הסטארט אפ הישראלי סיטי טרנספורמר, המפתח כבר מספר שנים רכב חשמלי עירוני מתקפל ומהפכני וצפוי להציגו בעתיד בשם CT-1, דיווח אתמול (א') על הנפקה קרובה. כדרכן של הכרזות מסוג זה, היא הייתה עתירת אופטימיות. אולם צלילה לנתוני השוק והרכב החדש מציגה תמונה מורכבת יותר.
בטיחות: הרכב החדש מיועד לקבל באירופה תקינה של קוואדריסייקל, כלומר תקינת רכב עירוני קטן, עם דרישות נמוכות יותר מאלה המוצבות לרכב רגיל במטרה להוזיל את מחירו. אך ההבדל הגדול בינו לרכב "רגיל" הוא בבטיחות. ה-CT-1 העתידי מתוכנן להציע שתי כריות אוויר בלבד ומערכת ABS רק בדגם המאובזר (והיקר יותר) שלו - אבזור בסיסי בכל רכב חדש אפילו בסין. בדגם הבסיס הם יחסרו משום שאינם נדרשים לפי התקינה, בנימוק שמדובר ברכב עירוני שנע במהירויות נמוכות יחסית.
כאשר ארגון הבטיחות האירופי הציב ב-2014 ארבעה קוואדריסייקלים במבחן ריסוק ראשון, בראשם רנו טוויזי, היחיד שמיוצר בידי יצרן רכב גדול, קיבלו כולם ציונים נמוכים. זאת למרות שנבחנו בתנאים מקלים, כמו ריסוק חזיתי ב-50 קמ"ש בלבד במקום ב-64 קמ"ש למכוניות רגילות. רמת הבטיחות הנמוכה יותר מרכב רגיל נחשבת לאחד הגורמים שמקשים על הקטגוריה להתרומם.
השנה 2013, ונהגנו ברנו טוויזי הקטנה
(ירון ברנר)
השוק: למרות הדגש באירופה על כלי רכב ידידותיים לסביבה וקשיי החנייה בערים גדולות, מכירות הקוואדריסייקלים מתקשות להתרומם, עם שוק של כמה אלפי כלים בשנה בלבד במערב היבשת. רנו טוויזי מיוצרת בכ-5,000 יחידות בשנה ונמכרת גם מחוץ לאירופה. התוכניות העסקיות של סיטי טרנספורמר מדברות על ייצור בהיקף של 15 אלף יחידות לשנה.
הייצור: החברה הישראלית לא מתכוונת לייצר בעצמה את הרכב, אלא להשתמש במפעלי רכב קטנים המייצרים עבור יצרנים אחרים. באירופה יש מספר מפעלים כאלה, שמגנה-שטייר האוסטרי הוא הגדול שבהם, ומייצר עבור מרצדס, ב-מ-וו, יגואר וטויוטה. בינתיים עוד אין לה חוזה לייצור סדרתי עם אף אחד מהם, וגם אחרי שייחתם צריך לייסד שרשרת אספקה לכל הרכיבים, שרבים מהן יהיו יחודיים ואחרים, כמו סוללות, נמצאים במחסור בשוק.
החברה הציגה את הקונספט שלה ללא מעט יצרני רכב ודו-גלגלי מוכרים, אבל העניין שגילו לא הוביל עד כה אף אחד מהם להציע לרכוש אותו או לייצר עבורה את הרכב ולכן היא יוצאת להנפקה כדי לגייס את הכסף להמשך הפיתוח, התקינה וההכנות לייצור הסדרתי.
בהודעת החברה יש הבטחה שרכבי סיטי טרנספורמר ראשונים יגיעו לארץ ב-2022, אבל כעת נחשף כי הם מיועדים להדגמות וייבנו, כמו הרכבים שישמשו לתקינה, בידי רודינג אוטומוביל, מפעיל גרמני קטן שלא יוכל לייצר יותר מ-100 יחידות בשנה. רכבים המיועדים לשימוש מסחרי, למכירה או לשירותי רכב שיתופי, יגיעו לכל המוקדם בסוף 2023.
המחיר: לרכב הישראלי מתוכנן מפרט מרשים: טווח חשמלי של 120 עד 180 ק"מ, תלוי באופי השימוש, מהירות מרבית של 90 קמ"ש, וסוללת ליתיום בקיבולות של 14 קוט"ש. המפרט כולל גם מזגן. לטוויזי, לעומת זאת, טווח של עד 100 ק"מ, מהירות מירבית של 80 קמ"ש, סוללת 6 קוט"ש, ואין לה מזגן או ABS. המחיר נע בין 8,000 ל-9,000 יורו, יותר משל מכוניות מיני עם מנועי בנזין. ה-CT-1 אמור להיות יקר עוד יותר.
התחרות: דאצ'יה תתחיל השנה למכור את הספרינג, ג'יפון חשמלי קטן, שאמנם לא מתכווץ בחנייה לאורך, אבל יכול להסיע ארבעה אנשים לטווח של 225 ק"מ, וצפוי לעלות אחרי סבסוד לרכב חשמלי החל מ-10-12 אלף יורו באירופה. שירותי רכב חשמלי יכולים להיות רגישים פחות לעלות הרכישה תמורת עלויות שימוש נמוכות, ואפשרות להחנות 2.5 טרנספורמרים על כל טוויזי, או ארבעה על כל ספרינג.
הסיכוי: הערים הופכות גדולות וצפופות יותר, והתחבורה הציבורית, אפילו זו האירופית שאנחנו יכולים רק לפנטז עליה, לא מספקת תשובות לכל התושבים. ההצלחה המהירה של שירותי הקורקינטים החשמליים השיתופיים היא הוכחה בולטת לכך. האם ההברקה בדמות היכולת להתקפל בחנייה מאורך של 2.5 מטר לאחד תספיק ל-1-CT המתקדם אך היקר יחסית כדי למצוא מספיק לקוחות פרטיים ומסחריים? לא יהיה לו קל למצוא את מקום החנייה בשוק הצפוף.
