אחרי שהקים והוביל במשך שנים את עמותת אור ירוק, לוקח אבי נאור את ההגה לידיים בתפקיד יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מנכ"ל אמדוקס לשעבר, שאיבד את בנו רן על הכביש, כבר מוכן לצאת לדרך החדשה. על הפרק: תוכנית לאומית להפחתת הקטל בתוך חודשיים. וכמי שהתנסה בעימותים עם פוליטיקאים, הוא מבטיח שגם מחסור בתקציב לא יעצור אותו: "נעשה בטיחות בדרכים לעניים - עם פתרונות זולים ומהירים, לא גרנדיוזיים".
והשבוע, בדרך לירושלים, ליום העבודה הראשון שלו כיו"ר הרשות, היה לאבי נאור טרמפיסט בלנדרובר דיפנדר שלו: הבן הקטן שלו, אייל (21). "כשאני עשיתי רישיון, לא פיספסתי הזדמנות לנהוג", אומר נאור. "זה היה סמל לחופש. אבל הבן שלי נוהג רק כשהוא ממש צריך.
"הרבה פעמים הוא לוקח מונית או טרמפ עם אבא. וזה ילד שאני סומך עליו בכביש במאה אחוז. נסעתי איתו כהורה מלווה בשיא היסודיות, לא כדי לדפוק כרטיס. בדרך לירושלים הוא שאל אותי אם לולא המוות של רן הייתי עוסק בכל הפילנתרופיה שהמשפחה עוסקת בה, וש'אור ירוק' והעיסוק בבטיחות בדרכים הם רק חלק ממנה".
ומה ענית לו?
"שבכל מה שאני עושה בחיים, בכל רגע, רן נמצא איתי, ובאמת, הקמתי את 'אור ירוק' אחרי שהוא נהרג, והתחלתי אז בפעילויות נוספות - אבל הייתי מגיע לפילנתרופיה בכל מקרה: זה עניין של חינוך מהבית ורצון להחזיר את מה שקיבלתי. לא הייתי בהכרח נכנס לנושא תאונות הדרכים, למרות שמלבד רן, היה לי אח שנהרג בתאונת דרכים לפני שנולדתי, אבל אני לא יכול לדעת. החיים זה דלתות מסתובבות".
נאור (74), נשוי (בשנית) לאתי, אב לשלושה וסב לשישה, נעשה השבוע האיש הבכיר במדינה בתחום הבטיחות בדרכים, והוא ממש לא הפקיד הממשלתי השגרתי: תושב סביון, מבכירי עולם ההייטק המקומי, לשעבר מנכ"ל אמדוקס ויו"ר ריטליקס ומי שלפני ארבע שנים הקים סטארט-אפ שעוסק בשיפור חוויית הלקוח בחנויות. הוא גם חתן פרס ישראל למפעל חיים ב=2014, אחד התורמים הגדולים בארץ ואבא של רן, שנהרג ב-1995 בהתהפכות ג'יפ. שנתיים לאחר מכן הקים את עמותת "אור ירוק", שעימה הוא מזוהה יותר מכל.
בטקס כניסתו לתפקיד אמרה שרת התחבורה מרב מיכאלי: "אבי נאור הוא מותג ושם דבר, ששמו הולך לפניו שנים ארוכות בכל הקשור לבטיחות בדרכים: עשייה מהבטן, מהלב ומהראש, במחויבות שאין שנייה לה. היום אנחנו זוכות שהעברנו אותו לצד שלנו, לעשות את זה מכאן. אבי נאור מסמל את השאיפה שלי להביא למשרד את שדרת הניהול המקצועית מהמעלה הראשונה".
פילנתרופיה היא אגואיזם
מיכאלי הציעה לנאור את התפקיד בנובמבר האחרון, כשנפגשה איתו בוועידת התחבורה של "ידיעות אחרונות" ו-ynet בבניין המערכת בראשון-לציון. נאור מספר שלא הופתע. "השרה בדקה את השטח קודם", הוא אומר. "היו אליי כמה פניות מכמה אנשים ששאלו אם אסכים, ולכולם אמרתי שזו תהיה לי זכות גדולה, רק שנצטרך להסכים על כמה דברים עקרוניים שיבטיחו שתהיה לי יכולת עשייה, ושלא אתן רק את שמי. זה גם חייב החלטות משפחתיות על שינוי באורח החיים שלי: עכשיו אראה את הנכדים רק בימי שלישי ובסופי שבוע. אני בא לטווח ארוך, לפחות עד סוף תוכנית החומש. זה לא תפקיד שישמש עבורי כמקפצה ולא יעשה אותי עשיר".
תעבוד במאה אחוז משרה? תקבל שכר?
"עמדתי על זה שלא אקבל שכר. עוד לא נסגר איך זה יעבוד, אם פשוט לא ישלמו לי או שאתרום את הכסף. אני אעבוד מאה אחוז משרה. אגיע לירושלים שלוש עד חמש פעמים בשבוע".
זה לא נפוץ בישראל שאנשי עסקים בכירים באים לקדנציה בתפקיד ממשלתי.
"זה לא המקרה היחידי כעת, וזה נזקף לזכותה של השרה. מיכאלי גייסה את מקסין פסברג, שכיהנה כמנכל"ית אינטל ישראל וכסגנית נשיא אינטל העולמית, לתפקיד יו"ר נתיבי איילון, ואני קורא שאחת מעורכות הדין הבכירות בארץ, מיה ליקוורניק, מועמדת לתפקיד יו"ר נתיבי תחבורה עירוניים (נת"ע). באמת לא היה טרנד כזה. אנשים באים בשביל העשייה.
"זה לא פשוט. אילן כהן, שכיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת שרון והיה איש עסקים לפני ואחרי, אמר לי אז, 'אתה לא יודע על כמה מסמכי ניגוד עניינים חתמתי'. אז עכשיו אני יודע. יש לי השקעות פה ושם, וחשפתי בפני המדינה את כולן, והתחייבתי שלא תהיה לי כל נגיעה ל'אור ירוק'".
אין לך השקעות בתחום הרכב והבטיחות?
"מזמן גזרתי על עצמי לא להשקיע בתחומים ש'אור ירוק' עוסקת בהם: שום דבר שקשור לבטיחות בדרכים ולתחבורה. רציתי שהעמותה תשמור על אמינות, שאף אחד לא יטען שאני עושה פה ביזנס. באו אליי בזמנו חברות כמו ווייז ומובילאיי להתייעצויות. אמרתי, 'להתייעץ אני מוכן, לא יותר מזה'".
כמה השקעת ב"אור ירוק" במהלך השנים?
"כמאה מיליון דולר. אבל בשנים האחרונות העמותה כבר עמדה ברשות עצמה מבחינה כלכלית עם הכנסות משיתופי פעולה ומתרומות רבות. פירסמו בעבר דירוג של הפילנתרופים הכי גדולים בישראל, ואני דורגתי ראשון ביחס של תרומות מול ההון האישי. עבדתי אז צמוד לדב לאוטמן ז"ל, שאמר, 'פילנתרופיה היא אגואיזם: אנחנו תורמים כי זה גורם לנו להרגיש טוב - ואבי הוא אגואיסט יותר גדול ממני'".
רוב הפילנתרופים תורמים, והשם שלהם נשאר על איזשהו שלט של בניין. מהכסף שתרמת ל"אור ירוק" לא נשארו שלטים.
"ב'אור ירוק' אתה לא רואה סממנים של הנצחה. אני נמנע מלדבר על המקרה האישי שלי. חשוב לי להעביר מסר שהדאגה שלי היא להבטיח שלא יקרו עוד דברים כאלה, לא להנציח את הבן".
לאט אבל בטוח
לתפקיד יו"ר הרלב"ד מגיע נאור אחרי שנה קשה בכבישים: ב-2021 נהרגו 363 בני אדם בתאונות דרכים בארץ (עלייה של 19 אחוז לעומת השנה הקודמת), 2,376 איש נפצעו קשה (עלייה של 4.7 אחוזים), וחל זינוק של 27 אחוז במספר הנהגים הצעירים שנהרגו, של 24 אחוז במספר רוכבי הקטנועים והאופנועים שנהרגו, ושל 17 אחוז במספר הולכי הרגל ההרוגים.
זמן ללמוד את הנושא הוא לא צריך; גם לא את הפוליטיקה שמאחוריו. נאור התחייב להביא בתוך חודשיים לאישור מיכאלי והממשלה תוכנית לאומית חדשה להפחתת הקטל, שתכלול לוחות זמנים, תקציבים, מדדים, יעדים והסכמות של כל הגורמים הרלוונטיים. הוא רוצה לחזק את הרשות בצד של המחקר ואיסוף המידע, להחזיר את תפקיד המדען הראשי שלה, שבוטל, ולחזק את נושא חקירות העומק של תאונות הדרכים.
"לפני שהגעתי, הכינו ברשות תוכנית לעשר שנים ול-60 מיליארד שקל", אומר נאור. "אנחנו נכווץ אותה לתוכנית חומש ולתקציבים יותר ריאליים. נעבוד על פתרונות זולים ומהירים, לא גרנדיוזיים. נתחיל בטיפול בנפה אחת: אולי חדרה, או עכו, או כל הגליל העליון, כולל יישובים יהודיים, ערביים וכבישים עירוניים ובין-עירוניים. נוכיח שם שינוי, נבדוק את עצמנו, ואז נתרחב לאזורים נוספים אחרי שתיקנו ממה שלמדנו.
"נעשה תוכנית בטיחות לעניים. בזמנו היו הרבה תאונות קטלניות בכביש 66 בצפון: 18 ק"מ שבהם נהרגו 38 בני אדם ב-14 שנה. הדיבור היה להפוך אותו לכביש דו-מסלולי עם מפרדה, מה שצריך לקחת שנים. אנחנו ב'אור ירוק' לחצנו שפשוט יציבו מפרדה בכביש הקיים, גם אם יישאר נתיב אחד בכל כיוון. אז נוסעים יותר לאט, זה לא נעים, אבל מספר ההרוגים יירד לאפס".
מה חסר לרשות יותר, כסף או סמכויות?
"יש תחומים שבהם ארצה לחזק סמכויות, אבל זה לא העיקר. ברגע שאתה מתעסק בסמכויות, אתה רק מתווכח עם גופים אחרים מי אחראי על מה, ומבזבז זמן על לכתוב מכתבים. ברגע שיש לך כסף לחלק, לא מתווכחים איתך".
לכן ד"ר יעקב שיינין קבע לרשות תקציב של 550 מיליון שקל לשנה כשעמד בראש הוועדה שהמליצה על הקמתה. הבעיה היא שהוא קוצץ בהדרגה ל-70 מיליון.
"זה תקציב הבסיס, אבל הרשות חולשת על תקציבים בהיקף של 110-120 מיליון שקל בשנה. בסוף אנחנו צריכים תקציב שיתאים למשימה שלנו. אני לא צריך שכל הכסף יחנה אצלי בקופה: אני צריך שכשהכסף יוצא, תהיה חתימה שתאשר שמותר לו לצאת. שיהיה לנו פיקוח על התקציבים, שתהיה עין שמסתכלת על הכל מהזווית של הבטיחות בדרכים. תקציב הבטיחות בדרכים של המדינה".
איך תוודא שלא תקבל בהתחלה תוספת, ואז שוב יקצצו? אולי צריך להחיות את היוזמה של ד"ר יעקב שיינין בתקופת הקמת הרשות, שנהגים ישלמו כמאה שקל תוספת לאגרת הרישוי כדי לממן אותה?
"היה אז ויכוח קשה סביב הרעיון הזה. השאלה הייתה אם האגרה נחשבת מס, כי הייתה אז התחייבות של הממשלה לא להעלות מסים, והאוצר ממילא לא אוהב אגרות ייעודיות כאלה. אריק שרון הזמין אותי לדיון בממשלה בנושא. לפני הדיון היינו אצל ביבי, שהיה אז שר אוצר, ואני חייב להגיד לזכותו, שבתוך חמש דקות הוא הבין את המבנה הכלכלי של הרשות ואמר שיתמוך באגרה. הוא רק אמר, 'יש לי תנאי קטן: שאתה תעמוד בראש'. אמרתי, 'בסדר'.
"ואז נכנסנו לישיבת הממשלה. בכניסה עוד אמרתי לביבי, 'אתה זוכר? אתה בעד'. הוא אמר פתאום, 'לא, תראה, פה, שם'. הבנתי שמהאוצר כבר דיברו איתו. בעיקר קובי הבר, שהיה אז ראש אגף התקציבים. הבר גם היה בישיבה ונלחם כמו אריה נגד האגרה, אבל כולם דיברו ותמכו, וזה אושר.
ביציאה אמרתי להבר, 'תראה, בכל זאת הצלחנו'. והוא ענה לי בחוכמה, 'את הכסף סופרים במדרגות'. ואכן, זה לא קרה: זמן קצר אחר כך שרון עצם את עיניו, אולמרט החליף אותו, ולמרות שראיתי בו חבר שגם הכיר את העבודה שלנו - כי אשתו עליזה, שהיא עובדת סוציאלית, עבדה אצלי בפרויקטים של נוער בסיכון - הוא התנגד לאגרה הייעודית".
ומה קרה להצעה שתנהל את הרשות כבר אז?
"זה התמוסס במעבר בין ממשלת שרון לאולמרט".
איך תביא את הכסף מהאוצר עכשיו?
"לפי נתוני משרדי התחבורה והאוצר, תאונות הדרכים עולות למשק כ-22 מיליארד שקל בשנה. כל הרוג לבדו זה בסביבות 7.2 מיליון שקל, ובדרך כלל יש גם פצועים. מעבר לעוגמת הנפש למשפחות, לאובדן ההכנסות, לעלויות הטיפולים הרפואיים, לנזק לרכוש ולנזק המשני מפקקי תנועה - העלות של כל תאונה קטלנית יכולה להגיע לעשרות מיליוני שקלים. אם אני חוסך פחות מחמישה אחוזים מהנזק, כבר החזרתי למדינה מאות מיליוני שקלים. ההשקעה תוכיח את עצמה".
יציעו לך לשים עוד מצלמות מהירות ולהביא את הכסף מדו"חות.
"לשים מצלמה בכביש 6 כי נוסעים בו מהר, ולהתייחס אליה כאל מקור מימון, זה לא נכון".
בבריטניה הציבו כמות גדולה של מצלמות, וזה הפחית את כמות ההרוגים, אבל אחר כך הורידו את רובן.
"אחרי שהשגת מומנטום, אתה יכול להמשיך עם כמות קטנה יותר של מצלמות. יש מדינות באירופה שבהן המירו חלק מהמצלמות בכאלה שבודקות את המהירות הממוצעת של המכוניות. בארץ אין כאלה, ולדעתי עדיף להמשיך עם הקיימות: לקח כמעט עשור לאשר אותן, ולא צריך לבזבז עכשיו עשור נוסף. חייבים שיהיו בארץ 300 מצלמות פעילות שינוידו בין 900 עמדות מבצעיות".
איך אתה יכול להתבסס על מצלמות המהירות הנוכחיות, כשבית המשפט קבע שהן לא אמינות? השופט קבע שהמשטרה שיקרה כשטענה שבדקה אותן לפני הרכישה.
"המדינה חייבת לנהוג בתום לב מוחלט, בענייניות ובשקיפות כשהיא רוכשת ומציבה מכמונות מהירות. אני מתכוון להיכנס לנושא הזה, להבין איך הגיעו למצב הזה. זה קרה בזמנו גם עם מכשירי הינשוף נגד נהיגה בשכרות. אני מתכוון לדבר גם עם שופטים, להבין למה חלקם נותנים עונשים קלים יחסית לעברייני תנועה.
"צריך גם שוועדה מקצועית, לא משטרתית, תהיה אחראית על בחירת המיקומים למצלמות - שלצד נציג משטרה יהיו גם נציגי ציבור, בתי משפט ורשויות מקומיות. שהמשטרה לא תחליט לבד. שחלק מהמצלמות יהיו חבויות. באנגליה, למשל, מחביאים אותן במכוניות מסחריות שחונות לצד הכביש".
עבירות קלות כבדות
מצלמות המהירות הן רק דוגמה אחת לכיוון שאליו מכוון נאור: הוא מאמין גדול באכיפה נגד נהגים ויעמוד בראש צוות משותף עם משרדי ביטחון הפנים והמשפטים שיקדם את הנושא. "כשנהג נכנס לרכב, הוא צריך לראות בדרך משטרה, הוא צריך לדעת שיש אכיפה. הנהג הישראלי הוא נהג ללא מורא. מחוקקים חוקים ולא אוכפים אותם - וזו בעיה שקיימת לא רק בכבישים.
"אכיפה היא דרך של המדינה להעביר מסר: חוקקנו חוק, ואנחנו מתכוונים לזה. אחרת נוצר זלזול מוחלט בחוק. גם הגישה שעבירות קלות לא חשובות היא שגויה. אני מאמין בתיאוריית החלונות השבורים של ג'וליאני: צריך לאכוף גם על איתות. אפעל לזה".
ב"אור ירוק" היית ספונסר של המשטרה. ממש מימנתם להם ניידות.
"נכון, היו שני סבבים של שלוש שנים, לפי משך חוזי הליסינג, 130 ניידות בכל פעם, ואז האחריות עברה לרשות, עם מימון מהאוצר. זה עבד יפה, תיגבר את אגף התנועה, והיה לנו הסכם שאיפשר לוודא שהניידות אכן משמשות למאבק בתאונות. אני רוצה לחדש את זה עכשיו: לבוא למשטרה ולהגיד לה, 'קחו ניידות שחסרות לכם, רק תראו תוכנית עבודה שאתם תגבשו, ואני רק אבדוק שאתם עומדים בה'. הניידות יהיו בליסינג, כדי שאם העסק לא יעבוד, נוכל להפסיק לשלם עליהן".
דווקא מול רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים המדינה לא ממש עוסקת באכיפה.
"אני מתכוון לטפל בזה יחד עם המשטרה ומרכז השלטון המקומי. רון חולדאי כבר הביע עניין בתוספת סמכויות לפקחים העירוניים בתחום, ואני אדבר איתו על זה. כשהייתי ילד בטבעון, היינו חייבים לנסוע למועצה, להראות שיש לנו באופניים מחזיר אור מאחור, פנס מלפנים ופעמון - ואז היינו מקבלים מספר רישוי להתקין עליהם. מי שרכב בלי פנס - פקח היה עוצר אותו ומוציא לו את האוויר מהצמיגים. אחרי פעם אחת שהיית סוחב את האופניים ברגל, היית מבין שכדאי לציית לחוק. במצב הנוכחי אין יראה".
ויש את המעורבות הגבוהה של המגזר הערבי בתאונות: הוא מהווה רק כ-20 אחוז מהאוכלוסייה, אבל 31 אחוז מההרוגים בשנה החולפת.
"צריך לטפל בזה יחד עם החברה הערבית. תופעות של אי-ציות לחוקי התנועה הן ביטוי לתחושת הניכור שחשים רבים במגזר".
אור ירוק להתקפות
"אור ירוק" היא הפעילות הפילנתרופית המוכרת ביותר של נאור, אבל לא היחידה. פעילות בולטת נוספת שלו היא בקידום כפרי נוער. הראשון היה כפר רמת הדסה בטבעון, ואחריו הגיע גבעת יערים ליד ירושלים. נאור מכהן גם כיו"ר הפורום הציבורי של כפרי הנוער והפנימיות בישראל.
"זה התחיל בברית של אייל", מספר נאור. "ביקשנו מהאורחים שבמקום להביא מתנות, שיתרמו. אני חשבתי על תרומה ל'אור ירוק', אבל אתי הציעה לתרום לילדים שלא הייתה להם פריבילגיה להיוולד למשפחה תומכת. חיברו אותנו לכפר רמת הדסה, והגענו לסיור שם. עבורי זאת הייתה סגירת מעגל, כי בשביל מי שגדל בטבעון, הילדים במוסד היו אלה שמעבר לגדר, הילדים שאסור לשחק איתם.
"דובר שנתרום חדר אוכל, אבל השירותים והמקלחות היו ממש בושה למדינה, אז אמרנו ששם אנחנו רוצים להשקיע. אנשי הסוכנות וקרן היסוד נעו באי-נוחות, כי, 'פה לא מתאים לשים שלט עם שמות תורמים'. אמרנו, 'בסדר, שלא יהיה שלט'.
"מהר מאוד הבנו שנדרש שם שינוי מהותי. הילדים היו לומדים מחוץ לכפר כחוטבי עצים ושואבי מים. הכנתי תוכנית אסטרטגית עם מומחי חינוך ורווחה לעשר שנים ו-15 מיליון דולר. הצעתי לסוכנות שאנחנו ניתן חצי מהסכום אם הם ישלימו את השאר, וננהל את הכפר.
"היום יש שם תיכון ש-86 אחוז מבוגריו מסיימים עם תעודת בגרות, ו-96 אחוז מתגייסים לצה"ל. הקמנו שם מכללה, ומי שירצה, ילמד שם להיות הנדסאי. מאז עבדתי עם עוד כפרים והקמתי חברה לתועלת הציבור שתמצא עוד אנשים כמוני שיתרמו, אבל שהם יהיו גם יו"רים של הכפרים. בסוף תרמתי לכפרי הנוער סכום דומה לזה שתרמתי ל'אור ירוק'".
יש לך רקורד של הצלחות עסקיות והצלחות בכפרי הנוער, אבל בסוף אתה ברשות כי "אור ירוק" לא הצליחה לחסל את הקטל בדרכים.
"הערה נכונה. אני עושה חשבון כזה: בשנה שבה רן נהרג היו בישראל 700 הרוגים בתאונות דרכים, והיום, עם אוכלוסייה שכמעט הוכפלה מאז, וכמות כלי רכב שגדלה עוד יותר, מספר ההרוגים הוא כמחצית. יש לזה כמה סיבות, כמו השיפור הגדול בבטיחות כלי הרכב, בתשתיות ובטיפול הרפואי, אבל גם אם 'אור ירוק' אחראית רק לחמישה אחוזים מהירידה - זאת הייתה השקעה כדאית. האם עמותה יכולה לעשות שינוי מהותי? לא. ותמיד יש סכנה שיבוא שר שהבטיחות בדרכים לא תעניין אותו, כמו שקרה לנו עם ישראל כץ".
כץ טען אז ש"אור ירוק" הוא גוף פוליטי שמשתמש בנתונים שקריים כדי לנגח את הממשלה.
"איום ונורא. אם שר רוצה להרוג נושא, הוא יותר חזק מעמותה. הייתה לנו ביקורת חריפה עליו, והוא נפגע, ובסוף הוא ניצח במאבק הזה. אברי גלעד פתח אז ראיון איתי בשאלה, 'מה תגובתי לטענה של כץ שיש לי אינטרסים מסחריים באור ירוק'. אמרתי לו, 'הצגנו נתונים שמצבה של ישראל בבטיחות גרוע לעומת אירופה, אז כץ בא והסיט את הנושא, ובמקום שתשאל אותי על מצב הבטיחות, אתה שואל אותי אם יש לי אינטרס עסקי'".
"אור ירוק" ממשיכה לפעול עם המנכ"ל ארז קיטה, שאתה מינית. איך תגיב אם היא תבקר אותך?
"נפרדתי מהעמותה, ואין לי שום קשר אליה יותר. הם יעשו את ההחלטות שלהם. אם יתקפו את הממשלה, זה בסדר גמור. אני עכשיו הממשלה. אני אחראי עכשיו, בעיקר לרע. אם יהיו קשיים, אני זה שאצטרך לעמוד בחזית".
