. בנוסף יש מסך מגע מרכזי נשלף המאפשר הרחבה של תפריטים מסוימים מהמסך העליון.
ומה אצל האחרים? עיצוב הפנים בטייקן כולל עד חמישה מסכים, כולל אחד ייעודי לנוסע ליד הנהג ואחד ליושבים מאחור. החיסרון העיקרי שלה הוא במרחב מחיה צנוע יותר לנוסעים (בסיס גלגלים 290 ס"מ, קצר ב-6 ס"מ מהאחרות) ותא מטען קטן יותר מלפנים (81 ליטר לעומת 150 ליטר לטסלה ו-202 ליטר ללוסיד), ומאחור (366 ליטר לעומת 456 ליטר לאייר ו-744 ליטר למודל S).
מודל S? כשהוצגה ב-2012 היה המסך העצום במרכז לאבזר שניער את עולם הרכב. לא פחות. כעת הוא כבר נראה מיושן. גם איכות החומרים - הלא מרשימה ממועד ההשקה - נראית כיום נמוכה למדי, שלא להזכיר את איכות ההרכבה המושמצת תדיר של פס הייצור בפרמונט.
האם יש למתמודדת החדשה סיכוי?
פורשה היא פורשה ותשמור כנראה על יתרונותיה הדינמיים מול כל מתחרה חדשה שתצוץ. כי מדובר ב-DNA שלה, וכי לקוחותיה מצפים לכך. הסיפור של לוסיד מורכב יותר. אם תממש את כל ההבטחות, היא עשויה לגנוב נתח ניכר ממאוכזבי מודל S. מבחינת נתונים יש מספיק, די והותר. טסלה? כבר שנים שברור כי היא צריכה לרענן את מודל S המתיישנת במהירות, בעיקר בשנתיים האחרונות. ומאסק יעשה זאת, או בעצם כבר עשה עם הפלייד. מה שבטוח, יהיה מעניין.