תשמעי מיכל, נדמה שאת מסיטה את האוטו בצורה נונשלנטית, אבל קחי אותנו לרגע הזה בו את נוסעת על איילון וקולטת שמשהו לא תקין
"זה עניין של אינסטינקט, אין זמן לחשוב. הגוף והראש מגיבים ממש במיידי. אני פשוט לא מאמינה למה שרואות עיני כי אולי קשה להבין מהווידאו, אבל זה רכב שנוסע במהירות באיילון. הוא לא עומד, הוא לא נוסע לאט, הוא פשוט נוסע מולי במהירות מלאה.
"אני נוסעת על איילון צפון, עם שתי בנות קטנות חשוב לציין ובדיוק מדברת איתן על משהו. ופתאום אני רואה רכב נוסע מולי, בנתיב שלי וטיפה על השול השמאלי, במהירות של איזה 100 קמ"ש. אין לי הרבה אופציות, אני רק יכולה להסיט טיפה את ההגה ימינה, אין לי אפילו זמן לראות במראה אם יש מישהו מאחורי או מישהו מימין. אני פשוט עושה הכל כדי לחמוק מהתנגשות חזיתית איתו ורק אחרי זה מעכלת, ומתקשרת למשטרה ונרגעת. לקח לי חצי יום בערך להפסיק לרעוד".
אם לא היית עושה את זה נכון, או עם תנועה קצת יותר מהירה על הכביש, היית יכולה להתנגש ברכב בנתיב ליד
"בדיוק. וכל מה שעלה לי בראש - אחרי שהוא עבר - זה שבטוח הולכת לקרות תאונה עוד כמה דקות עם כלי הרכב מאחורי. כאילו לא הגיוני שזה פשוט יסתיים בשלום".
התקשרת למשטרה ומה אומרים לך? כי הבנו שרבים התקשרו
הדבר הראשון שאמרה לי השוטרת זה 'אנחנו יודעים. הבנו וזה בטיפול'. ובאמת, אחותי שגם הייתה בדרך לאותו יעד כבר הגיעה באיחור ואמרה שהם התעכבו באיילון כי היו פקקים וניידות. זה הדבר היחיד שאני יודעת. אחרי זה ממש חיפשתי בחדשות".
הבנות נלחצו או שבשבילן זה היה פשוט עוד רגע בכביש?
"הן פשוט ראו אותי נורא נסערת כי אמרתי 'וואו וואו' והתקשרתי למשטרה. בשבילן זאת הייתה החוויה האמיתית, לשמוע אותי מדברת עם שוטרת. אבל גם ניסיתי כמובן לשמור על קור רוח כי הן עדיין ילדות קטנות".