חייבים להודות: בעלות על ברכב פרטי היא צעד לא ידידותי במיוחד לסביבה, גם כשמדובר ברכב חשמלי שאינו פולט זיהום. הרעיון שלפיו אדם בודד ירכוש רכב עשוי מתכות ופלסטיק במשקל שבין טון לשניים, וישתמש בו לשעה או שעתיים ביממה - הוא רעיון כמעט אנטי-אקולוגי. לא צריך להרחיק עד לגרטה תונברג, שחצתה את האוקיינוס האטלנטי על גבי סירה סולארית, כדי להתנייד בצורה ירוקה. גם מעבר לשימוש בתחבורה ציבורית הוא צעד יעיל.
אבל תפיסות אקולוגיות טהרניות לא יוכלו להציל את כדור הארץ. מכיוון שכלי רכב פרטיים ימשיכו להיות כלי תחבורה נפוץ בעולם המערבי, ומכיוון שמרבית האוכלוסיה לא מתכוונת לוותר עליהם, ברור שהדרך לשמירה על הכדור שלנו עוברת דרך שיפורים קטנים אך עקביים בהרגלי צריכה. ואם אלה יתחברו להתייעלות כלכלית - למשל תהליכי מחזור שלא יעלו כסף אלא יחסכו אותו - יש כאן סיכוי אמיתי להגיע להישגים.
לאחרונה הכריזה סקודה על שורת צעדים בכיוון הזה. החל מהגדלת חלקם של כלי הרכב החשמליים בהיצע, דרך שימוש באנרגיה מתחדשת ועד להחלפת חלקי המטריות הנמצאות בדלת הנהג. לצד כמה מהלכים יח"צניים, הציגה סקודה כמה רעיונות מקוריים שיכולים להביא תועלת גדולה.
מייצרים חשמליות - וגם חשמל
המעבר לרכב חשמלי לא נזקף לזכותן של יצרניות הרכב, שכבר לפני למעלה מ-100 שנים הציגו טכנולוגיה כזו, אך עד לאחרונה לא היו להן מספיק תמריצים להשקיע בפיתוחה. הרגולטורים ברחבי העולם, ובאירופה בפרט, הם אלה שאחראים לכך. דרישות אגרסיביות להפחתה בפליטת המזהמים והטלת קנסות ענק על היצרניות שיחרגו מכך, הביאו בשנים האחרונות את הרכב החשמלי לקדמת הבמה.
כחלק מהתהליך הכריזה סקודה על הוספה של שלושה דגמים חשמליים להיצע עד לשנת 2026; עבור יצרנית עם היצע שכולל שישה דגמי בעירה פנימית בסך הכל, מדובר בצעד משמעותי שאמור להפחית את כמות הפליטות של רכביה ב-50% עד לסוף העשור.
בנוסף הכריזה היצרנית כי שלושת המפעלים שלה בצ'כיה יעברו לשימוש באנרגיה מתחדשת, ויפסיקו לפלוט פחמן דו-חמצני עד 2030. אחד מהמפעלים כבר עומד ביעד היום, ואפילו המפעל ההודי של היצרנית יגיע ליעד עד 2025. כדי להשיג את המטרה הזו תומכת סקודה בבניית חוות טורבינות לייצור חשמל על בסיס רוח במזרח צ'כיה, וכן בהקמת חוות נוספות בפינלנד, המסוגלות לייצר 570 ג'יגה וואט-שעה מדי שנה - כמות שוות ערך לצריכה של 150 אלף משקי בית.
על גגות המפעל המרכזי של סקודה, בעיירה מלאדה בולסלאב הסמוכה לפראג, הותקנו לא פחות מ-6,000 פאנלים סולאריים המספקים 20% מצריכת החשמל במטה ההנהלה של החברה.
המטריות והקפה
מפעלי סקודה, גם אחרי שיהפכו לירוקים באופן מוחלט, הם רק החלק הסופי של שרשרת הייצור. כמו כל היצרניות הגדולות האחרות, גם סקודה נעזרת בשורה ארוכה של ספקי משנה, שמייצרים בעצמם את החלקים מהם מורכבים כלי הרכב.
והאחראיות המיידיות בזיהום מוגבר בעידן הרכב החשמלי הן הסוללות. כריית חומרי הגלם ליצירתן ותהליך העיבוד מפיקים זיהום רב, עד כדי כך שמחקרים שונים תוהים האם הזיהום שהרכב החשמלי חוסך במהלך חייו, אינו נמוך מכמות הזיהום שנפלט בתהליך ייצורו.
בסקודה דורשים התחייבות מספקי הסוללות שלהם - CATL הסינית ו-LG הדרום קוריאנית - לפיה 20% מהאנרגיה המשמשת לייצור הסוללות תופק ממקורות מתחדשים. בנוסף מפרסמת סקודה "דירוג קיימות" לספקי משנה, ודורשת מפרטים מחייבים לכל המוצרים, ובהם התייחסות להגנת הסביבה וזכויות העובדים.
יצרנית המטריות האוסטרית "דופלר" למשל, ספקית המטריות המפורסמות שמותקנות בדלת הנהג בדגמי סקודה, תחליף בעוד מספר חודשים לדגם חדש ובו ידית המטריה תהיה עשויה מסיבי קנבוס במקום מפלסטיק, שקית האחסון של המטריה תיוצר מ"חומרים ביולוגיים" וגם הבד יהיה ממוחזר.
יצרנית ריפודי העור "באדר" עדיין משתמשת בעור אמיתי לטובת מושבי הרכב. "כל עוד העולם צורך בשר", מסבירים לנו נציגי החברה, "העור מהווה תוצר לוואי שיזרק לפח אם תעשיית הרכב לא תשתמש בו". אבל החברה מציגה כעת תהליך חדש לעיבוד העור שבו נעשה שימוש בקליפות של פולי קפה לטובת תהליך העיבוד, ובכך היא מצמצמת את השימוש בכימיקלים מזהמים אחרים.
מבקבוקים לשטיחים
בסקודה עובדים במרץ על פגושים ממוחזרים העשויים מחלקי פגושים ישנים שפורקו מרכבים שנגרטו. לטענת אנשי היצרנית, הפגושים הממוחזרים חזקים במידה זהה לפגושים החדשים שמיוצרים כיום וחוסכים כ-10 ק"ג של פלסטיק לכל פגוש. אך הם מסרבים להשיב כמה פגושים ישנים נדרשים לייצור פגוש חדש אחד. ומכיוון שאפשר להעריך שהיצרנית לא מתכוונת לאסוף חלקי פגושים משומשים מרחבי העולם ולהעבירם למחזור, צעד שספק אם יהיה כלכלי, סביר להניח שמדובר בפתרון שכרגע מספק יותר כותרות יפות, פחות תועלת אמיתית.
בסקודה גם מספרים בגאווה כי פס הגומי באוקטביה המותקן בתחתית השמשה הקדמית, עשוי ממכסים ממוחזרים של מצברים. וכי השטיחים בכל אוקטביה כזו עשויים מ-340 בקבוקי פלסטיק. גם כאן, ספק אם שיטות אלו - על תהליכי האיסוף והעיבוד היקרים שלהן - יצילו את כדור הארץ מההתחממות המאיימת. במיוחד כשרובם המוחלט של החלקים ברכב עדיין מיוצרים מחומרים חדשים לחלוטין.
כך גם לגבי הצהרות היצרנית בנוגע לשיטת צביעה חדשה, בה ניתן להפוך שכבת צבע אחת מתוך ארבע לדקה יותר, וכך לחסוך 720 טון של צבע מדי שנה. הרמת גבה נשמעה גם לגבי ההצהרות של סקודה, על כך שבתוך המפעלים נעשה שימוש בשתי משאיות חשמליות לשינוע החלפים, כאלה שהחליפו משאיות דיזל במהלך שהניב חסכון של 60 טון פחמן דו-חמצני בשנה. ואילו חלקי הרכב שמיוצרים בצ'כיה ונשלחים למפעלים בהודו נארזים בחבילות שיוצרו מתירס ומאפשרות חסכון של חצי טון פלסטיק מדי חודש. אלה מספרים זניחים עבור יצרנית שמעלה על כבישי העולם כמיליון כלי רכב מדי שנה.
הדובדבן: עמדות טעינה מסוללות ממוחזרות
החלק המעניין של האירוע - שיכול להניב הכנסה מקומית בטווח קצר, ולכן להערכתנו הוא בר ישום באופן כמעט מיידי - נוגע למחזור החיים של סוללות הרכב. נכון להיום מורכבות במפעל הסוללות של סקודה כ-250 אלף סוללות מדי שנה, רובן עבור סקודה אניאק וחלקן עבור דגמים מקבילים של פולקסווגן, אודי וסיאט. עד לסוף השנה הבאה צפוי לעלות קצב הייצור ל-380 אלף סוללות בשנה. חלקי הסוללות מגיעים מיצרניות המשנה האסייתיות, אך בסקודה מייצרים עבורן את המארזים, את מערכות הקירור ואת מחשבי הבקרה.
סוללה כזו צפויה לחיות במשך כ-8 שנים, להסיע רכב למרחק של כ-160 אלף ק"מ ולהגיע בתום התקופה ל-70% מהקיבולת המקורית שלה. בשלב הזה, כך מעריכים בסקודה, הסוללה כבר לא תהיה ברת שימוש עבור כלי רכב - אך יכולה בהחלט להיות שימושית למטרות אחרות.
בסקודה הציגו מערכת שמאפשרת לייצר מחזור חיים נוסף לסוללות, ולהאריך את חייהן עד ל-15 שנה לפחות. המערכת, שגודלה כשל חדר ביתי, מאכלסת חמש סוללות משומשות ומערכת קירור יעודית, ואמורה להיות מותקנת במרכזי שירות, אצל סוכני המשנה ברחבי העולם וגם בתחנות דלק ובמקומות ציבוריים. באמצעות היכולת של המערכת לאחסן אנרגיה בקיבולת כוללת של 300 קוט"ש לפחות, ניתן יהיה "לשמור חשמל זול" בשעות של התעריפים הנמוכים, ולאפשר טעינת רכבים מהירה בשעות השיא.
בנוסף תוכל המערכת לאפשר טעינת DC מהירה גם במקומות בהן רשת החשמל לא תומכת בכך, על ידי אגירת אנרגיה מתמשכת ואחסונה בסוללות המשומשות. בסקודה טוענים כי סוללה המותקנת ברכב נאלצת להתמודד עם טלטלות רבות, מחזורי פריקה וטעינה שאינם סדירים וגם טמפרטורות משתנות, ולכן לא מסוגלת לספק לכל אורך חייה יעילות קבועה.
עם זאת, בתחנת טעינה מוסדרת ניתן יהיה להפיק תועלת מהסוללה לתקופות ממושכות יותר באמצעות ניהול סדיר של טעינת ופריקת האנרגיה. בנוסף תוכל לשמש המערכת גם לצרכני חשמל אחרים, ובהם מערכות תאורה ומיזוג באולמות התצוגה של סקודה.
מערכות מסוג זה, שמנצלות משאב קיים בצורה זולה ומהירה, ומעניקות פתרון כלכלי רב ערך למשתמשי הקצה, הן הדוגמא הטובה ביותר ל"קיימות" בתעשיית הרכב. תנו לנו עוד יוזמות כאלה, אנחנו נסתדר בשלב זה גם בלי הפגושים הממוחזרים והמטריות מסיבי הקנבוס.
הכתב היה אורח חברת סקודה
