אין ספק שיש מקום להחמיא לשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג. וגם לשרת האנרגיה קארין אלהרר ושרת התחבורה מרב מיכאלי. התכנית הממשלתית להפחתת זיהום אוויר בתחבורה היא צעד נכון שהגיע זמנו. משבר האקלים כבר כאן, חייבים להפחית פליטת גזי חממה והתחבורה שאחראית לעיקר הזיהום במרכזי ערים, צריכה לתרום את חלקה.
כדאי רק להזכיר כי כבר בחודש יולי נקבעו יעדים שאפתניים להפחתת 96% בפליטות מזהמים עד 2050 לעומת שנת 2015. עוד נקבע כי יש להפחית 95% בפליטות מזהמים מרכב חדש במשקל עד 3.5 טון (בעיקר רכב פרטי) עד שנת 2030, לעומת שנת 2020. וגם, שהחל משנת 2026 אוטובוסים עירוניים חדשים יהיו "נקיים".
לקראת ועידת האקלים בגלזגו מוסיפה המדינה יעד פליטות לרכב מעל 3.5 טון: החל מ-2035 לפחות 50% מהם יהיו "נקיים" או כאלה העושים שימוש בדלקים שמובילים להפחתה של 80% מפליטות גזי החממה לעומת סולר.
עוד נקבע כי רשיון מונית ("מספר ירוק") יונפק בקרוב רק לרכב חשמלי, יורחבו רשתות הטעינה האיטית והמהירה ויקבעו אזורים שיהיו מותרים לנסיעת רכב חשמלי בלבד. לצד זאת תקודם תוכנית להקמת תחנות תדלוק במימן לרכב כבד ופרטי.
נשמע מצוין, ונדמה כי למעט קבוצות בעלי עניין קטנות, כל היעדים וההגבלות העתידיות זוכים לקונצנזוס. אבל לצד סיסמאות גדולות שתופסות כותרות, נדמה שהבעיות הבוערות עכשיו, אלה של החיים האמיתיים, לא ממש זכו למענה. הנה כמה מהן:
קנסות לחונים בעמדות טעינה: בעיה נפוצה במרכזים מסחריים ובתחנות דלק. בתכנית שהציגו השרות מתחבאת אי שם הבטחה לקביעת הסדרי תנועה ואכיפה לטעינה וחנייה של רכבים חשמליים במרחב הציבורי. אבל זו בעיה שבוערת כבר היום, זו לא תחנת מימן עתידית לכלי רכב שעדיין לא מיוצרים. בלי אכיפה, בעלי חשמליות מוגבלים בשימוש בהן וילמדו בדרך הקשה להשתמש בנסיעות ארוכות ברכב השני והמזהם בבית.
תוכנית גריטה לרכבים מזהמים: והנה עוד נושא שהתכנית הממשלתית מתעלמת ממנו לחלוטין. אלפי יונדאי טוסון V6 מלפני עשור מזהמים פי 2 ויותר מג'יפונים מודרניים, והם ממש לא לבד. היו כמה וכמה תכניות גריטה בישראל, כאלה בהן המדינה משלמת כמה אלפי שקלים (3,000) כדי לעודד בעלי גרוטאות מזהמות (ולא בטוחות) להעביר אותן למגרש ייעודי בן הן יפורקו. כמו בכל העולם המערבי כמעט, הגם שבמדינות אירופה העידוד היה נמרץ הרבה יותר.
ומה אצלנו? לפני כ-15 שנים זיהתה המדינה את הפוטנציאל של תכנית גריטה ופעלה. היום, כשהזיהום גדול משמעותית? שום עידוד מהמדינה להוריד מהכביש רכבים מזהמים, שום תכנית הנחה עבור המשתתפים בתכנית בעת רכישת כלי רכב הברידיים או חשמליים מודרניים עם מערכות בטיחות מתקדמות. מה אומרים במשרד להגנת הסביבה על כך? "תוכנית הגריטה אינה חלק מהחלטת הממשלה החדשה, העוסקת בתחבורה נקייה ודלת פחמן", ענו לנו. ובכן, היא אכן לא בתכנית, למרות שהיא חלק בלתי נפרד מתחבורה נקייה ודלת פחמן.
עמדות טעינה ברחוב: אפשר לעודד מעבר חשמליות, אבל מי שאין לו חנייה פרטית לא יכול לטעון בלילה ולהבטיח שתהיה לו מכונית מוכנה לנסיעה בבוקר. ומדובר על לא פחות מ-70% מהישראלים, כוח קנייה עצום שבכוחו לצמצם משמעותית את הזיהום מתחבורה. מה קורה בפועל?
חלק מהעיריות שמתקינות עמדות טעינה איטיות בסבסוד משרד האנרגיה, מתקינות אותן בחיונים בתשלום שבהם יצטרכו נהגים לשלם לא רק על החשמל, אלא גם על חנייה במחיר מופקע: ופתאום צריכת הדלק של הטוסון 2.7 ליטר תיראה להם כמוט עסקה משתלמת. בלי עמדת טעינה איטית במרחק של עד 500 מטר מכל דירה, עם חשמל במחיר קרוב לזה של חברת חשמל וחנייה חינם, המהפכה תהיה איטית משמעותית מכפיע שהיא יכולה להיות.
קטנועים חשמליים (וזולים): במשרד התחבורה תקועה כבר שנתיים תכנית שיכולה לחולל מפכה עירונית של ממש. אישור לייבוא של כלים חשמליים בתקינת L1e, המאפשרים נסיעה במהירות של עד 45 קמ"ש, כקטנועים קלים או אופניים חשמליים. ברוב מדינות אירופה אפשר לנהוג בהם עם רשיון נהיגה רגיל, ללא צורך ברשיון לקטנוע, כדי לעודד נהגים להשתמש בהם במקום ברכב הפרטי. זו בפשטות התחבורה החשמלית הכי זולה שיש, הכי עירונית. פתרון מעולה לבדו, או כהשלמה לרכבת למי שמגיע לעיר מרחוק. היכן הם בתכנית הממשלתית? לא קיימים.
מכונית חשמליות קטנות: עוד תקינה אירופית, הפעם L7. בישראל אושרה הגרסה הכבדה והיקרה שלה, באירופה יש כלי רכב חשמליים זולים יותר, שמוגבלים גם הם ל-45 קמ"ש ושם אף מותרים לבני 16. לא כל אחד ירכוב הרי על כלי חשמלי דו גלגלי. יש מי שירצה גג, ארבעה גלגלים, אפילו מזגן. זהו כלי משלים מצוין לעיר, לקילומטרים בודדים בין הרכבת למשרד, רכב שיתופי זמין וזול החוסך גם בעיות חנייה ובטוח יותר מרכב דו-גלגלי. מה איתם? לא בבית ספרנו.
