ביום ראשון שעבר הציגה שרת התחבורה מרב מיכאלי את תקציב משרדה לאישור ועדת הכספים של הכנסת, עם פרק קצר בשם "בטיחות בדרכים". אותה מטלה מעייפת ששרי תחבורה לפניה בחרו לנער הצידה לא רק בחוסר מעש, אלא ממש תוך הסרה משם המשרד. אז מיכאלי עוד לא הגיעה לשם. אולי תגיע בעתיד. אבל בינתיים היא מבקשת להקציב במהלך חמש השנים הבאות 2.8 מיליארד שקלים לנושאי בטיחות, בעיקר לטובת הקמת ותחזוקת תשתיות כבישים. נשמע טוב, לא כך?
במצגת שנחשפה בפני חברי הוועדה לכד את העין סעיף אחד מבין עשרה סעיפי "בטיחות", תחת השם "מעקות בטיחות לאופנועים". זה הזמן להזכיר כי ממש לאחרונה השקיעה השרה החרוצה בסרטון טיקטוק בו סיפרה לאומה - לפחות למי שמעדיף לצרוך את החדשות החשובות באמצעות סרטונים בשפה מתיילדת - ששריינה לא פחות מ-20 מיליון שקלים לטובת רוכבים. על הדרך טעתה וכינתה את גדרות הבטיחות "גדרות בטון", נמנעה מלתקן עצמה, אבל אלה באמת עניינים שבשוליים.
מיכאלי, פוליטיקאית
ואפרופו שוליים וגדרות בטיחות (לא השרה מיכאלי, מפרדה מבטון נמצאת באמצע הכביש, לא בצד). מאז שהתפרסם אותו סרטון טיקטוק מרהיב אנחנו מנסים לגלות לאן מיועד הסכום הזה ועל מה הוא מבוסס. לא מצליחים. כי כפי שקרה לא פעם מאז נכנסה לתפקידה, נדמה ששרת התחבורה מאחזת את עיני הרוכבים. שלא מדובר בתקציב מוגדר עם יעד ותוכנית ביצוע.
וכשבודקים יותר לעומק מגלים כי המצב גרוע יותר. מדובר בתקציב - אותם 20 מיליון שנועדו למנוע קטיעת איברי רוכבים - שהיה ונותר וירטואלי ושהשרה הסתמכה על מידע שקיבלה מהגוף המבצע, נתיבי ישראל. וכמו במקרה של הגדרות מבטון, גם כאן הוטעתה. שכן לפחות כרגע, אף אחד לא יודע היכן בדיוק צריך להציב מתקני ספיגה לרוכבים על גדרות קיימות, וכנגזרת מכך לא ברור כמה כסף נחוץ.
ביקשנו מנתיבי ישראל מידע על פרויקט אבטחת הרוכבים, אבל המידע שקיבלנו רק חיזק את התחושה שאין באמת תוכנית, שהגוף האחראי על מרבית תשתיות הדרכים בישראל, חסר מתודולוגיה סדורה לקביעת צורך (מיקום, עלות) בהתקני מיגון לאופנוענים. אין באמת תוכנית שבה מפורטים המקומות המסוכנים, אין חלוקה שמאפשרת תעדוף למקומות בסיכון גבוה יותר, אין תוכנית ביצוע מפורטת לשנה הבאה, או לחומש הקרוב, או לעשור.
3 צפייה בגלריה
מה התקציב? "בהנחה שיהיו 50 מיליון שקלים" לשנה. מה הלו"ז, "במשך 12 שנים". היכן בדיוק? לא ברור. סדרי עדיפויות? "ככל הניתן"
(נת"י)
אנחנו כן יודעים שסכום הכסף הנדרש למיגון רשת גדרות ההפרדה בישראל נאמד - שוב, לא ברור על סמך מה - בכ-215 מיליון שקלים. זה לא מעט כסף, אבל ממש לא המון כשחושבים על מספר הרוכבים שניתן להציל כך ממוות כי החליקו על כתם שמן שהותירה משאית לא מתוחזקת. ועדיין, הסכומים שהוקצו בפועל לפרויקט הזה בכל שנה הם חד-ספרתיים והמשמעות היא שאולי בעוד כמה עשרות שנים - וכמה מאות הרוגים - אפשר יהיה להשלים את המשימה.
עיון בתוכניות הקיימות מוכיח כי אנשי נתיבי ישראל כורכים באותה "חבילת תקציב" תוכנית למיגון גדרות מסוכנות לטובת הצלת רוכבים, יחד עם תוכנית להחלפת גדרות בטיחות ישנות בחדשות. גם פעולה חשובה כמובן, אבל עצם הערבוב מעיד שמיגון והצלת אופנוענים לא נמצאים במיקום גבוה מספיק בסדרי העדיפויות של משרד התחבורה.
מתודולוגיה? איזו מתודולוגיה?
"חברת נתיבי ישראל מבצעת אחזקת מעקות (תיקונים) בעלות של כ-38 מיליון שקל בשנה", נכתב בשקף שקיבלנו בכל זאת מנתיבי ישראל, וכותרתו "התקנת והחלפת מעקות 2017-2020", ובהמשך נכתב: "החברה הפעילה עד אמצע 2019 מכרז ישיר להתקנת מעקות בעלות שנתית של כ-40 מיליון שקלים למענה הבא: החלפת מעקה מסוג W שאינו תקני למעקה תקני, התקנת מעקות חדשים במקומות הדרושים לפי ההנחיות, והתקנת פס מגן לאופנועים עפ"י הנחיות התכנון".
3 צפייה בגלריה
תכניות נת"י. המלצות איגוד האופנועים? שני מיקומים משנת 2016. מספר התאונות? איזה בדיוק. המלצות משטרה על סמך מה?
(נת"י)
מהיכן צמחו שני מיליון שקלים? פחות מטריד. כן בעייתי שהשקף מגלה כי ב-2017 הותקנו כ-244 ק"מ גדרות בטיחות מכל הסוגים, ב-2018 ירד היקף העבודה ל-226 ק"מ, ב-2019 הוא כבר צנח ל-100 ק"מ. ב-2020? אפס ק"מ מהדהדים.
מתוך כל אלה הוחלפו במהלך ארבע השנים 382 ק"מ של מעקות W, הותקנו 125 ק"מ של מעקות חדשים, ומוגנו בסך הכל 67 ק"מ של גדרות קטלניות לאופנוענים. וכיצד נבחרו אותם 67 ק"מ שמוגנו לפי המשרד? שקף אחר מספר שקיימת "מתודולוגיה לקביעת סדר עדיפות להתקנת פס תחתון מיגון לאופנועים לטווח המיידי", ומודגש שם שנבחרו ראשית קטעים שבהם מותקנות גדרות הפרדה חדשות. המשמעות היא כי קטעים שבהם יש גדרות ישנות ומסוכנות, הוזנחו.
שירות לשרה מיכאלי
במדינת ישראל מאושרים כיום לשימוש רק שלושה התקנים למיגון גדרות הפרדה. שניים מחומרים פלסטיים סופגי אנרגיה, אחד מפלדה. ושלושתם אמורים לבצע את אותה פעולה: לאפשר לגופו של רוכב שהחליק עם אופנועו על הכביש ופגע בגדר בטיחות, להמשיך את ההחלקה לאורך הגדר מבלי לפגוע בעמודי התמך של הגדר. אלה משמשים כבר שנים ארוכות כגיליוטינה לכל דבר ועניין, וגורמים לפגיעות קשות עד קטלניות ברוכבי אופנוע שפגשו בהם.
העובדה שנתיבי ישראל לא מפרסמת תוכנית עבודה מסודרת עם יעדים ברורים למיגון גדרות, והחלטת נתיבי ישראל לכרוך את המיגון של גדרות ישנות בהחלפתן, מצמצמת בהכרח את מספר הספקים שמעוניינים לטרוח ולייבא התקני מיגון מחו"ל או לייצר אותם בישראל. אפשר גם להניח שבמקום שבו התחרות מצומצמת, מתח הרווחים גבוה.
אחד מחברי הכנסת הנמרצים ביותר בעידוד משרד התחבורה לפעול לטובת מיגון הרוכבים הוא בועז טופורובסקי מ'יש עתיד', אשר למרבה הצער מכיר את הנושא כתוצאה של אסון משפחתי. טופורבסקי פעל והצליח להשיג מן האוצר מימון בהיקף של כ-20 מיליון ש"ח למיגון, אלא שנתיבי ישראל לא חלקו אפילו עם הצוות שלו נתונים על אודות תמונת המצב העכשווית, כיצד נקבעו המיקומים שדורשים מיגון וכיצד ייקבע סדר העדיפויות של שימוש בתקציב.
אז כדי שקברניטי משרד התחבורה, וחברי הכנסת שמפקחים על פעולת הממשלה, ידאגו להקצאה ברורה וייעודית של תקציבים שנדרשים להגנה על חיי הרוכבים, נדרשת שקיפות ותוכנית עבודה ברורה שנגזרת מקריטריונים מקצועיים ידועים. אם שרת התחבורה באמת דואגת לשלום הרוכבים עליה לוודא שתוכנית כזאת תוצג בפניה.
תגובות:
- במשרד התחבורה בחרו שלא להגיב
- דוברת שרת התחבורה בחרה שלא להגיב
- חבר הכנסת בועז טופורובסקי בחר שלא להגיב
