נהיגה בספינת הדגל החשמלית של מרצדס היא אירוע. נכון, לא מדובר במכונית הנאה ביותר על הכביש, ונכון גם שהיא לא מעניקה את אותה רמה של אולטרה-פאר ויהירות מוטורית כמו ה-S קלאס בעלת מנוע בנזין. אבל נכון לרגע זה, לפחות על הכביש הישראלי, היא חשמלית היוקרה המרשימה ביותר, ובוודאי המפנקת ביותר שכסף ישראלי יכול לקנות - ולאורך 48 שעות ובערך 1,500 ק"מ היא שימשה אותנו רק כמעבדת ניסוי.
רקע: עם תחילת שיווקן של החשמליות המודרניות הראשונות בסוף העשור הקודם - כמו יגואר i-פייס ואודי e-טרון - התגאו היבואניות המקומיות ביכולת לצלוח את הנסיעה המאתגרת מתל אביב לאילת ללא צורך בטעינה בדרך. ביום בהיר ובמסלול קצר מדובר בכ-350 ק"מ. כיום זה נשמע מעט, וגם אז, לפני כמה שנים, פרסמו היצרניות טווחים נדיבים יותר. אלא שבפועל, לא ניתן היה להשיג אותם. הוסיפו לכך מיעוט מתסכל של תחנות טעינה בדרך, והגאווה בהישג מובנת.
כיום ברור שהטווח הזה ניתן להשגה בכל רכב חשמלי מודרני, בעיקר הגדולים והיקרים יותר. 350 ק"מ כבר מזמן אינם טווח מרשים, גם כאשר מדברים על "נהיגה רגילה". אבל אז הגיעה מרצדס, עם הבטחה לטווח של 700 ק"מ ל-EQS450, שהפכה אותה באחת למכונית עם טווח הנסיעה הארוך ביותר שמשווקת כאן.
עד כמה המספר הזה ריאלי? החלטנו לבדוק, אבל בשני אופנים: נסיעה ראשונה התבצעה באופן חסכוני במיוחד, על גבול מסע הישרדות - בלי מזגן (בלילה), בלי תאורת פנים מיותרת, כמעט בלי לנשום; ולילה לאחר מכן, לג שני, הפעם בלי לחשוש מדבר ובנהיגה רגילה לחלוטין. 120+ על כביש 6, זמן נסיעה של שלוש שעות וחצי מדלת הדירה במרכז תל אביב ועד שדרות התמרים בעיר הדרומית. גם בלילה, כמובן.
עם סוללה מלאה עד טיפת האנרגיה האחרונה יצאנו מגוש דן דרומה. מחשב הדרך - עמוס בנתוני הנהיגה הקודמת של נהג חסר עכבות - הראה טווח נסיעה של 550 ק"מ. לא מבשר טובות. לא לוקחים צ'אנסים, ומעלים את לחץ האוויר בצמיגים למרבי המותר – 48 במקום 38 PSI. כך הופחת החיכוך עם האספלט וכך תשתפר (מעט) הצריכה. ליתר ביטחון יצרנו קשר עם מוקד החירום של שגריר, החמוש בצי טנדרים עם עמדות טעינה ניידות. שתיים מהן לפחות נכנסו לכוננות.
עוד מילה או שתיים על המכונית, גרסת הבסיס שמוותרת - בהשוואה ל-EQS580 הבכירה שבה נהגנו - על מנוע חשמלי מלפנים, ולכן יש לה הספק נמוך יותר (333 לעומת 523 כ"ס). לנסיעה הזו זה כמובן עדיף. ויתור על מנוע אחד הפחית צרכן אנרגיה, וסייע להפחתת 100 ק"ג. צריכת החשמל הרשמית כאן נמוכה יותר, וטווח הנסיעה ארוך ב-70 ק"מ.
11 צפייה בגלריה
המסך ותאורת האווירה נותרו כבויים על מנת לחסוך בחשמל. על מיזוג אין בכלל מה לדבר
(צילום: ניר בן זקן)
אבל היא ממש לא מכונית ספרטנית. גם כאן יש מערכת מיזוג מתקדמת עם טיהור אוויר, חימום, קירור ועיסוי במושבים, מערכת שמע סופר-מתקדמת ועוד. מצד שני, כל המוזכרים צורכים חשמל, כך שוויתרנו עליהם, וגם על תאורת האווירה ב-64 גוונים ואפילו על 141 הס"מ של המסכים לרוחב הדש-בורד. רק לוח המחוונים הדיגיטלי נותר מואר.
הנתיב הקצר ביותר בדרך לאילת מבחינת קילומטרים הוא דרך כביש 6, הקפת באר שבע ממזרח, דרך מצפה רמון, חציית המכתש והתחברות לכביש הערבה בצומת קטורה. נשמע כמו מישור, נכון? כנראה כי שכחתם שמצפה ממוקמת 840 מטר מעל פני הים, ולכן הנתיב הזה צורך יותר אנרגיה משיוט נינוח רגיל, עם צריכת חשמל גבוהה משציפינו.
מחשב הדרך המתקדם של מרצדס העניק לנו אומנם חמישה כוכבים עמוסי גאווה על נהיגה חסכונית, אבל למרות ויתור על כל אביזרי הנוחות והפינוק ושיוט במהירות נמוכה בהרבה מהמרבית המותרת, ואף על פי שבחלק מהעליות הרגשנו כאילו אנחנו מלטפים את דוושת התאוצה ויורדים למהירות הזדקרות, צריכת החשמל הייתה גבוהה מדי.
אחרי הכול, נדרשה לנו צריכה נמוכה מ-15.5 קוט"ש ל-100 ק"מ כדי להשלים את המשימה, אחרת מצברי הענק (107.8 קוט"ש) יתרוקנו לפני ההגעה ליעד. לא הגענו למספר המופלא הזה, ולמען האמת התאכזבנו. האם ההצהרות ריקות מתוכן?
ה-EQS משיגה את הטווח המרשים הודות למקדם הגרר (0.20) הנמוך ביותר לרכב בייצור סדרתי. ספינת הדגל החשמלית אינה מופע אסתטי, אבל היא כן מפלסת את דרכה באוויר במינימום התנגדות. את ההישג האווירודינמי הזה ניתן היה להשיג הודות לשימוש שעושה ה-EQS בפלטפורמה חשמלית ייעודית (ולא אחת מוסבת), שמעניקה חירות עיצובית והנדסית גבוהה בהרבה. כך למשל אפשר היה לייצר קו אחיד מחלקו הקדמי של המכסה הקדמי, שאינו מסתיר מנוע תחתיו, עד קו הגג והלאה לדלת תא המטען.
אגב, הקימור הארוך והייחודי הזה נטול קפלים לחלוטין. איך זה מתבטא? חשבו על כך שלא מצאנו אפילו פינה אחת על הרכב שעליה ניתן להניח כוס קפה בעצירת התרעננות מבלי שתחליק. בעצם, מצאנו אחת - ידיות פתיחת הדלתות החשמליות, שנשלפות בעצירה ונסגרות בנסיעה כדי להקטין עוד קצת את ההתנגדות.
11 צפייה בגלריה
המקום היחיד שבו אפשר להניח את כוס הקפה - ידיות פתיחת דלתות הנשלפות חשמלית
(צילום: הלל פוסק)
בירידות ממצפה רמון אנחנו לא משתמשים לרגע בבלם. מערכת הבלימה הרגנרטיבית נשלטת באמצעות מנופים מאחורי ההגה, בשלושה מצבי אגירת אנרגיה: הראשון נטול התנגדות כלל ועם אגירת אנרגיה אפסית, השני עם אגירה נמוכה שמזכירה האטה בעזיבת דוושת תאוצה, והשלישי שמייצר האטה ניכרת, ומאפשר להימנע כמעט לחלוטין משימוש בבלמים.
היינו מברכים על מצב ביניים נוסף כדי להפוך את הנסיעה לעוד יותר חלקה, אבל גם כך בכביש המכתש ההררי אפשר לוותר על הבלמים ולהאט רק באמצעות המערכת הרגנרטיבית. והנה, יש תמורה. בכניסה לכביש הערבה צריכת החשמל הממוצעת ירדה פלאים, והסיכוי להשלים את המשימה גבר במידה ניכרת, אבל הדרך עוד ארוכה.
הבחירה בנסיעה לילית ברורה כמובן. פחות עומסי תנועה, אבל בעיקר טמפרטורה נמוכה בהרבה, בין 18 מעלות במצפה רמון ל-24 מעלות באילת, המאפשרת צריכת חשמל אידיאלית - שכן טמפרטורה גבוהה מחייבת קירור של מערכת ההנעה והמצבר, וזו פעולה שצורכת אנרגיה ולכן מקצצת את טווח הנסיעה. טמפרטורה נמוכה דורשת חימום, ושוב מתקצר המרחק.
ועוד עניין. הטמפרטורות האלה הפכו את השהות בתא הנוסעים - עם חלונות סגורים לטובת מקדם הגרר וללא מזגן - לנסבלת. עוד טריק קטן לצמצום צריכה? חניה כשהחרטום מופנה לירידה, שכן תחילת הנסיעה ומשיכת הגוף הכבד של מעל 2.5 טון היא אירוע בזבזני מאוד. על מערכת התאורה המתקדמת של מרצדס, שצורכת המון אנרגיה אך הופכת לילה ליום, לא ויתרנו.
קרניים ראשונות של בוקר ממזרח אישרו כי הגיע סופו של לילה, וכי לפי נתוני הצריכה וטווח הנסיעה נצליח להגיע בחזרה לעמדת הטעינה בתל אביב. קיבלנו גם החלטה להמשיך לנהוג באופן חסכוני, כדי לגלות עד כמה ניתן לסחוט את הסוללה.
בנהיגה חסכונית אנחנו מתכוונים להקפדה על סגנון נכון. כמו במנוע בנזין או דיזל, גם כאן נדרשים להאצות חלקות ולצבירת מהירות איטית, בשילוב שימוש מינימלי בבלמים ושמירה קפדנית על אינרציה היכן שאפשר. אבל אסור לשכוח כי צריכת החשמל מושפעת (מאוד) מהמהירות. נהיגה במהירות של 100-80 קמ"ש נתפסת כראויה, גם אם לא הכי חסכונית, אבל אפילו מהירות שיוט חוקית בכביש 6 תגזול המון אנרגיה ותזניק את הצריכה הממוצעת.
נהיגה כזו דורשת ריכוז, תשומת לב מיוחדת (גם לסביבה) ובעיקר סבלנות - וזה מעייף, בעיקר ללא מזגן, כשהטמפרטורות בחוץ מתחילות לעלות ומאחורינו כבר עשר שעות בכיסא עם עיניים לפנים. לא פשוט.
יותר מ-12 שעות עברו, ואחרי גודש תנועת הבוקר במרכז אנחנו חוזרים לעמדת הטעינה במרכז תל אביב. בסיום 690 הקילומטרים מראה מחשב הדרך מהירות ממוצעת של 61 קמ"ש וצריכת חשמל סופר-נמוכה של 13.4 קוט"ש ל-100 ק"מ. זוכרים שנפח הסוללה הוא 107.8 קוט"ש? המשמעות היא שבאותה צריכת חשמל ממוצעת הסוללה תעניק 804 ק"מ. הסוללה מדווחת שיש בה עוד 13%, ואלה 114 ק"מ נוספים. נכון, גם כאן טווח כולל של 804 ק"מ - כמאה ק"מ יותר מהצהרת היצרנית.
זה מרשים כמובן, אבל עד כמה השפיעה הנהיגה המאוד לא מקובלת על התוצאה? גם את זה בדקנו.
ב-21:30 של ערב המחרת יצאנו שוב לדרך. אותה דרך בדיוק, רק שהפעם עם מזגן ועם כל מערכות הנוחות הסופר-מפנקות. בנהיגה רגילה לחלוטין, ללא התחשבות בצריכת חשמל, לרבות מהירות שיוט של 120 קמ"ש וצפונה על כביש 6, ושמירה על מהירות מרבית מותרת בכל קטע כביש אחר בדרך. אפשר להגדיר את הנסיעה הזו כנטולת כל חסם ואפילו דינמית-נמרצת, בוודאי ביחס לרוכשי חשמליות בכלל, ו-EQS בפרט.
המהירות הממוצעת עלתה כאן ל-85 קמ"ש (כולל פקקי בוקר בדרך חזרה), וצריכת החשמל זינקה ל-18.9 קוט"ש ל-100 ק"מ. במילים אחרות, טווח הנסיעה המחושב עמד על 570 ק"מ, כ-120 ק"מ פחות מהדרוש כדי להגיע חזרה הביתה.
אבל למרות שלא ניסינו (עוד יקרה), נהיגה "רגועה" אך שוטפת, מבלי לוותר על שום נוחות, אמורה הייתה לספק את הסחורה. כן, אנחנו מודעים לכך שהפריבילגיה לנהוג במהלך הלילה מתל אביב לאילת או בכיוון ההפוך, במזג אוויר אביבי, אינה טבעית. מצד שני, אנחנו גם יודעים שמספר האנשים שינהגו את כל הדרך לאילת רק כדי להסתובב ולחזור צפונה, מבלי לעצור אפילו לשעת טעינה אפשרית, שואף לאפס.
ואפרופו טעינה, 15 דקות בעמדה המהירה של אפקון בתחנת הדלק צוקים, כ-115 ק"מ צפונית לאילת, זמן טוב לקפה של אמצע הלילה פלוס צמד קרואסון שקדים חם מהתנור ובקבוק מים, תוך טעינת מצברים לכמעט 50%, אפשרה לנו להגיע בחזרה למרכז עם מספיק אנרגיה לעוד יומיים-שלושה של בית-עבודה.
אז מה גילינו בעצם? ראשית, לאופי הנהיגה יש השפעה רבה על נתוני הצריכה, הרבה יותר מהמקובל במנועי בנזין או דיזל. שנית, וחשוב יותר: גם יצרנים עם פוטנציאל טווח עצום נוטים להגזים. בנהיגה רגילה לחלוטין לא ניתן להגיע ב-EQS ל-700 ק"מ, כפי שבאף מכונית חשמלית לא ניתן להגיע לטווח הרשמי - ובעידן הנוכחי זה אומר שהגיע הזמן לעדכון של תקן המדידה הנוכחי (WLTP).
ואחרון חביב: ה-EQS היא מכונית שבכל רגע נתון נשמח לקחת להלוך-חזור לאילת. בת לוויה אולטימטיבית לנסיעות מהסוג הזה, גם אם היא דורשת עצירה לקפה וקרואסון בדרך.
