בקצרה:
- מתקפת הרטרו של רנו מתרחבת ולצד ה-5, גם ה-4 עוברת החייאה
- לפי הערכות, את הבסיס יעניק אב טיפוס חשמלי משותף לשני הדגמים
- ואלה רק שניים מתוך שבעה דגמים חשמליים שרנו תחשוף עד 2025
חישוב מסלול מחדש: רנו מצאה עצמה בלית ברירה בעיצומו של משבר ניהולי ועסקי, והאיש שאמור להוציא אותה משם הוא היו"ר החדש והמאוד-מוערך בתעשייה, לוקה דה מאו. בחודש שעבר הציג דה מאו את האסטרטגיה העתידית והמהפכנית של היצרנית הוותיקה, עם הבטחה ללא פחות מ-14 דגמים חדשים עד 2025, שבעה מהם חשמליים (שלוש מסחריות, ארבעה רכבים פרטיים) בעוד (כל) האחרים יכללו גם גרסה היברידית משולבת חשמל.
אך את אור הזרקורים באירוע החשוב גנב אב טיפוס עתידי ל-5 חדשה, מכונית עתידית שתישא את שם אחד הדגמים היותר מצליחים ומוכרים בהיסטוריה של המותג, שצפויה להתייצב בגרסת ייצור באולמות התצוגה של רנו בעוד כשנתיים. "המכונית הזו תהיה במחיר נגיש ותעניק טעימה ראשונה מהעתיד עבור כל מותג רנו", הבטיח.
עבור דה מאו מדובר במהלך מוכר, שכן בעשור הקודם הוא היה זה שהחייה את פיאט 500, ובמובנים רבים הציל את היצרנית האיטלקית מקריסה מהדהדת, או לפחות דחה אותה. שכן היום, זה הדגם היחיד שמחזיק אותה על רגליה. "מניסיוני, חידוש דגמים אייקוניים מצית אש בכל המותג", אמר דה מאו באירוע.
בחזרה למקורות: וכעת מסתמן כי ה-5 לא יהיה דגם רטרו יחיד שרנו תציע. אוטוקאר הבריטי מאשר שמועות של החודשים האחרונים, לפיהן היצרנית תחזיר לחיים גם את ה-4, מכונית ספרטנית רב-שימושית דאז, בעתיד עם פלטפורמה חשמלית ייעודית (CMF-B EV) כרכב עירוני. עיקר הבידול יהיה מבחינה עיצובית כמובן, אבל ניתן לשער שרנו תשאף להציב את ה-4 מתחת ל-5 כגרסת כניסה זולה ונגישה יותר.
ה-4 המקורית שהוצגה בדיוק לפני 60 שנים הייתה המכונית הראשונה של רנו עם הנעה קדמית וצוידה במתלה אחורי מתוחכם, שהעניק לא רק מרחב מחייה יוצא דופן לנוסעים ביחס לממדיה החיצוניים אלא גם נוחות גבוהה. היא יוצרה במשך יותר משלושה עשורים וביותר משמונה מיליון יחידות שירדו מפי ייצור שונים ברחבי העולם.
גם בישראל זכתה ה-4 להצלחה חסרת תקדים כשנחתה כאן בשנות ה-60, יותר מכל מכונית צרפתית לפניה ואחריה. הרב-תכליתיות והאמינות הגבוהה יחד עם מחיר רכישה נמוך, הפכו אותה פופולארית בקרב הבורגנות המתפתחת של אותן שנים. היא גם הייתה רכב רשמי של קצינים בצבא, בעוד שגרסת ואן זכתה לפופולארית במיוחד בקרב עסקים זעירים ובעלי מלאכה.
קצת פחות נפוצה הייתה ה-4 Sinpar בעלת הנעה כפולה, שהשתתפה בראלי פריז דקאר של 1980 עם צוות פרטי - שלא בחסות היצרן - של האחים ברנרד וקלוד מארו, וסיימה אותו במקום השלישי.
מה אנחנו חושבים: רנו נחשבת באופן היסטורי לאחת מהיצרניות האירופאיות המוערכות ביותר, אבל בשנים האחרונות עברה טלטלות קשות, עם שערוריות ומשברים ותקשורת שלא מרחמת, לצד ביצועים לא מרשימים. כעת נדמה שהיו"ר החדש עושה בדיוק מה שצריך כדי לנשוב רוח במפרשי היצרנית בניסיון להשיב אותה למקומה הטבעי, ולפחות מבחינה תדמיתית הוא עושה את זה על ידי חזרה למקורות.
למיני ולפיאט זה עבד (לפולקסווגן עם החיפושית, פחות), ואין סיבה שכאן זה לא יצליח, בעיקר כשתעשיית הרכב כיום כוללת בעיקר דגמים דומים יותר מאי פעם אחד לשני וחסרי ייחוד. בסביבה כזו למכונית נחשקת, ייחודית ונגישה, יש הרבה פוטנציאל.
