המשטרה לא תפסיק להשתמש במערכת "עין הנץ" השנויה במחלוקת, המתעדת לוחיות רישוי של כלי הרכב הנעים ברחבי המדינה. זאת למרות שהיא מופעלת עדיין ללא אישור הכנסת וללא פיקוח חיצוני. כך הודיעה השבוע פרקליטות המדינה לבג"ץ, שהורה למשטרה עוד בינואר לנמק בתוך 90 יום מדוע לא תחדל להשתמש במערכת עד אשר יוסדר השימוש בה בחקיקה מתאימה. זאת במסגרת דיון בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל.
שבע שנים אחרי שמשטרת ישראל החלה בהצבת המערכת כבר ממוקמות לאורך הכבישים במדינה מאות מצלמות מעקב אחרי נהגים. יש להזכיר כי לפני כעשור נחשף ב-ynet כי מינהל הטכנולוגיות של המשטרה מעוניין במצלמות מעקב אוטומטיות שישמשו להקמת מה שהוגדר אז "מערך זיהוי לוחיות רישוי כלל-ארצי, (שיתחבר) למרכז מערכת המחשבים של המשטרה". במכרז שפרסם המינהל צוינו אז יעדים עיקריים למערכת: איתור והשבת רכב גנוב או של עבריינים, מבוקשים ביטחוניים או דרושים לחקירה, איתור רכב ללא רישיון או שהורד מהכביש ומבצעי מניעה או חקירה של פשעים.
במשטרה לא התרשמו מדו"ח האזהרה שהוציא לה בג"ץ. "המדינה ערה לכך שהשימוש במערכת מוביל לפגיעה בפרטיות", מודה הפרקליטות, אך מסבירה מדוע הפגיעה מוגבלת: "כפי שיפורט להלן, המערכת מופעלת במרחב הציבורי בלבד, היא אינה מצלמת ברשות היחיד ואינה עוקבת באופן רציף אחר רכב מסוים, ועל כן במובן זה מידת הפגיעה מוגבלת.
"בנוסף לכך, מתוך הכרת המדינה בחשיבות הזכות לפרטיות ולהפעלת כלי איסוף מידע וחקירה באופן זהיר ושקול, המערכת מופעלת באופן מידתי בהתאם לנוהלי הפעלה מסודרים, וזאת תוך צמצום, ככל הניתן, של הפגיעה בפרטיות, כך שהיא מתוחמת ומוגבלת והשימוש שנעשה במערכת הוא מבוקר, סביר ומידתי".
הפרקליטות גם מודה שהמערכת אוגרת צילומים של כלי רכב אקראיים, העשויים בעתיד לשמש נגד נהגיהם. "אמנם המערכת אוגרת למשך זמן מוגדר גם תמונות של רכבים חולפים, אשר בזמן אמת אין חשד שלפיו הם שימשו לביצוע פעילות אסורה כלשהי וגם בדיעבד לא מתגלה חשד כאמור; אולם, כפי שיפורט בהמשך, זהו כורח המציאות, משום שלא ניתן להפעיל את המערכת באופן אפקטיבי בלא תיעוד של כלל הרכבים החולפים.
"בנוסף, גישה למידע נעשית רק על בסיס הצורך הרלוונטי לתפקידי המשטרה וסמכויותיה, והתיעוד שאינו דרוש לעבירה נחקרת, נמחק לאחר זמן מוגדר בהתאם לנוהלי ההפעלה".
הטענה העיקרית בזכות השימוש ב"עין הנץ" לפי המשטרה היא הצלחתה, לדבריה במניעת פשיעה. "המערכת מהווה כלי חשוב ומשמעותי ביותר, חסר תחליף ואף מציל חיים למניעת פשיעה, ולפיענוח עבירות ובכלל זאת פשיעה מסכנת חיים ורכוש. כמו כן המערכת תורמת למניעת אירועי פעילות חבלנית עוינת על ידי כוחות הביטחון. עמדת גורמי המקצוע במשטרת ישראל היא, כי אם יופסק השימוש במערכת, אזי תיגרע, באופן משמעותי ביותר, יכולתה של המשטרה לבצע את תפקידיה, שכן יימנע ממנה שימוש באמצעי שיעילותו מוכחת למניעת עבירות, לחקירתן לגילוין ולפיענוחן בדיעבד".
ומה על דוגמאות ליעילות המערכת? הפרקליטות והמשטרה נמנעות מלספק דוגמאות למקרים שבהם שימשה המערכת לפיענוח פשיעה, ולא מציגות סטטיסטיקות בנושא. המדינה גם מסרבת לחשוף את נוהלי ההפעלה של המערכת ואופן הפעלתה, ומציעה לשופטים להציג ואת בפניהם רק במעמד צד אחד, כולל הדגמה חסויה של הפעלת המערכת, כדי להסתירם מביקורת ציבורית.
המשטרה מבססת את הצבת והפעלת המערכת על קביעה מ-2015 של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד רז נזרי, כי בידיה סמכות להפעיל את המערכת לתקופת ביניים מכוח הסמכויות המוקנות לה בחוק למניעת עבירות ולחקירת עבירות. אולם נזרי קבע אז גם כי בטווח הארוך ראוי להסדיר את השימוש במערכת בחקיקה, עניין שטרם הסתיים, שבע שנים אחר כך.
בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בנושא השימוש של המדינה בזיהוי פנים, נטען כי הטכנולוגיה "טומנת בחובה פוטנציאל לפגיעה נרחבת בחירויות היסוד: חופש הביטוי, חופש הדת, חופש ההתאגדות, חופש ההפגנה ואפילו בזכות לחירות. לטכנולוגיה המאפשרת מעקב מתמשך אחר תנועות של אזרחים אפקט ממשמע וממשטר, הגורם לאדם להימנע מפעילויות שונות שהוא חופשי לעשות. אדם שיודע שמהלכיו מנוטרים וחשופים לעיני השלטון ישנה את התנהגותו ואף ייזהר בהתבטאויותיו".
את העותרות מייצגים בתיק אן סוצ'יו ועו"ד אבנר פינצ'וק. את תגובת המדינה לבג"ץ הגישו עורכי דין מוריה פרימן ויובל שפירא.
