זה צפוי לקרות מחר (יום ה', 30.9), במסגרת דיוני חוק ההסדרים. ועדת הכספים של הכנסת, עליה מופעל לחץ לסייע בהעברת התקציב, תדון ותאשר ב"חוק מס להפחתת גודש התנועה באזור גוש דן, 2021". המון מילים לרעיון אחד: אגרת גודש שמטרתה המקורית הייתה להקטין את עומסי התנועה סביב גוש דן.
כל זאת 13 שנים לאחר שמשרד התחבורה הציג תוכנית בהסכמת משרדי הממשלה לרבות לו"ז שנראה היום מגוחך: מנכ"ל המשרד דאז, גדעון סיטרמן, העריך כי עד סוף 2009 יחל יישום התוכנית במסגרתה נהגים יידרשו לשלם כדי להיכנס לתל אביב. ראוי להזכיר גם כי בתוכנית לאגרת גודש סביב תל אביב החלו לדון בשלהי האלף הקודם
אז, כשהחלו הדיונים והעומס בכבישים הסובבים את תל אביב לא התקרב אפילו לקטסטרופה התחבורתית של היום, לא חשב איש להכניס גם את רוכבי האופנועים והקטנועים לדרישת התשלום. מסיבה אחת שמוכרת היטב לאוצר ולאנשי משרד התחבורה: רכב דו גלגלי מוכר דווקא ככזה שמונע גודש, בוודאי לא מייצר אותו. ובכל זאת, ועדת הכספים צפויה לאשר הטלת מס שימוש גם על אופנועים וקטנועים.
אנשי האוצר, כך מסתבר, לא באמת מנסים לגרום לנו לעבור לתחבורה ציבורית, לא מנסים להקטין זיהום ולפתור מצוקת חניה או לצמצם את יוקר המחיה. אנשי האוצר, ואין דרך אחרת להבין את בחירתם למסות דו-גלגלי, רוצים כסף. עוד כסף. גם כאשר המשמעות היא פגיעה ישירה בגורמי התחבורה שמסייעים לפתרון העומס.
ניצול הזדמנות
קצת רקע. חוק ההסדרים הוא סרח עודף של המערכת הפוליטית הישראלית, אשר הוגדר בשעתו על ידי נשיא המדינה לשעבר, רובי ריבלין, בשעה שכיהן כיו"ר הכנסת, כ"חוק עוקף כנסת". בהליך חקיקה מהיר שלא מאפשר שקיפות או דיון מעמיק, מאשרת הקואליציה מאות סעיפי חוק וחותמת עליהם כמקשה אחת, כולל אלה שעומדים בניגוד מוחלט להבטחות בחירות. זו שעתם היפה של אנשי האוצר שיכולים לזרוק לתוך הסלט הזה כל שיעלה בדעתם. כן, לרבות גזירות שאין סיכוי שהיו עומדות בלחץ ציבורי ושורדות הליך חקיקה רגיל.
למרבה האבסורד, אגרת גודש היא לא חלק מן האג'נדה הכלכלית המוצהרת של הממשלה הנוכחית, אלא מהלך שקודם לאורך העשור האחרון על-ידי מספר שדולות פוליטיות ועל-ידי הממשלה היוצאת. המטרה המקורית שלה הגיונית, וביישום נכון אפשר להשיג לפחות חלק מהמטרות שלשמן נועדה. אלא שהכנסת תוכנית מורכבת וארוכת טווח לתוך חוק שנועד דווקא לכווץ את תקציב המדינה, הותירה את כל המקלות ושלפה את הגזרים.
מס נזק, נזק מס
מטרת החוק, כפי שהיא מוסברת בדברי ההסבר, היא "להפחית את גודש התנועה בכבישים בישראל". בהמשך מוסבר כי "רמת הגודש בכניסה למטרופולינים הנובעת משימוש יתר ברכב פרטי ומנסיעה יחידנית ברכב, מביאה לפגיעה משמעותית בכלכלה הישראלית. התנהגות זו משוקפת במגוון מדדים בינלאומיים שונים, ובראשם 'מקדם המילוי', מספר הנוסעים הממוצע ברכב פרטי... הפגיעה המשקית בעקבות הגודש מתבטאת באובדן תוצר הנאמד ב-40 מיליארד שקלים בשנה בעד אובדן שעות עבודה ופנאי ועד תאונות דרכים וזיהום אוויר. בלי התערבות הממשלה ונקיטת צעדים אקטיביים הפגיעה בכלכלה הישראלית אף צפויה לגדול ולהגיע לכדי אובדן תוצר בשיעור שנתי של 70 מיליארד שקלים בשנת 2030".
מילים כדורבנות. ומה עם אלטרנטיבה? כדי להשיג את המטרה המוצהרת של החוק לא מספיק הרי לנסות ולהכביד על מייצרי הגודש במטרה להעביר אותם מרכב פרטי לציבורי. צריך להציע להם אפשרות אחרת להגיע לעבודה למשל. וגם באוצר יודעים שהתחבורה הציבורית כיום לא מסוגלת להכיל את כל אלה שיוותרו על הרכב. היא לא מסוגלת הרי לספק שירות בסיסי ראוי - שלא לומר משובח - למי שכבר משתמש בה כיום.
ובאוצר יודעים בדיוק מה תהיה תוצאת מס הגודש. בעלי רכב נטולי אלטרנטיבה ימשיכו להשתמש ברכב הפרטי, רק ישלמו יותר כסף. נכון, תוכנית אגרת הגודש המקורית התבססה על ניהול 'תקציב סגור' שיעביר את כל המס שנגבה מבעלי הרכב לפיתוח מערכת הסעת המונים ושיפור תדירות ושירות בתחבורה הציבורית. כמו-גם על הבטחה שלא להעלות את סך המס שמוטל על האזרח.
אבל חוק ההסדרים דורס ברגל גסה את שני העקרונות, ואף קובע שאמנם סך הסכומים שייגבו באמצעות מס גודש יועברו לתחבורה ציבורית, אבל הם יוגבלו ל-700 מיליון שקלים בשנה. מי אמר שזה יהיה כל הכסף? מי אחראי לכך שבמקביל לגביית מס הגודש לא יהיה קיצוץ בתקציבים קיימים שמיועדים לתחבורה ציבורית?
רגע, מה עם זיהום האוויר? אז כן, הוא מוזכר אמנם בהסברים לחוק כחלק מן "העלויות החיצוניות" שהוא נועד לצמצם (נזקים לבריאות ולכלכלה). וגם כאן מתגלה הבלוף. מנסחי החוק לא באמת חשבו שאוויר נקי הוא מטרה ראויה. אחרת היו פוטרים מתשלום - ולא מטילים עליהם את אותו מס בדיוק - כלי רכב חשמליים.
ומי יסבול?
באוצר ובמשרד התחבורה יודעים היטב מי צפוי לסבול יותר מכל ממס הגודש. מדובר במס שיפגע בעיקר בגורמים יצרניים במשק, מעמד הביניים ותושבי פריפריה קרובה ומרוחקת שנאלצים להיכנס לגוש דן לצורך עבודתם ופשוט לא יכולים לעשות את זה באופן יעיל - או אפילו סביר - עם תחבורה ציבורית. אגב, מס הגודש במתכונתו הנוכחית מחויב ב"שווי שימוש", כלומר הוא מוטל על הנטו של שכירים, ונלקח מתקציב משק הבית שלהם.
בהסבר לחוק נכתב ש"תוכניות דומות הולכות ומיושמות בעולם והביאו לירידה של 15-20% בהיקף הנסועה בערים כמו לונדון, סינגפור, ושטוקהולם", וכי "צעד זה נבחן בימים אלה בערים מובילות נוספות כגון סן פרנסיסקו, סיאטל ונקובר וניו יורק". נכון, אבל מאד מטעה. מישהו באוצר רוצה להשוות בין מערך התחבורה הציבורית המשובח עד פנטסטי בכל אחת ואחת מהערים המוזכרות, למצב המביך אצלנו?
אגב, אם כבר מביאים דוגמאות מן העולם, כדאי להביא אותן בשלמותן. ולמשל לציין שרוב המדינות שהטילו אגרות שימוש פטרו מהן את האופנועים, ובתנאי שאלה עומדים בתקנות זיהום האוויר. באנגליה, למשל, פותחה תוכנית שמאפשרת לבעלי אופנועים למדוד את רמת הזיהום שהם פולטים, ואם הם עוברים רף מסוים להחליט אם הם מעוניינים להתקין עליהם התקנים לצמצום פליטה, לקבל מן המדינה כ-1,000 ליש"ט ולמסור אותם לגריטה (השמדה) או להמשיך להשתמש בהם ולשלם מס גודש מופחת.
להוציא מתוק מעז
שלא יובן אחרת. אגרת גודש בהחלט יכולה לסייע בפתרון הבעיה. אבל היא חייבת להיות חלק מתוכנית שלמה שכוללת ראשית לא רק את המס, אלא גם אלטרנטיבות. למשל עידוד שימוש בתחבורה מפחיתת זיהום ועומס. תחבורה ציבורית כמובן, אבל גם דו-גלגלי ממונע. ערים שונות ועמוסות בעולם, למשל טייפה בטאיוואן או האנוי בוויטנאם, נשענות באופן מובהק על תחבורה דו-גלגלית וממחישות את היעילות האדירה שלה. הטלת מס נוסף על דו-גלגלי בישראל, שגם כך נשחק תחת עומס ביטוח החובה ויוקר הכלים, תדחק משתמשים רבים אל כלים חשמליים שמוכרים כבר עתה כמסוכנים יותר.
הדבר הנכון עבור חברי ועדת הכספים הוא לדרוש מהאוצר שלא לכלול את ה"חוק מס להפחתת גודש התנועה באזור גוש דן 2021" בחוק ההסדרים הנוכחי, ולחזור לכנסת עם חוק חדש ומסודר, הגיוני וחברתי יותר. לא אפשרי? שלפו את המוקשים מהנוסח הנוכחי, בטלו את המס על דו-גלגלי.
הכותב הוא העורך האחראי של אתר הרכב הדו-גלגלי TheDoo
