האם מדינת ישראל מוודאת שכל נהג על הכביש אכן רואה היטב? מחקר שפורסם לאחרונה מגלה ממצאים מטרידים על הקשר בין הסיכוי למעורבות בתאונת דרכים ובעיות ראייה, שאינן מונעות הוצאת רישיון נהיגה. שכן במדינת ישראל, כמו במרבית מדינות העולם המערבי, בדיקות ראיה לנהגים מסתמכות על חדות ראיה.
במחקר נבדקו גורמי סיכון בנהגים שסובלים ממחלה עינית כלשהי הקשורה בגיל שכן מקובל להניח כי כמחצית האוכלוסיה מעל גיל 75 סובלת מקטרקט (עכירות העדשה התוך עינית), ומחלות אחרות הפוגעות בראייה לרבות סכרת רשתית שכיחות ביותר מ-60% מבני ה-65 ויותר במדינת ישראל.
במחקר שארך כשישה חודשים השתתפו 154 נהגים, כולם בני 70 ומעלה עם גיל ממוצע שנושק ל-80. כל המשתתפים סבלו מחלה עינית הקשורה בגיל, כולם דיווחו כי הם נוהגים לפחות ארבעה ימים בשבוע ובמכוניותיהם הותקנה מערכת ניטור נתוני נסיעה.
והממצאים: בתקופת הניטור מצאו עצמם יותר ממחצית הנהגים (81 מהמשתתפים) מעורבים בתאונת דרכים, וב-55 מהתאונות היו מעורבים גם כלי רכב נוספים. עוד מצא המחקר כי נהגים בעלי ירידה ברגישות לניגודיות, ירידה במהירות זיהוי עצמים, וירידה בזיהוי כיוון תנועה, הם בעלי סיכון מוגבר למעורבות בתאונות דרכים.
יש להזכיר כי במדינת ישראל, נהגים מעל גיל 40 לא מחויבים לעבור בדיקת ראיה תקופתית. מעל גיל 65 יש לעבור בדיקת ראיה רק פעם בשנתיים וזו כוללת חדות ראיה, שדה ראיה וראיית עומק. ובמחקר נמצאו שלושה נהגים בלבד עם חדות ראיה נמוכה, ולכן רק הם נמצאו בסיכון לפי מערך הבדיקות הקיים. מדדים שנמצאו במחקר הנוכחי כבעלי יכולת חיזוי למעורבות בתאונות דרכים בנהגים מעל גיל 70, כגון רגישות לניגודיות ומהירות עיבוד, לא נמדדים כלל.
כיצד נערך המחקר
מחקרים הבוחנים תפקוד נהגים בגילאים שונים, עושים זאת בדרך כלל באמצעות מערכת של סימולציה או נהיגה במסלול מבוקר. יתרונו של המחקר האמור מתבטא בכך שהחוקרים ניטרו את תפקוד הנהגים ברכביהם הפרטיים תחת תנאים טבעיים, במטרה לשקף טוב יותר את המציאות.
יש לציין כי כל המשתתפים נבדקו לפני תחילת המחקר למאפיינים קוגניטיביים, נטיה לדיכאון ויכולת ראייה כולל לרגישות לניגודיות, מהירות עיבוד ורגישות לתנועה. רגישות ניגודיות מודדת את יכולת מערכת הראיה להבחין בין מטרה ראייתית בעלת גוון אפור ביחס לרקע שהוא לבן. ככל שהנבדק מבחין בצבע אפור יותר בהיר, כך הינו בעל רגישות גבוהה יותר לניגודיות. יכולת זו נחשבה כ"פגומה" אם המשתתפים היו בעלי רגישות של 30% ומטה.
מהירות העיבוד נמדדה במילי-שניות (אלפיות שניה), ככמות הזמן שנדרש להבחין באחת משתי מטרות במרכז שדה הראיה, ולאתר מטרה מסויימת בהיקף שדה הראיה. מהירות עיבוד נמוכה מ-150 מילי-שניות הוגדרה "נורמלית", מעל 150 מילי-שניות הוגדרה "פגומה", ומעל 350 מילי-שניות הוגדרה כ "פגומה מאוד".
רגישות לתנועה נמדדה בעזרת שיטה שבה הוקרנו גירויים ראייתיים שמורכבים מפסים של שחור ולבן שנעו במהירויות משתנות לכיוון ימין או שמאל. המשתתפים התבקשו לזהות את כיוון התנועה. כאשר התנועה היתה מהירה מדי, המשתתפים ראו גירוי סטטי ולא הצליחו להבחין נכון בכיוון תנועת הפסים.
ארזה פרוכטר היא אופטומטריסטית מוסמכת וחברת ועד מועצת האופטומטריסטים
