בעקבות תאונה קשה נוספת על כביש 90 הארוך והקטלני, ציר התנועה שכל שרי התחבורה בשני העשורים האחרונים הבטיחו לשפר ולשדרג בטיחותית לכל אורכו אך עשו זאת רק לאורך כמה עשרות ק"מ, אירחנו באולפן את נדב אילון, תושב חצבה וממטה המאבק להרחבת הכביש.
(צילום: אסף חן)
מדברים על זה כל כך הרבה, נאבקים למען זה, ושום דבר לא משתנה כי אין אפילו תוכנית. אתם מרגישים על הכביש הזה כמו ברולטה רוסית?
"הבעיה אצלנו חמורה יותר. אנחנו נמצאים על עורק תנועה ראשי במדינת ישראל ולמרות שאלה לא נתיבי אילון עם שמונה נתיבים אלא רק נתיב אחד לכל כיוון, צריך להבין כמה משתמשים בכביש הזה בשנה - קרוב ל-15 מיליון נוסעים. כל הפירות והירקות שמגיעים לישראל, עוברים בעורק התנועה הממש ממש צר הזה. ובשנת 2010 החליטה המדינה שהיא משקמת ומרחיבה אותו תוך חמש שנים. את כל הכביש, מאילת עד לצומת הערבה".
מה קרה עם זה?
"בדיוק מה שאני שואל. אנחנו לא יודעים מה קרה עם זה, אבל מה שאנחנו כן יודעים זה שהתאונות ממשיכות לגבות חיים של משתמשי דרך".
וגם כוחות חילוץ מתקשים להגיע למקומות תאונה
"מדינת ישראל החליטה שהיא מפסיקה להשקיע בתושבי הערבה בכל התחומים, וגם פה היא החליטה שהיא לא משקיעה, וגם בתחום החירום. מי שמטפל באירועים זה אנחנו, תושבי הערבה, בהתנדבות. רק עכשיו, אחרי מאבק של שנים, הצלחנו לאייש משמרת שלישית בעזרתה של מד"א בשעות הלילה. אני מסביר, עד היום אם היתה תאונת דרכים או מישהו קיבל התקף לב, המטפלים בו אחרי 11 בלילה היו אנחנו, המתנדבים".
מה אומרים לכם? הרי זה רק עניין של כסף, הרי לא צריך אישורים מאף אחד
אחרי כל תאונה אנחנו עולים ומדברים בכלי התקשורת וכולם מבטיחים, מצטערים ומשתתפים בצער. גם אתמול, כשהתראיינו ברשת ב', אמרו לי ששרת התחבורה הבטיחה שהיא מקדמת 20 ק"מ. אבל זה פלסטר, על פלסטר. לא צריך לקדם 20 ק"מ ואני לא צריך שר שיבטיח הבטחות. אני צריך מדינה שתבין שיש פה כביש שאי אפשר להתעלם ממנו, כי מתעלמים ממנו כבר כל כך הרבה שנים.
"זה משהו שגם מוסכם על כל הפלגים, כל הזרמים, ימין ושמאל. צריך לשקם את הכביש הזה וזה לא מסובך. תראו, במשבר הקורונה, במשך שנתיים המדינה פתחה את הארנק ושפכה 145 מיליארד שקלים. טיפול בכביש הזה עולה 3 מיליארד שקלים לאורך 3 או 5 שנים. מדינת ישראל יודעת לעשות את זה. למה צריך לראות את תמונות התאונות הקשות האלה כל שבוע?
"בואו נבנה תכנית. המדינה צריכה להחליט שעכשיו המשימה היא זו ושרת התחבורה צריכה לומר אם לא עושים את הכביש הזה במשמרת שלה, מדובר בכישלון שלה. הרי כל שני וחמישי פה מישהו מאיים לפרק את הממשלה על משהו אחר. זה מה שהשרה צריכה לעשות".
תוואי הכביש יחסית מישורי וישר, אין פה הרי דרמה גדולה
"אין פה שום תשתית לשנות. אין שום בנין להזיז. יש פה את הרט"ג (רשות הטבע והגנים) שיעבדו איתנו ועם המדינה בשמחה כדי להרחיב את הכביש הזה. לכולם יש אינטרס ברור להרחיב את הכביש. אבל עכשיו אומרים שלוקח זמן להכין תכנית. אין בעיה, שמדינת ישראל תיקח עשרה משרדי מתכננים, תתכנן כביש, מסודר, מ-א' ועד ת', תגיד שתוך שלוש שנים הוא סלול ונגמר הסיפור". יש לי שאלה: יודעת כמה הרוגים היו בקטע הכביש שכן הורחב לדו מסלולי, מקטורה עד אילת?
אפס?
נכון, אפס הרוגים מאז הורחב הכביש. אז למה לא להמשיך עם הדבר הנפלא הזה? למה אנשים צריכים למות במדינה כשהם נוסעים לחופשה או חוזרים ממנה? אנחנו חייבים שהנושא הזה יישאר על סדר היום הציבורי. צריך להמשיך ולדבר על זה ואת יודעת מה השלב הבא? זה פשוט. אנחנו נצא החוצה עם עגלות של טרקטורים, צמיגים ונחסום את הכביש. אנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה, אבל ניאלץ לעשות את זה כי החיים שלנו לא שווים פחות".
