המלחמה בין רוסיה לאוקראינה תופסת את הכותרות מאז החלה, כשדמותו של ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה התוקפת, זוכה לאין-ספור ניתוחי אישיות מורכבים - ורכיבי הגאווה הלאומית והרצון להחזיר עטרה ליושנה מככבים כמובן. לא תופתעו לשמוע שגם בתחום המוטורי פוטין בחר לנער מעצמו את המערב, וביקש לצייד עצמו בתוצרת רוסית טהורה. לא שרכב שרד שפותח בסיוע פורשה ובוש יכול להיחשב כרוסי טהור, אבל הפוזה של ה"אורוס סנאט", המכונית הרשמית של פוטין, היא כל-רוסית - ובעידן שבו מראית עין חשובה הרבה יותר ממהות, זה כנראה מספיק.
נחזור רגע לרכב השרד הנשיאותי האיכותי, היקר, הנוח, הממוגן ובעיקר המפורסם בעולם, הרי הוא הביסט, הלימוזינה של נשיא ארה"ב. אין כלל ספק שבכל הנוגע לעמידה ביעדים, הוא מתקדם במידה ניכרת מכל הדומים לו. אחרי הכול, הרכב הזה אינו אמור רק להסיע את המנהיג, אלא בעיקר להגן עליו מפני שורה ארוכה מאוד של איומים מכל הסוגים. ירי בנשק קל הוא משחק ילדים, שלא יטריד אפילו את שכבת הצבע המיוחדת של לימוזינה ממוגנת איכותית. מחסום דוקרנים? בדיחה, בערך כמו פיצוץ קרבה חיצוני.
אנחנו מדברים על כלי רכב שמסוגלים להגן מפני התקפות אב"כ מסיביות, לספק הגנה מפני ירי צלפים מדויק ואף טילים בסיסיים. כל זאת תוך כדי שמירה על תקשורת (גם לוויינית) ויזואלית וקולית מלאה, שימוש באמצעי הגנה אקטיביים מסווגים ומה לא. רגע, נזכיר שוב - לימוזינות כאלה הן סוג של מפגן כוח לתוצרת הלאומית.
מה עושים כשמדובר בתעשיית רכב נחשלת כמו זו הרוסית, שאיבדה לחלוטין כל קשר ריאלי למורכבות הטכנולוגית-ממוחשבת של המערב? שאלה טובה, שעליה נתן מי אם לא ולדימיר פוטין תשובה ברורה. קודמיו בתפקיד בחרו להשתמש בלימוזינה שמבוססת על אחת המכוניות האיכותיות שיצרה תעשיית הרכב מעולם, מרצדס S600 - וכמובן הוסבה בכבדות לשמש רכב שרד ממוגן לעומד בראש מעצמת העל השנייה על הגלובוס, ועוד נחזור אליה. בסיבוב הראשון לכהונתו השתמש בה הנשיא, אך בסיבוב הנוכחי, יחד עם החלטתו לטפח רגשות גאווה לאומית חדשים, בעט אותה למחסן הגרוטאות.
המחליפה היא מכונית שמעטים בלבד במערב הכירו, אורוס סנאט. החשיפה הרשמית למכונית הייתה במאי 2018, בטקס השבעתו לכהונה הנוכחית שהועבר בשידור חי ברחבי העולם. במהלכו נראה פוטין נוסע בסנאט בתוך מתחם הקרמלין, ממשרדו לטקס ההשבעה בארמון הגדול. מפרט המיגון שלה והמערכות המותקנות בה לא מוכרים, אבל רימוני יד ומטעני צד לא יעשו גם עליה רושם. על פי דיווחים, תא הנוסעים בה אטום לחלוטין, עם מערכת אספקת חמצן ייעודית שמאפשרת שהייה בה גם מתחת למים.
אבל שימו לב. מדובר אומנם בייצור רוסי, אבל את בסיס הגלגלים הארוך הזה מניעה יחידה היברידית שפותחה בשיתוף (בואו נהיה רציניים, על ידי) פורשה ובוש. למנוע ה-V8 המוגדש בנפח 4.4 ליטר (ולמנוע החשמלי שמחובר אליו) יש כ-600 כ"ס, הנעה כפולה קבועה ותיבת תשעה הילוכים אוטומטית מערבית למהדרין. הזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש אורך שש שניות בגרסה הרגילה שמשווקת ברוסיה, אבל לזו הממוגנת של פוטין עם משקל שעומד על כארבע טון זה עשוי לקחת קצת יותר.
בואו נחזור רגע אחורה בזמן, אל מנהיגי ברית המועצות ובחירותיהם המוטוריות. נושא הסוציאליזם יכול היה להידחק קצת הצידה כשמדובר היה באיכות ובפינוק, וגם לרגשות פטריוטיים ניתן פחות משקל מבחינה זו - אלא אם אתם רואים ברולס רויס סילבר גוסט דוגמה ומופת לשוויון ולאחווה.
השליט הראשון של ברית המועצות הוא זה שבחר להתנייד באחת המכוניות הרחוקות ביותר מהאידיאולוגיה החברתית-כלכלית שבה האמין. במשך כהונתו הקצרה, המכונית של ולדימיר איליץ' לנין, המהפכן, האידיאולוג והמרקסיסט שייסד את ברית המועצות, הייתה לא אחרת מרולס רויס סילבר גוסט, מהדגמים המפוארים והיקרים באותה התקופה. לא אחת אלא צי של מכוניות כאלה עמדו לרשותו, ואחת מהן הותאמה גם לנסיעה בתנאי חורף קיצוניים הכוללים שלג וקרח, עם צמד מגלשים לגלגלים הקדמיים ומערכת זחלית לציר האחורי. כי סוציאליזם זה יופי, אבל בן אדם צריך גם להתנייד איכשהו.
האם יוסיף סטאלין שהגיע אחריו היה יותר או פחות סוציאליסט? לא ברור, וגם לא ממש משנה. מה שבטוח, גם "איש הפלדה" נסע החל מאמצע שנות ה-30 בפקארד 12 מהודרת וממוגנת שקיבל במתנה מנשיא ארה"ב, פרנקלין רוזוולט. אבל סטאלין בניגוד לקודמו הבין כבר שזו בעיה, וביקש לעצמו מכונית רשמית שתהיה גם גאוות התוצרת המקומית. יצרנית הרכב ZIS פיתחה במיוחד עבורו את ה-115, גרסה משודרגת ל-110. זה לא אומר לכם הרבה, נכון, אבל כן שווה לדעת שהן היו העתק בוטה למדי של פקארד סופר 8 אמריקאית.
בין השדרוגים שקיבלה על מנת להשקיט עד כמה שניתן את תחושת הרדיפה של סטאלין - מערכת מיגון נגד ירי לרבות שמשות בעובי של כ-7.5 ס"מ, שהעלו את המשקל העצמי ליותר מארבעה טון. מנוע שמונה צילינדרים בטור בנפח 6.0 ליטר שודרג מעט, לפי דיווחים, ולכן שחרר הספק של 162 כ"ס, לעומת 140 כ"ס במקור. המהירות המרבית: 120 קמ"ש.
מנהיגי ברית המועצות שהגיעו אחרי סטאלין הקצינו עוד יותר את העמדה, ובחרו לרדת אל העם לגמרי. לא רק שהם לא נסעו במכוניות ממוגנות ירי, הם בחרו במכוניות סדרתיות רגילות של התעשייה הסובייטית, לעיתים אפילו עם גג נפתח על מנת להדגיש את הקרבה בינם לבין העם. זה החזיק מעמד לא רע במשך שנים ארוכות, עד לניסיון ההתנקשות בליאוניד ברז'נייב בינואר 1969.
במינהל 9 של הקג"ב, הגוף שהיה אחראי אז על אבטחת אישים, הוחלט - עם כל הכבוד לרצונם של המנהיגים - לחזור למכוניות ממוגנות ירי. מי שנבחרה לשאת את הדגל הייתה ZIL-4105, למעשה לימוזינה מוארכת מאוד (6.4 מטר) וממוגנת ירי, הדגם המפואר והיקר ביותר של יצרנית הרכב הגדולה באותן שנים בברית המועצות.
6 צפייה בגלריה
מיכאיל גורבצ'וב, המנהיג האחרון של ברה"מ, וה-ZIL4105 בביקור בוושינגטון
(צילום: Shutterstock)
ייצור ה-4105 הייעודית התבצע בעבודת יד, ובתהליך ייחודי של בניית קפסולת מיגון מיריעות של פלדה ייעודית, שאליה חוברו חלקי מרכב ומערכות מכאניות, בשונה מהתהליך המקובל של הכנסת יריעות מיגון לתוך גוף מכונית קיימת. בהתאם, רמת המיגון שלה הייתה כך גבוהה מאוד לתקופה, כולל שמשות עמידות במיוחד לירי צלפים מדויק ומכל דלק ממוגן שלא אפשר התלקחות.
מנוע V8 בנפח 7.7 ליטר זכה לשורת שדרוגים על מנת לעמוד בעומסים הגדולים יותר (מערכת קירור ושימון), עם הספק של 315 כ"ס וחיבור לתיבת שלושה הילוכים אוטומטית. כמקובל, בחלק האחורי הוצב ספסל מחולק לצמד כורסאות, עם עוד צמד כיסאות מתקפלים (ג'אמפ סיט) המוצבים נגד כיוון הנסיעה עבור מאבטחים. אבל רק המנהיג האחרון של ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב, זכה ליהנות ממנה.
ואז נפלה ברית המועצות, ועימה מסך הברזל שחצץ בין תעשיית הרכב המערבית לזו הסובייטית. הנשיא הראשון של רוסיה, בוריס ילצין, נתן לכך ביטוי מהיר וברור. הלימוזינה הסובייטית ששירתה את קודמו הוחנתה אחר כבוד במקום השמור לכלי רכב שאיש לא ישתמש בהם יותר - בוודאי לאחר שביקר במפעלי יצרנית הרכב מרצדס בשטוטגארט בסוף 1991. קנצלר גרמניה באותן שנים, הלמוט קוהל, החליט להעניק לילצין מתנה, וילצין לא סירב.
קוהל העביר לאיש העומד בראש רוסיה מכונית שרד שפותחה למעשה עבורו, מרצדס S600 (שם קוד W140) מוארכת שמוגנה בפני ירי ברמה B7 (נגד רובי סער וצלפים) על ידי חברת Carat Duchatelet הבלגית. מילא מיגון, תנאי השירות בה היו טובים בהרבה כמובן. לא רק בגלל מערכת מתלים סופר-מתוחכמת לאותה תקופה, אלא גם הודות לחלק אחורי שכלל ארבע כורסאות עור מתכווננות חשמלית ובידוד מוחלט מהסביבה.
ספינת הדגל הזו המשיכה לשמש את הנשיאים הבאים של רוסיה, כולל אחד בשם ולדימיר פוטין במהלך הכהונה הראשונה שלו (2008-2000). גם דמיטרי מדבדב שכיהן אחריו - והיה למעשה מינויו שלו מכיוון שלא יכול היה, עקב מגבלות החוקה, להיבחר פעם שלישית ברציפות - המשיך להשתמש במרצדס-על, אבל בגרסאות עדכניות יותר - ה-W220, ולאחר מכן ה-W221-פולמן ממוגנת ייעודית.
עד שפוטין החליט כי גאווה לאומית היא שם המשחק, ורגשות פטריוטיים בציבור שווים יותר מעיסוי מפנק במושב האחורי.
