רק לפני מספר שנים עמד טווח הנסיעה המובטח על-ידי יצרניות רכב חשמלי על כ-200 ק"מ, לעיתים מעט יותר, בפועל מעט פחות. דגמים חשמליים הנמכרים כיום מציגים רשמית טווח כפול במקרה הצנוע, כמעט פי 3 במקרים מסוימים ועד אזורי ה-800 ק"מ כפי שמדגימה מרצדס EQS החדשה. אפילו רף ה-1,000 ק"מ בין טעינות כבר אינו דמיוני, שכן ניו הסינית טוענת כי זה המרחק שאחד מדגמיה יכול לנסוע בין טעינות.
הדרך להגיע לטווחים מפלצתיים אינה מעשה כשפים. מעבר למרכב עם מקדם גרר נמוך וצמיגים נוקשים יחסית בעלי התנגדות נמוכה ושימוש בתוכנות מתקדמות לניהול אנרגיה, משתנים שעלותם לא משפיעה דרמטית על מחיר הרכב, סוללות נדיבות נפח, כבדות ויקרות הן מוצר בעל משמעות פיננסית גדולה, לבטח משמעותית יותר מתוספת המשקל המאוד לא מבורכת שהן אחראיות לה.
ובכל זאת, נדמה שלצד תחרות ה"מי יותר חזק ומהיר" שלא קטנה אפילו בכ"ס אחד במהלך 100 השנים האחרונות (לפחות), נוספה כיום אליפות הטווח. על כל המשמעויות הכרוכות בכך. והיכן תגלו תחרויות שכאלה אם לא באזורי היוקרה הקיצוניים יותר. לא מכיוון שבעלי מרצדס זקוקים ליותר ק"מ בין טעינות מאלה המתניידים בניסאן, אלא בעיקר כי עבור אלה הבוחרים במותגי יוקרה, לתחרות ה"למי יש יותר גדול" משמעות הרת גורל. או לפחות סיבה לרכישה או לא של דגם נתון.
והנה מגיעה דווקא ב.מ.וו, נציגת מועדון היוקרה הגרמני המפורסם בעולם, וטוענת כי היא לפחות אינה מעוניינת להציע יותר מ-600 ק"מ של טוווח בדגמיה, גם בעתיד. לא כי היא אינה יכולה, אלא כי לא צריך, כך לפחות אמר דייויד פרופינו, האחראי על פרויקט דגם i4, מי שצפויה להיות החשמלית החשובה ביותר של היצרנית בעידן הנוכחי.
פרופינו, בשיחה עם מגזין הרכב WhichCar, אמר כי ב.מ.וו לא מעוניינת להציע טווח גדול יותר, ובוודאי אינה שואפת להגיע ל-1,000 ק"מ ויותר - "אנחנו לא מעוניינים בטווח כזה לארסנל החשמלי שלנו", אמר. "600 ק"מ יספיקו לכל כלי הרכב החשמליים לגמרי, ו-100 ק"מ של טווח נקי מזיהום עבור הדגמים ההיברידיים-נטענים שלנו", הוסיף.
למרות שלא ציין זאת, אין ספק שלמחיר הסוללות (ומשקלן) יש השפעה גדולה על ההחלטה של ב.מ.וו להכריז כי אינה מתכוונת להשתתף במירוץ. פרופינו הסביר גם שאין לצפות ל-600 ק"מ טווח בכל דגמי החברה החשמליים. "זה הרף העליון. במכוניות עירוניות באופיין כמו i3, אין צורך אפילו בטווח הזה", הוסיף.
