בקצרה:
- חברת ניובולט מציגה קונספט למכונית ספורט חשמלית
- עם משקל עצמי נמוך הודות לסוללות קטנות
- על טווח נסיעה צנוע מחפה טעינה אולטרה מהירה
ביצועים וחשמל: למערכות הנעה חשמליות פוטנציאל אדיר לביצועים יוצאי דופן. המכונית המהירה ביותר כיום בזינוק ל-100 קמ"ש (וגם ל-200 קמ"ש ול-300 קמ"ש) – רימאק נבארה - לא שותה בנזין ולא פולטת עשן. למערכות הנעה חשמליות יש גם יתרון מבחינה דינמית כמו חלוקת משקל מאוזנת בין הצירים ומרכז כובד נמוך, אבל החיסרון המשמעותי ביותר שלהן הוא משקל עצמי גבוה בשל הסוללות הכבדות. את הבעיה הזו בדיוק מתכננת חברת ניובולט (Nyobolt) הבריטית, המתמחה בפיתוח וייצור סוללות, לפתור.
סוללה קטנה, טעינה מהירה: הקונספט שהציגה החברה דומה באופן לא מקרי ללוטוס אליס. גם בגלל שמשקל עצמי נמוך הוא ב-DNA של לוטוס מאז ומעולם, גם בגלל שהאליס שימשה בסיס לטסלה רודסטר, המכונית הראשונה של יצרנית הרכב החשמלי מעמק הסיליקון. ובעיקר כי המעצב של הקונספט, ג'וליאן תומסון, הוא גם האחראי על עיצוב האליס S1 הראשונה מאמצע שנות התשעים.
אב הטיפוס עושה שימוש בסוללה קטנה של 35 קוט"ש בלבד, מה שמאפשר משקל עצמי נמוך של כ-1,250 ק"ג, נמוך אפילו מסובארו BRZ (40 ק"ג). טווח הנסיעה אומנם מוגבל אבל הפתרון הוא טעינה מהירה שתאפשר מילוי בתוך 6 דקות בלבד והוספת 250 ק"מ של טווח. לשם השוואה, יונדאי איוניק 6 בעלת יכולת טעינה מהירה מהטובות ביותר בתעשיית הרכב כיום מאפשרת להוסיף כ-130 ק"מ בתוך חמש דקות. הספק המנוע החשמלי ונתוני הביצועים טרם פורסמו.
מה אנחנו חושבים: מכונית התצוגה של ניובולט מציגה קונספט מעניין ושונה מהמקובל בתעשייה, של פחות זה יותר. שכן שמירה על משקל עצמי נמוך מבטיחה ביצועים ויכולת דינמית גבוהה ומצד שני הטעינה המהירה מבטלת את חרדת הטווח, אבל רק באופן תיאורטי. שכן כיום היא מחייבת תשתיות תומכות לטעינה מהירה שלא תמיד זמינות ומצויות בהישג יד. לדעתנו מדובר בגישה ייחודית ומסקרנת בתעשייה, אבל מוקדם עוד לדעת מתי ואם בכלל היא תבשיל לייצור סדרתי.
